בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מי שיגיד שהוא לא מפחד, משקר": הנפגעים השקופים של ההסלמה בדרום

למרות ההכרזות על הפסקת האש, חבריה התאילנדים של ז'אן פן סייג'או, הפועלת הזרה שנפגעה בעוטף עזה לא שבו לעבודה. "הם בטראומה", אומר המעסיק שלהם עמית אבוטבול. "בסופו של דבר, היא הגיעה לפה כדי להתפרנס"

11תגובות
הפועלים בתלמי אליהו, היום
יהושע בריינר

סימני פגיעת הרקטה עדיין ניכרים היטב במתחם המגורים של הפועלים התאילנדים בפאתי מושב תלמי אליהו. הטרקטור המיושן שעלה בלהבות עומד בכניסה למתחם, תחת סככות מנוקבות מרסיסים. לצדו ערימה של צינורות מפוחמים. למרות ההכרזות על הפסקת האש, גם היום (שישי) לא יצאו הפועלים לעבודה בשדות.

"הם עדיין בטראומה, והאמת היא שאני מבין אותם. אני בעצמי מפחד", אמר בכנות עמית אבוטבול, מעסיקם של הפועלים, אותו הם מכנים "בעל הבית". "חברה שלהם נפצעה ממש לידם. מי שיגיד לך שהוא לא מפחד משקר".

מקום נפילת הרקטה, אתמול
אליהו הרשקוביץ

העובדת, ז'אן פן סייג'או בת ה-32, פונתה אתמול בבוקר במצב קשה לבית החולים סורוקה בבאר שבע לאחר שנפגעה מרסיס בדרום חבל אשכול. השעה היתה 5:20 בבוקר כשנשמעו התרעות צבע אדום במתחם, ובעוד שיתר העובדים הספיקו לצאת מחדריהם ולרוץ למיגונית, סייג'או - שסיימה להתקלח ובדיוק שבה לחדרה שבקצה המתחם - התעכבה בדרכה. היא נפגעה במרחק של כשבעה מטרים מהמיגונית. בית החולים דיווח על שיפור במצבה כבר בשעות הצהריים אתמול, והבוקר, סיפרה קונסולית תאילנד בישראל, חל שיפור נוסף. מצבה כעת יציב.

חבריה של סייג'או מספרים שהגיעה לישראל לפני קצת יותר משנתיים. בעלה ושני ילדיה נשארו מאחור, בכפר בצפון תאילנד. "היא עובדת טובה שאוהבת לבלות עם חבריה, לצאת לקניות ולאכול טוב", סיפר אבוטבול. "בסופו של דבר היא הגיעה לפה כדי להתפרנס".

את השעות הראשונות בבית החולים העביר חברה הקרוב של סייג'או ליד מיטתה. "היא חשובה לו", מוסיף אבוטבול, שיושב עם חברו דוד שלמה מחוץ למשרדו. בשל האירועים הוא נתן לעובדים מנוחה. את ההפסדים הכספיים מהמצב הביטחוני הוא כבר רגיל לספוג. "זה נזק של מאות אלפי שקלים. הכל מושבת, ויש כאן נזקים עקיפים גדולים. זה מעגל שלא נגמר. את הפועלים אני מבין, זה מפחיד, הם דואגים ומודאגים, הם ראו את חברה שלהם מדממת לידם. הם רואים אותנו רצים למקלטים יחד איתם", הוא מספר.

פועל בתלמי אליהו, היום
יהושע בריינר

התקשורת עם הפועלים דלה, כמעט בלתי אפשרית. "נייס מאדאם", מתאר אחד מהם את סייג'או. ניסיון לחלץ מהם התבטאות על המצב נגמרת בחזרה על הביטויים "בלאגן" ו"no happy". אחד הרסיסים פגע במקרר המשותף שהפסיק לעבוד. את זמנם החופשי הם מבלים במשחקי קלפים וביקורים אצל פועלים אחרים המועסקים במושבים באזור. אחת לכמה שבועות הם יוצאים לבאר שבע, אשקלון או תל אביב. הם ישנים על מזרנים. על השולחנות מפוזרות קופסאות של שרימפס, אחת המנות המועדפות על דיירי המקום.

אבוטבול מחזיק בכ-300 דונמים, בהם הוא מגדל בעיקר ירקות ועשבי תיבול – פטרוזיליה, שמיר, נענע, בצל ירוק וכרוב. כ-30 פועלים תאילנדים גרים ועובדים במתחם. "הם משלמים שם שוחד כדי להיכנס למאגר העובדים שיכולים לעבוד בישראל", מספר אבוטבול. "זה משתלם להם. הם מרוויחים כאן שכר מינימום, אבל מקבלים גם את כל הזכויות האפשריות, כולל פנסיה. בדרך כלל מתחילים לעבוד בשש בבוקר ומסיימים בצהריים. לפעמים, בגלל החום הכבד, מסיימים אפילו מוקדם יותר".

חרף החום הכבד, חלקם מסתובב עם בגדים ארוכים. אחרים בבגדים קצרים עם כיסוי לאף ולפה. כמה מהם עולים על עגלה רתומה לטרקטור ויוצאים לבקר חברים במושב הסמוך. לכולם יש סמאטרפונים. אחת הפועלות, שחדרה נמצא מול זה של סייג'או, מציגה לי את משפחתה בפייסבוק וחוזרת לשבת על המזרן שלה. החדר ממול ננעל בשרשרת ומנעול.

זו לא הפעם הראשונה שבה תאילנדים שהגיעו להתפרנס בישראל מוצאים עצמם נפגעים מחלופת המהלומות בסכסוך. בשנת 2014, במבצע צוק איתן, נהרג מרקורן קיטיאנגקול, פועל בן 36 שעבד בחממות היישוב. ארבע שנים קודם לכן, נהרג בנתיב העשרה מאני סינגמואנגפון, בן 33, מפגיעת קאסם. הוא לא הספיק להגיע למרחב מוגן. באתר חללי פעולות איבה מוזכרים השניים בצמצום. בניגוד להרוגים אחרים, שקרובי המשפחה שהותירו במותם מפורטים, נכתב על על כל אחד ההתאילנדים שנהרגו "הותיר: משפחה". 

בתלמי אליהו, יישוב קטן בן 300 תושבים - שליש מצביעי ליכוד - יודעים שלמרות הפסקת האש, האזעקה הבאה לא רחוקה. בכניסה לחממות עדיין רשום בצבע לבן בענק על אחד הקירות את סיסמת הבחירות של 99'. "ישראל רוצה שינוי, אהוד ברק". שלמה, תושב המקום, מציג לי סרטון שבו נראה שר הביטחון אביגדור ליברמן מבטיח בראיון שנתן לפני כניסתו לממשלה, כי אם ימונה, הוא יעניק לאיסמאעיל הנייה אולטימטום של 48 שעות להחזיר את האזרחים והחללים המוחזקים בעזה - או שיחוסל. 

"לאן הוא נעלם? איפה ההבטחות?", תוהה שלמה. "הפסקת אש? זה בלוף", אומר אבוטבול, "הילדים שלנו גדלו לחיים של אזעקות וצבע אדום. אני גדלתי עם פלסטינים. עד לפני שנתיים הייתי שולח לפועלים שלי שגרים שם כסף כעניין הומניטרי, אבל האמת היא שהם מבינים רק כח ואם יש לנו אפשרות, צריך להכות בהם חזק. יש שם דור וחצי שגדל על שנאה, על מצוקה כלכלית קשה והוא לא מכיר משהו אחר ולכן אין סיכוי לשקם אותם. אבל מה עם דור הילדים שלנו? אבל לפני שמדברים על שיקום הרצועה, שקודם כל ישקמו אותנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו