בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

הפיגועים מתגברים, וחולשת עבאס ואווירת הבחירות עלולות לפגוע במאבק בטרור

בימין דורשים לנקוט צעדים שלא הוכחו עד כה כיעילים לבלימת ההידרדרות במצב הביטחוני, ונועדו בעיקר להכאיב לפלסטינים. נדמה שדווקא ענישה קולקטיבית עלולה לדרדר את המצב ולהכניס עוד תושבים למעגל החיכוך

12תגובות
הריסות ביתו של אסלאם אבו חמיד, אתמול
Majdi Mohammed/אי־פי

אחרי שני הפיגועים הקשים באזור רמאללה בשבוע שעבר, החלו תחנות הרדיו והטלוויזיה בישראל ברצף ראיונות עם ח"כים, פעילי ימין וראשי מועצות בהתנחלויות. מיד לאחר הבעת הצער והאבל על ההרוגים, שידרו המרואיינים הרבים מסר אחיד: ההרתעה של צה"ל אבדה ועמה גם תחושת הביטחון של המתנחלים בגדה המערבית. גם רשימת הדרישות שהעלו היתה כמעט זהה: הגבלות תנועה לפלסטינים, הרס בתי משפחות מחבלים, סנקציות נגד הרשות הפלסטינית המשלמת משכורות לאסירים מארגוני הטרור וכמובן — תגובה ציונית הולמת, בדמות הפשרת בנייה ואישורים משפטיים בדיעבד לבתים בהתנחלויות ובמאחזים. רק השילוב בין הרתעה וענישה, טענו, יחזיר את הביטחון לנוסעים בכבישים.

זו, ובעיקר הדרישה האחרונה, סדרת תביעות שימיה כימי מפעל ההתיישבות בשטחים. ממשלת נתניהו ערה ללחצי המתנחלים — ושורת הכרזות של ראש הממשלה (שנותר עוד לראות אם אמנם תמומש) חפפה חלק ניכר מדרישותיהם. בפועל, קשה לזהות קשר כלשהו בין האצת הבנייה לבין חיזוק ההרתעה או תחושת ביטחון. הכעס על ההרוגים מתועל לדרישה להכאיב לפלסטינים, באמצעות עוד בתים בהתנחלויות. אבל מעולם לא הוכח שהרחבת ההתנחלויות שחקה את נכונותם של תושבי השטחים להיאבק בישראל; אולי ההיפך הוא הנכון.

גם הדרישות לענישה קולקטיבית אינן נתמכות בחוות דעתם המקצועית של בכירי מערכת הביטחון. בסתיו 2015, כשהחל גל של פיגועי דקירה ודריסה שבו נהרגו עשרות ישראלים בגדה ובירושלים, הציגו צה"ל ושב"כ עמדה אחידה, הפוכה. הרמטכ"ל גדי איזנקוט ובעקבותיו ראש השב"כ נדב ארגמן (שנכנס לתפקידו במאי 2016) המליצו לרכז את המאמץ הסיכולי במחבלים, להמשיך ולהפריד בין הטרור לאוכלוסייה ולהימנע ככל האפשר מענישה קולקטיבית. התופעה, שכונתה לכמה חודשים "אינתיפאדת הבודדים", דעכה לבסוף וישראל לא נדרשה להפעיל את אותם אמצעים אגרסיביים שהפעילה לדיכוי האינתיפאדה השנייה, במחצית הראשונה של העשור שעבר.

ראשי זרועות הביטחון גם מתנגדים להפסקת התיאום הביטחוני עם מנגנוני הרשות הפלסטינית. להיפך, הם עדיין רואים בו נכס ביטחוני, המסייע ליציבות הרשות אך מועיל גם לישראל במלחמתה בטרור. ראש אמ"ן, אלוף תמיר היימן, חזר על עמדה זו בהופעה בכנסת בשבוע שעבר, בעיצומה של ההסלמה האחרונה.

פעיל חמאס בשכם, אתמול
ABED OMAR QUSINI/רויטרס

אתמול, בוודאי בדרבון מלמעלה בעקבות הפיגועים האחרונים, הרס צה"ל את ביתו של מחבל שהרג חייל מיחידת דובדבן, רונן לוברסקי, כשהשליך עליו לוח שיש בעת מבצע מעצרים בתחילת השנה. המחבל הוא בן למשפחת אבו־חמיד ממחנה הפליטים אל־אמערי ברמאללה. שניים מאחיו הבוגרים כבר היו מעורבים בפיגועים רצחניים ובית המשפחה כבר נהרס בידי ישראל בשנות התשעים. במקרה שלו, לא נראה שההרתעה עבדה.

יתרה מכך: ועדה שמינה משה יעלון כרמטכ"ל קבעה ב–2005 כי לא הוכח שמדיניות הריסת הבתים מרתיעה את הטרור. המדיניות חודשה לפני ארבע שנים, כתוצאה מלחץ פוליטי. דוברי הימין המציגים את הרס הבתים כמהלך שתועלתו ברורה אינם מסתמכים על הוכחות של ממש. נדמה שהמטרה העיקרית של ההרס, שכעת ישנה תביעה להרחיבו ולהאיצו, היא סיפוק רגשות נקם בציבור הישראלי.

הנסיבות כעת שונות מאשר בגל הטרור של 2015, ולא לטובה. המערכת הפוליטית כבר נמצאת באווירה של טרום־בחירות, ולראשונה, לנתניהו אין שר ביטחון שאליו יוכל להסיט חלק מהטענות על ההידרדרות במצב הביטחוני. חמאס, שעדיין מקווה כנראה להגיע להפסקת אש ממושכת עם ישראל ברצועת עזה, בתנאיו שלו, ממשיך לנסות ולהבעיר את הגדה.

אולי המרכיב החשוב ביותר במשוואה הוא חולשתה היחסית של הרשות הפלסטינית. התייצבותו הברורה של ממשל טראמפ לצד נתניהו, בלי שנותר שריד ליומרתו לשמש כמתווך הוגן בתהליך המדיני, מערערת את מעמדו של יו"ר הרשות מחמוד עבאס בגדה. הנשיא הפלסטיני כבר איבד אמון באפשרות להגיע לשלום עם ישראל בתקופת שלטונו. המשך הפיגועים — ובעקבותיו החרפת צעדי התגובה הישראלים — עלולים גם לשחוק את התיאום הביטחוני בין הצדדים.

תומכת חמאס לצד אנשי כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית בחברון, ביום שישי
MUSSA ISSA QAWASMA/רויטר�

ועם זאת, כל ההתפתחויות הללו עדיין לא מתגבשות לכדי אינתיפאדה נוספת. ברור שהצלחות נקודתיות של הטרור, ולצדן מות "שאהידים" ההופכים לגיבורים מקומיים לרגע, מזמינים בעקבותיהם גל ניסיונות לחקות את הפיגועים. אולם, בחינת התקריות האחרונות מעידה שרובן התרחשו ברמאללה וקשורות כנראה בחוליה צבאית או שתיים של חמאס. לא הפתח ולא מנגנוני הביטחון של הרשות מעורבים לפי שעה בפיגועים. אי אפשר לזהות כאן תופעה עממית נרחבת. אין עדיין הפגנות מרובות משתתפים ומספר תקריות יידוי האבנים בכבישים אמנם עולה, אך לא מתקרב להיקפן בתקופות סוערות בעבר.

הרשות עצמה מבינה את הסיכון הנשקף ליציבותה מעליית כוחו של חמאס, כפי שהעיד הדיכוי האלים של ההפגנות בגדה לרגל יום השנה להקמת הארגון שחל שלשום. נדמה שדווקא החלטה של הממשלה לנקוט ענישה קולקטיבית נרחבת, כפי שדורשים כעת בימין, היא שעלולה לדרדר עוד יותר את המצב ולהכניס עוד תושבים למעגל החיכוך הישיר עם ישראל.

התקריות האחרונות יחייבו בחינה עצמית מדוקדקת מצד צה"ל ושב"כ. פעמיים בתוך ארבעה ימים, אירעו פיגועי ירי קטלניים בטרמפיאדות באזור רמאללה ונראה כי תגובת הלוחמים לא היתה מספקת. זה עלול להצביע על פער מודיעיני — לפחות חלק מן הפעילים אמורים היו להיות מוכרים לכוחות הביטחון — אך גם על רמת הדריכות של הכוחות. חיילי הנח"ל החרדי שנפגעו לא המתינו לטרמפ הביתה, אלא היו במשימת אבטחה. ובכל זאת, חמוש פלסטיני בודד הצליח לפגוע בהם ואז להימלט בלא פגע, כשברשותו גם נשקו האישי של אחד החיילים. התקריות חשפו פערים במשמעת המבצעית בצה"ל, לא בפעם הראשונה בתקופה האחרונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו