"מטרת המבצע היא יחסי ציבור": כך נערכו בישראל לסייע לנפגעי רצח העם ברואנדה

ארכיון המדינה פרסם תכתובות של משרד הבריאות מ-1994, המצביעות כי הסיוע נתפס מחד כמקור להסברה וכבזבוז מאידך. "שליחת תרופות בשעה של מחסור תקציבי תהיה מקור ללעג ציבורי", אמר המנכ"ל

חיים לוינסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אנשי הצלב האדום הבריטי ברואנדה, ב-1994
חיים לוינסון

מסמכים של משרד הבריאות שפורסמו השבוע חושפים את אחורי הקלעים של הסיוע הישראלי לנפגעי רצח העם ברואנדה ב-1994, ואת המחלוקת ששררה בין משרדי הממשלה בנוגע לאופי הסיוע שיש להגיש באזור. מהתכתבויות של אנשי המשרד עם נציגי משרד החוץ, שפרסם גנזך המדינה, עולה כי בישראל התייחסו באדישות לממדי הטבח, וראו במבצע, לכל היותר, מקור אפשרי להסברה בעולם – אם לא בזבוז כספי ציבור.

הדיון אודות הגשת הסיוע החל בסוף מאי, כחודש וחצי לאחר תחילת הטבח. מנכ"ל המשרד דאז וחתן פרס ישראל לימים, פרופ' מרדכי שני, התריע ביוני כי "שליחת תרופות ציוד בשעה שקופת חולים הכללית מצויה במשבר קשה עקב מחסור תקציבי תהיה מקור ללעג ציבורי". לדבריו, "אם משרד החוץ רוצה ביחסי ציבור, שיעשה זאת על אחריותו בלבד".

ילד ליד גופות ברואנדה, ב-1994צילום: ap

"היות ומטרת המבצע כולו יחסי ציבור", כתבה פנינה הרצוג, סמנכ"לית קשרי חוץ במשרד הבריאות, "נשאלת השאלה אם לא עדיף לשלוח מזון תרופות וציוד ולתת לכך פרסומת נאותה, במקום לשגר אנשים ולחשוף אותם למחלות ותנאים הקשים שבמקום".

דבריה של הרצוג נכתבו בעקבות הצעה לשגר צוותים רפואיים לפעילות של ארגון רופאים ללא גבולות, שפעל לסייע לניצולי הטבח. מבדיקה של הרצוג עלה כי הארגון אינו אוהד את ישראל, וכי המתנדבים שיגיעו מהארץ לא יוכרו כישראלים אלא ייטמעו במסגרת צוותים מקומיים. החשש היה שהיטמעות כזו תשמוט את הקרקע תחת הצדקת המבצע.

צילום: ארכיון המדינה

לבסוף בוטלה יציאת המשלחת, עקב התנגדות הארגון לקבלת מתנדבים ישראלים. במקומה, נשלחה משאית סיוע, שכללה לפי המסמכים, "ביסקוויטים עתירי פרוטאין (חלבון, ח"ל) בשווי 10,000 דולר ותרופות בסך 10,000 דולר". בהוראות לשליחתה נכתב: "למשאית יתלווה עיתונאי מטעם הערוץ השני. עם הגעתה יימסר המטען בנוכחות נציגי משרד החוץ לנציגי האו"ם במקום".

מפת רואנדה

רק בסוף יולי 1994, לאחר שהסתיימו מעשי הטבח, החליטה ישראל להוציא משלחת רפואית של צה"ל. ביום הטיסה, שלח מנהל האגף לשעת חירום במשרד הבריאות יוסף ארד מכתב לעמיתיו: "היו אליי פניות לסייע בציוד ממלאי שעת חירום והשיבותי בשלילה על כל הפניות מאחר ואין לי כל הנחיה. פנו אליי לקבל פיג'מות לילדים ולמבוגרים ומחט לעירוי תוך גרמי. כל הפונים אליי לקבל סיוע מדגישים שלא נקבל תמורה על מה שניתן. הלחץ עליי חזק בגלל שהמטוס לרואנדה יוצא הערב. מבקש הנחיות".

לאחר יציאת המשלחת, פנה ארד בזעם לצה"ל: "נודע לנו כי בין התרופות שנלקחו לרואנדה היו גם תרופות ממלאי השוכן במחסני צה"ל, בכלל זה סירופ רפאפן ואריטרו. למותר לציין שמדובר בתרופות שאינן רכוש צה"ל. עם כל ההבנה לסיוע שהמדינה נותנת לרואנדה, ואנחנו בעד סיוע, לא היה מקום לקחת תרופות שנלקחו ללא קבלת האישורים המתאימים".

נשים ליד גופות ברואנדה, ב-1994צילום: Getty Images

באוגוסט, כשממשלת זמביה ביקשה עזרה בחיסונים עבור חייליה, שאמורים היו להיכנס לשטח רואנדה בניסיון למנוע את מעשי האלימות, כתבו במשרד החוץ למשרד הבריאות: "ממליצים להיענות לבקשתם הצנועה שבאמצעותה נוכל להרוויח רווח הסברתי כפול. ישירות כלפי זמביה ובעקיפין כלפי רואנדה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ