בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתניהו גייס את הביטחון לפוליטיקה; בנט הוכיח שאינו בשל למנהיגות

רה"מ אולי מאבד את ההרתעה מול חמאס וחיזבאללה, אך הוא נותר חזק מול שותפיו הקואליציוניים שנותרו ללא כושר מיקוח פוליטי. המצב הביטחוני ששידר בנאומו אינו משתקף בינתיים במציאות בשטח

74תגובות
בנט ושקד במסיבת עיתונאים בכנסת, היום
אמיל סלמן

מה שהתחיל באולטימטום מהדהד ביום חמישי אחר הצהריים, הסתיים בפניית פרסה מביכה הבוקר (שני). שרי הבית היהודי חזרו לחיקו החם של ראש הממשלה כשזנבם בין רגליהם. בנימין נתניהו אולי מאבד באחרונה הרתעה מול חמאס וחיזבאללה, כפי שטוען נפתלי בנט עצמו, אבל מול שותפיו הקואליציוניים הוא נותר חזק מתמיד. בנט וחברתו לסיעה, השרה איילת שקד, לא נשמעו משוכנעים כלל בחומרה ובמיידיות של הסיכונים הביטחוניים שהציג נתניהו אמש. ובכל זאת, הקואליציה תשרוד לעת עתה, נשענת על כרעי תרנגולת של 61 חברי כנסת.

שר החינוך, שבוודאי פעל לנוכח תחושה שנקלע לעמדת נחיתות פוליטית, הציג הבוקר תרחיש חליפי לדרישתו הנחרצת לרשת את אביגדור ליברמן במשרד הביטחון. הוא ושקד, טען, ישגיחו כי הממשלה תאמץ מעתה קו ביטחוני נוקשה יותר מול אויביה של ישראל. נחיה ונראה. באופן שבו הכפיף עצמו מחדש למרותו של נתניהו, ששוב מצטייר כקוסם פוליטי הנמצא שני צעדים לפני יריביו, ספק אם בנט השאיר בידיו כושר מיקוח פוליטי. שתי מסיבות העיתונאים, בהפרש של פחות מ-24 שעות, בעיקר המחישו את ההבדל בין נתניהו ליריבו העיקרי מתוך המחנה. זה פשוט לא כוחות: בנט — שדברי הפתיחה שלו בכלל יצרו את הרושם המוטעה כי פניו להתפטרות — הצטייר כמי שעדיין אינו בשל לשאת בתפקידים הבכירים ביותר.

אולי מתוך המצוקה שאליה נקלע, בחר בנט להשתלח בפרקליט הצבאי, אלוף שרון אפק. חיילי צה"ל, הסביר שר החינוך, מפחדים יותר מאפק מכפי שהם חוששים ממנהיג חמאס, יחיא סינוואר. לא רק שאין לדברים האלה שום שחר, אלא שבנט חרג כאן ממדיניותו המוצהרת שלא לתקוף באופן אישי את קציני צה"ל. יותר משנתיים וחצי אחרי פרוץ פרשת אזריה, שנזקיה הציבוריים עדיין ניכרים, בנט בחר לעשות סמוטריץ', כאחרון החרד"לים. לא במקרה, דאגו הרמטכ"ל גדי איזנקוט והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלביט, לפרסם מיד תגובות חריפות ומתואמות, הדוחות את דברי בנט. ביקורת על צה"ל, או חלקים בו, רצויה ולגיטימית. אבל שר בממשלה אינו יכול לרמוז שהפרקליטים במדים תוקעים סכין בגב הלוחמים.

הביטחוני הוא הפוליטי

נאום ה"רק לא בחירות" של נתניהו בפריים־טיים הטלוויזיוני אמש נשא גוון ביטחוני ברור. נתניהו כינס את נציגי התקשורת — שלא התאפשר להם לשאול שאלות — בקריה בתל אביב, דיבר על יומו הראשון בתפקידו כשר הביטחון ועבר מיד, בטון נרגש במידה יוצאת דופן עבורו, לפרט את ההיסטוריה הקרבית שלו: השירות בסיירת מטכ"ל, אחיו הבכור גיבור מבצע אנטבה, והפעם ההיא שכמעט נהרג בפעולה בתעלת סואץ.

המסר, כפי שזיהו במהירות הפרשנים הפוליטיים, היה ברור. הסיכונים הביטחוניים גדולים, אין לדעת אם נפילת הממשלה הנוכחית לא תביא למפלת הימין בבחירות, והכישלון (והאסון הביטחוני שעוד יבוא בעקבותיו) יהיה על ראשם של השרים בנט ושקד, שבאנוכיותם עמדו לפרק את הקואליציה. תיק הביטחון, אמר בעצם נתניהו, נשאר אצלי; שרי הבית היהודי רשאים לפרוש, אבל עליהם לדעת במה זה כרוך. השפעת הדברים התבררה הבוקר. שרי הבית היהודי מצמצו ראשונים ומשכו את האולטימטום.

נתיהו במסיבת העיתונאים בקריה בתל אביב, אמש
חיים צח / לע"מ

אולם הרושם שמתקבל, לא בפעם הראשונה, הוא שתיאור חומרתן של הנסיבות הביטחוניות מושפע במידה רבה מעוצמת הדאגה הפוליטית שחש נתניהו. ראש הממשלה שידר שהמצב איום ונורא: צפויים זמנים קשים, יש מידע רגיש שאין ביכולתו לחלוק כעת עם הציבור ומכולנו תידרש "הקרבה" (אפשר לשער איך הגיבו על האמירה הזו הורים לחיילים המשרתים ביחידות לוחמות).

זה לא ממש מתיישב עם קדחת הנסיעות המדיניות שאחזה בנתניהו בחודשים האחרונים, עם נאומיו התכופים על מצבנו האסטרטגי המצוין ועם העובדה שרק לפני שבועיים הוא עצמו שקל ברצינות הכרזה על בחירות מוקדמות, משיקולים הנוחים לו. ליברמן זלזל בפומבי בנימוקיו של נתניהו וטען שאין ממש ברמיזות כאילו ישראל נמצאת על סף מלחמה מסיבות שאינן ידועות לבוחרים.

הדרגים המקצועיים במערכת הביטחון אמנם מתארים מצב מורכב ורווי סיכונים. אך שלא כנתניהו, הם אינם מזהים שינוי דרמטי של השבועות האחרונים, המבטל לדבריו את כל החישובים הפוליטיים הקודמים בזכות הקדמת הבחירות.

העימות עם חמאס ברצועת עזה גורר תסכול נרחב, המלווה בביקורת ציבורית, מהאופן שבו הפלסטינים מצליחים פעם אחר פעם להעלות את רף האלימות שהם נוקטים מבלי לשלם מחיר כבד במיוחד בתגובה הישראלית. צה"ל גם מתכונן, בהנחיית הדרג המדיני, לאפשרות של הסלמה שתחייב מבצע צבאי ברצועה. אבל השיקולים הבסיסיים נותרו בעינם: לא נתניהו ולא המטכ"ל רוצים מלחמה עם חמאס, וישראל תתקשה ליזום מבצע נרחב כשמצרים, שותפתה הקרובה, עדיין פועלת במרץ כדי להשיג הפסקת אש ארוכת טווח.

בחזית הצפונית, המצב אכן מסובך. תקרית הפלת המטוס הרוסי לפני חודשיים צמצמה במידה ניכרת את חופש התמרון של חיל האוויר הישראלי. היחס הכמעט אדיש שהפגינה רוסיה לתקיפות הישראליות בסוריה בשנים הקודמות התחלף בטון זועף ובהתנהלות מאיימת. מערכת הביטחון גם מוטרדת מהעניין הגובר שמפגינה רוסיה בלבנון ומהאפשרות שאיראן תרחיב את מאמציה להקים פסי ייצור לרקטות עבור חיזבאללה, בשטח לבנון, תוך ניצול מטריית ההגנה הרוסית ההולכת ונפרשת.

ההתפתחויות המדאיגות בצפון אכן מטילות ריסון מסוים על הצעדים הישראלים בעזה, מחשש להתלקחות עימות בשתי זירות במקביל. אבל ככל הידוע, כל המגמות הללו אינן מצטברות, נכון לעת הזו, להחלטה ישראלית לנקוט פעולה יזומה בלבנון, העלולה להידרדר למלחמה כוללת בצפון. ישראל, כפי שראש הממשלה יודע היטב, מנווטת בנסיבות אסטרטגיות מורכבות. אולם, תופי המלחמה שליוו את נאומו אמש קשורים כנראה יותר בסיכונים הפוליטיים שהתמודד עמם מבמצב חירום ביטחוני מיידי. מעניין עוד כמה נשמע על הסכנות הללו בזמן הקרוב, מרגע שחלף איום הפרישה של הבית היהודי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו