בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אזור הדמדומים

"בשם אלוהים, תקראו לאמבולנס": החיילים ירו בנער - ומנעו את פינויו

חיילים ירו במחמוד נחלה בגבו באש חיה בזמן שניסה להתרחק מהם. הוא נפצע קשה ואז הם טלטלו אותו ממקום למקום. לבסוף מת מפצעיו

52תגובות
אבלים ליד כרזת המת בג'ילזון, השבוע. הוא סיים לימודי חשמלאות וחיפש עבודה במקצועו
אלכס ליבק

מה עובר בראשיהם של חיילים, ישראלים צעירים, שאחרי שהם יורים בנער פלסטיני לא חמוש, בגבו, באש חיה, הם גם מונעים ממנו טיפול רפואי ואת פינויו לבית חולים. על מה הם חושבים בעת שהם מטלטלים אותו ממקום מקום, מניחים אותו על האדמה ושוב מרימים אותו ומגרשים את האמבולנס באיומי רובה.

במשך כ–15 דקות הם סחבו את מחמוד נחלה הגוסס, מושכים בידיו וברגליו, לא ברור לשם מה ולאן, עד שאפשרו את פינויו. הם כבר ירו בו באש חיה, הם כבר פצעו אותו קשה, הוא כבר גסס — למה לא להניח לאמבולנס הפלסטיני שהגיע למקום לפנותו במהירות ואולי להציל את חייו? נחלה מת מאובדן דם ומפגיעת כדור בכבד. הוא היה בן 18 ושבועיים, בן יחיד להוריו, צאצאי פליטים ממחנה ג'ילזון שליד רמאללה. הוא נהרג מירי חיילים ביום שישי שעבר, 14 בדצמבר.

סרטון של הירי במחמוד נחלה - דלג

הדרך לג'ילזון היתה ארוכה השבוע, רצופת תלאות ומתוחה. אחרי כמה פיגועים חזרו בן לילה מראות האינתיפאדה: אינספור מחסומי פתע שכמותם לא ראינו שנים; תורי ענק של מכוניות פלסטיניות שנהגיהן ממתינים שעות; נהגים שיוצאים ממכוניותיהם ומחכים בצד הדרך עד בוש, פניהם מביעים זעם ותסכול; כבישים חסומים בשרירותיות; נהגים מסמנים לחבריהם איפה פתוח ואיפה חסום; מכוניות פלסטיניות המשתרכות בדרכי טרשים ושבילי עפר כדי לעקוף את המחסומים, עד שגם הן נחסמות בידי הצבא.

ומעבר לכל זה חיילים תוקפניים, עצבניים ומפוחדים, שמאיימים בנשק על כמעט כל מה שזז בקרבתם. ברוכים הבאים לימי האינתיפאדה, ברוכים הבאים למסע בזמן, שלקח השבוע את מרכז הגדה 15 שנים לאחור, ולו לרגע, אל ימי ראשית המילניום והאינתיפאדה השנייה.

הרוח צולפת קרה בכניסה למחנה ג'ילזון. נחיל ענקי של אלפי תלמידים משתרך במורד הכביש בדרכו מבתי הספר של אונר"א, שנמצאים בכניסה למחנה, זה לבנים וזה לבנות, משני צדי הכביש הראשי רמאללה־שכם, אל עבר המחנה שלהם.

יוסף נחלה, אביו של מחמוד, השבוע
אלכס ליבק

היינו כאן לפני כשנה וחצי, אחרי שחיילי צה"ל ריססו נוסעי מכונית חשודה בעשרה כדורים לפחות, והרגו שניים מנוסעיה. לפני כחצי שנה שבנו למחנה כדי לפגוש את אביו השכול של הנער ג'אסם, בן 16, אחד משני הרוגי המכונית. האב, מוחמד, לא חדל לבכות בפגישתנו, גם כשנה אחרי ששכל את ג'אסם בנו. מחמוד נחלה, ההרוג מיום שישי האחרון, הוא קרוב משפחתו של ג'אסם.

השקר לא עזר

ביום שישי שעבר היו יידויי אבנים בעמק שבין בית הספר לבנים של המחנה ובין בתיה הראשונים של התנחלות בית אל, השוכנת ממול. החיילים ירו גז מדמיע וכדורי גומי לעבר הצעירים. כאן כבר נהרגו לא מעטים מבני המחנה, זו זירת המאבק נגד ההתנחלות הוותיקה והגדולה, שניבטת כמעט מכל חלון במחנה ג'ילזון העני והצפוף שנמצא למרגלותיה.

אחר הצהריים התמעטו האבנים ואולי אף פסקו, אבל כוח של צה"ל, שהגיע בשני כלי רכב, החל לדלוק ברגל אחר הנערים שהיו בדרכם חזרה למחנה. היו שם כ–15 נערים, בני 14–18, והשעה היתה בסביבות ארבע אחר הצהריים. לפתע החלו החיילים לירות באש חיה, דווקא כשהזירה עמדה כנראה להירגע. סרטון וידיאו, אחד מכמה שתיעדו את שהתרחש שם, מראה את החיילים הולכים בכביש ויורים באוויר.

יללת אמבולנס קורעת עכשיו את אותו כביש, בזמן שאנחנו עומדים במקום ההתרחשות, יחד עם איאד חדד, תחקירן בצלם, שגבה את העדויות של עדי הראייה למה שקרה. רוב הנערים ירדו במורד הכביש לכיוון המחנה, נחלה בחר להתרחק בדרך העפר שעוברת מעל למחנה. החיילים רצו אחריו ואחד מהם ירה בו כדור אחד מאחור, וזה פגע בגבו התחתון. נחלה נפל ארצה, מדמם.

סבו של ג'אסם נחלה (מימין) ושכנים סביב הרכב השרוף, שנה שעברה
אלכס ליבק

הדיירת שמתגוררת בקומה הראשונה שבבית הראשון של המחנה, מרחק כמה מטרים ממקום התקרית, שמעה את הירייה ואחר כך שמעה קולות גניחה וקריאה לעזרה. היא הניחה שמישהו נפצע, אבל לא ידעה היכן. מחלון ביתה היא ראתה קבוצת חיילים עומדת במעגל ומקיפה דבר־מה. היא לא ראתה את הפצוע ששכב על הכורכר, בינות לחיילים.

עד ראייה אחר ראה את אחד החיילים מזיז ברגלו את גופו של נחלה הפצוע, כנראה כדי לבדוק אם הוא חי. אחר כך הם הפשילו את מכנסיו ואת חולצתו, אולי כדי לראות אם הנער מיידה האבנים אינו מחבל מסוכן וממולכד. הוא נותר בתחתוניו הכחולים. האשה מהקומה הראשונה בבית הראשון מיהרה לצאת החוצה כדי להזעיק עזרה אבל החיילים ירו לעברה כדי להניסה. כדור אחד פגע במכוניתו של בעלה.

החיילים תפסו את נחלה בידיו וברגליו והחלו לשאתו למרחק כמה עשרות מטרים מהמקום. אחר כך הניחוהו בצד הדרך. עדת הראייה סיפרה שהם נשאו אותו "כמו שסוחבים כבשה שחוטה". סרטון הווידיאו מראה אותם נושאים אותו כשהם אוחזים בידיו וברגליו — לא כמו שאמורים להוביל פצוע קשה.

לפני שהחיילים ירו לעברה להניסה, עדת הראייה, שפרטיה שמורים בידי תחקירן בצלם, צעקה לעברם שיניחו לפצוע, שאת זהותו לא ידעה, ויאפשרו לפנותו לבית החולים. "תעזבו אותו, אתם רוצים להרוג אותו... תנו לו טיפול". היא גם צעקה לעבר החיילים שהיא אמו, אולי בעזרת השקר יתעוררו רחמיהם — אך ללא הועיל. בסרטון שצילמה בתה בסלולרי שלה היא נשמעת נסערת, מתנשפת וזועקת: "בשם אלוהים, תקראו לאמבולנס".

אחרי כ–5–7 דקות הרימו החיילים את הפצוע בשנית, בידיו וברגליו, ושוב נשאו אותו למרחק כמה עשרות מטרים, לכיוון הכביש הראשי, ושוב הניחו אותו בצד הדרך. אמבולנס פלסטיני שהגיע בינתיים גורש בידי החיילים באיומי רובים, ונהגו נאלץ להתרחק מהמקום. החיילים לא הגישו לנחלה כל טיפול רפואי, ככל הידוע. האשה מהבית הסמוך צעקה שוב מחלונה: "בשם אלוהים, תנו לאמבולנס לפנותו", אבל ללא הועיל.

רק בחלוף דקות ארוכות, התירו החיילים לקרוא לאמבולנס. סרטון וידיאו מראה את פינויו: נחלה עוד מרים יד רפה אל מאחורי עורפו, הוכחה לכך שעדיין היה חי. חצי עירום הוא מועלה על האלונקה ואל האמבולנס, והרכב יוצא ביללות לעבר בית החולים הממשלתי ברמאללה. באמבולנס הוא נשם את נשימותיו האחרונות. לבית החולים הוא הגיע ללא דופק וללא נשימה. בחדר המיון ניסו להחיותו, לבצע ניתוח חירום. אחרי כחצי שעה קבעו את מותו. ד"ר מועייד באדר, רופא בית החולים, כתב בתעודת הפטירה שלו כי מת מאיבוד דם לאחר שהכדור פגע בכבד ובאחד מהעורקים הראשיים. הכדור נכנס מגבו התחתון ופגע באיבריו הפנימיים.

אמבולנס של הסהר האדום במחנה הפליטים ג'ילזון, חודש מאי
אלכס ליבק

"גנבו את חייו"

קבוצה של ילדים עומדים עכשיו במקום שבו נפל נחלה ומתאמנים ביידוי אבנים, בדרך חזרה מבית הספר. הם זורקים את האבנים על האדמה בחמת זעם מופגנת. בסוכת האבלים שהוקמה בחצר הדיוואן של המחנה, מעוטרת בכרזות ענק של המת, יושבים בפנים קודרים גברי המחנה ובמרכזם האב השכול, יוסף נחלה, בן 41. נכה מלידה, הוא משותק חלקית בידו וברגלו השמאליות.

יום שישי שעבר התחיל כרגיל בבית משפחת נחלה שבמחנה הפליטים ג'ילזון: ארוחת בוקר, מקלחת, הבן שואל אם אבא צריך משהו ויוצא בצהריים אל הרחוב. הוא לא שב עוד. בארבע וחצי התקשר אחיו של האב ואמר שמחמוד נפצע והוא נמצא בבית החולים ברמאללה. עד שהגיע לשם האב כבר נקבע מותו. "אנחנו בני אדם וזו זכותנו לחיות ולדאוג לילדינו. גם לנו יש רגשות כמו לכל בני האדם", אומר אחי האב, רבאח, דודו של מחמוד. את סרטוני הווידיאו שתיעדו את הירי ואת טלטולי בנו הגוסס ראה יוסף עשרות פעמים, שוב ושוב. האם לא צפתה בהם ולו פעם אחת. היא לא היתה מסוגלת.

דובר צה"ל מסר השבוע ל"הארץ" כי באותו יום "התקיימה הפרת סדר אלימה בה לקחו חלק עשרות פלסטינים שיידו אבנים לעבר כוחות צה"ל". עוד נמסר כי "במהלך הפרת הסדר, התקרב פלסטיני לאחד מהלוחמים כשבידו חפץ חשוד. הלוחם הגיב לעברו בירי. לאחר מכן דווח כי הפלסטיני נהרג. נפתחה חקירת מצ"ח וממצאיה יועברו לבחינת הפרקליטות הצבאית".

הדובר התעלם לחלוטין ממניעת הטיפול הרפואי מנחלה במשך כרבע שעה, שאולי חרצה את גורלו, ואף מלה על טלטולו ממקום למקום בידי החיילים.

מחמוד למד עד כיתה י' בבית הספר של המחנה ואחר כך עבר ללמוד חשמלאות במכללה מקצועית בקלנדיה. הוא סיים את לימודיו וגם שנת התמחות בחשמל, וחיפש עבודה במקצועו. אביו, טכנאי בחברת תרופות בביר זית, חיכה שיעזור בפרנסת הבית. לאב ולאשתו, אסמהאן, בת 45, יש עוד שתי בנות, איית בת 14 וג'ורי בת ארבע. מחמוד היה בנם היחיד. ספר לנו על חייו של מחמוד, ביקשנו. "אילו חיים?" הוא משיב חרש, "הוא עדיין לא חי את חייו. הם גנבו לו את חייו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו