בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

סגירת תיק יום שישי השחור מחמיאה לצה"ל, אבל ספק אם הולמת את המציאות

ההחלטה שהתקבלה ארבע שנים אחרי הקרב, לא מתחשבת בהשפעה של נוהל חניבעל על יחס הצבא כלפי תושבי עזה, ולא בהצהרתו של תא"ל וינטר שלפיה מדובר "במלחמת קודש"

34תגובות
רפיח ב"יום שישי השחור"
Ahmed Ebu Saud / Anadolu Agency

החלטת הפרקליט הצבאי הראשי (הפצ"ר) לסגור את חקירת הקרב ברפיח ב-1 באוגוסט 2014 תופסת חלק מרכזי בהודעתו בנוגע לתקריות חריגות שאירעו במהלך מבצע "צוק איתן". עם זאת, אין להתעלם מהתמונה בכללותה. מתוך כ-360 תקריות שנבחנו, הוגש עד כה כתב אישום אחד, בגין ביזה. ההחלטה מציינת כי בחלק מהחקירות המליץ הפצ"ר שרון אפק על נקיטת צעדים פיקודיים והפקת לקחים מבצעיים, אך אינה מפרטת בכמה מקרים מדובר ומה היו התוצאות של ההליכים האלה. זאת, על אף שהפצ"ר מדגיש בפתח החלטתו את מחויבותו לשקיפות.

ההחלטה משתבחת בניהול יסודי ויעיל של הבדיקות והחקירות. בהנחה שיעילות כוללת גם מהירות, קשה לקבל זאת. מנגנון הבירור המטכ"לי טרם סיים את עבודתו בכמה עשרות מקרים, וההחלטה על קרב רפיח ניתנה קרוב לארבע שנים אחרי ההתרחשות. גם בשלב זה, הבירור לא הבהיר את נסיבות מותם של 16 מתוך כ-70 אזרחים שנהרגו. זהו משך זמן בלתי סביר, גם בהתחשב בכך שמדובר בפרשה מורכבת ומרובת אירועים.

סיכום אירועי יום שישי השחור - דלג

במהלך השנים האלו פעלו שלושה צוותים של מנגנון הבירור המטכ"לי, בראשות תתי-אלופים במילואים, וכעת הוחלט שלא לפתוח בחקירה פלילית. זהו שיבוש של רעיון הבירור המטכ"לי. המנגנון הזה נועד, כפי שנקבע בהחלטה עצמה, לצורך בירור עובדתי מקדים בטרם קבלת החלטה אם לפתוח בחקירה פלילית. בירור מקדים שנמשך ארבע שנים? מובן מאליו שכאשר הבירור המקדים נמשך זמן כה רב, הוא חדל להיות בירור לקראת החלטה אם לפתוח בחקירה פלילית, אלא בירור המונע את האפשרות לחקירה שכזו. חלוף הזמן אינו גורם ניטרלי - יש לו משמעות הרסנית על היכולת להגיע לחקר האמת.

גם מבחינת המחויבות לשקיפות, ההחלטה על אודות הקרב ברפיח מקיימת אותה באופן חלקי. שקיפות מושגת כאשר הקוראים מסוגלים להעריך על פי הנתונים העובדתיים את המסקנות שהתבססו עליהם. החלטת הפצ"ר אינה מאפשרת זאת. בחלק מן המקרים שבהם הופעלה אש על ידי כוחותינו, ההחלטה מציינת את העובדה החשובה שקוימו הליכים להערכת המידתיות ביחס לנפגעים אזרחיים אפשריים. במקומות אחרים אין ציון כזה. האם לא התקיימו בהם הליכים כאלה?

אינפו

משום מה, ההחלטה מתייחסת רק להרוגים ולנזק לרכוש, אך לא לאזרחים פצועים. ההחלטה לא מפרטת את אמות המידה לפיהן נתקבלו החלטות בסוגיית המידתיות. בהיעדרן, אין אפשרות להעריך את שיפוטו של הפצ"ר לגביהן, שבו הוא קובע בזהירות שהחלטות המפקדים לא היו בלתי סבירות. גם לא ברור כיצד התמודד הפצ"ר עם הנטייה או ההטיה - שהיו לה סימוכין במקרים שניתח - להתאים את המציאות למה שרצוי מבחינת הצורך הצבאי. משום שהימצאות של אזרחים פוגעת בחופש הפעולה של הצבא, הנטייה היא לא לראות אזרחים או להפחית במספרם או בהסתברות להימצאותם. הנטייה הזו היא גורם קריטי בהרג מוגזם של אזרחים.

ראוי להסביר ממה נובעים החששות שמא ננקטו במהלך הקרב הזה פעולות החורגות מן המותר לפי דיני הלחימה - דיון שחסר בהחלטת הפצ"ר. ראשית, ההשפעה האפשרית של הוראת "חניבעל", הקובעת כיצד יש לנהוג כלפי החוטפים במקרה של חטיפת חייל - הריגת החוטפים גם במחיר חייו של החטוף. בעניין זה מצא הפצ"ר כי התקיימו פערים משמעותיים בהבנת ההוראה על ידי מפקדים, כמו גם בין ההוראה המטכ"לית לבין הוראות פיקוד דרום ורצועת עזה. לשיטת הפצ"ר, לא נובעות מסקנות פיקודיות כלשהן מפערים אלו. הפצ"ר כותב כי הוראת "חניבעל" אינה מסמך מנחה מעבר לכללים לפתיחה באש לעבר החוטפים בעת החטיפה, ודבריו נכונים ברמה הפורמלית. ברמה המהותית, אם מפקדים וחיילים מבינים שכדי למנוע חטיפה של חייל חי מותר, ואולי חייבים, להרוג אותו או לסכן את חייו של מי שהוא אחינו לנשק, מה נובע מכך לגבי סיכון של תושבים עזתיים במהלך הלחימה נגד מחבלי חמאס?

ההיתקלות ותנועת כוחות צה"ל ביום שישי השחור

ואמת ניתנת להיאמר, מדיניותה של ממשלת ישראל מאז עסקת ג'יבריל - שהיתה מובנת מבחינה אנושית אך בלתי סבירה - ועד לעסקת שליט שהלכה בעקבותיה, חושפת לעיני האויב את הבטן החשופה שלנו והופכת חטיפת חייל לבעיה אסטרטגית מן המעלה הראשונה. על כן, הוראת "חניבעל" היתה תולדה של מדיניות שגויה זו. בנסיבות אלה, האם יש גבול למה שצריך לעשות כדי למנוע חטיפה של חייל, ובכלל זה, כאשר הדבר נחוץ, פגיעה במי שאינם לוחמים בצד השני?

סיבה שנייה לחשש נובעת מדף מפקד לקרב, שבו הפך מפקד חטיבת גבעתי דאז, עופר וינטר, את המלחמה ל"מלחמת קודש" ואת חמאס ל"מחרף ומגדף אלוקי מערכות ישראל". הבעיה אינה רק בדברים כשלעצמם, אלא בכך שהם נפלו על קרקע דשנה. גם בלעדיהם, היחס לחמאס הוא כאל אויב קיומי, ואל התושבים העזתים כאל אנשי חמאס מוסווים או לפחות תומכי חמאס, ולכן, "אוי לרשע ואוי לשכנו". בנוסף, רבנים כתבו בשם ההלכה דברים המתירים את דמה של האוכלוסייה האזרחית בעת מלחמה, וגם מן הצד החילוני נשמעו עמדות שלפיהן מניעת כל סיכון לחיילינו מצדיקה כמעט כל סיכון המגולגל על ציבור האזרחים של האויב. האם סביר להניח שלכל זה לא היתה השפעה?

"יום שישי השחור", ברצועת עזה
רויטרס

הציפייה של הפצ"ר למצוא בדברים שנאמרו בזמן אמת תיעוד למוטיבציה של נקמה או ענישה נראית תמימה. הדבר נכון גם למה שיותר ריאלי לדעתי, שימצא תיעוד לעניין מופחת או אף חוסר אכפתיות לגבי גורלם של תושבים עזתיים. גם מי שמושפע ממוטיבציה כזו אינו מן הסתם טיפש כדי להעיד זאת על עצמו בזמן אמת ולאחר מעשה. אפשר שחקירה פלילית יכולה לחשוף מוטיבציה כזו, אם היתה. מובן שבירור הנעשה על יד מפקדים, כאשר המתוחקרים מודעים לכך שדבריהם עלולים להפליל אותם, לא יצלח לשם כך.

אין לקנא בפצ"ר, שפועל במתח שבין שתי משיכות חבל. מצדו אחד, חוסר המוכנות של הצבא ורוב הציבור בישראל להפליל מפקדים וחיילים על מה שעשו במסגרת מלחמתם באויב לשם הגנת המדינה והעם, גם אם חרגו מן הדין (בשונה למשל ממעשי שוד או ביזה). מצדו השני, חובתו להעניק מטריית מגן למפקדים מפני הליכים משפטיים מחוץ לישראל, על ידי הליכים פנימיים המתאפיינים בעצמאות, ביעילות, במהירות ובשקיפות.

הפצ"ר עשה את המצופה ממנו מבחינת הכיוון הראשון, אך דומה כי פעולתו אינה מעניקה הגנה מרבית מפני הליכים בינלאומיים. אילו היה מערב בצוות הבירור, בצד קציני צבא בכירים במילואים (שיש להם סולידריות מובנת עם חבריהם לנשק ומחויבות לחופש פעולה מרבי לצבא)  גורמי חקירה אזרחיים או מורה על חקירה פלילית, היה מיטיב לעשות מן הבחינה הזו. גם התמשכות הזמן היא לרועץ מן הבחינה הזו.

התמונה העולה מהחלטת הפצ"ר, ככל שהיא משקפת את המציאות, היא מחמאה אדירה לצה"ל. מן הבחינה הזו היא מרנינת לב, אבל המוח, מה לעשות, משגר ספק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו