"כנופיה של גנבים": עבאס יתקשה להתעלם מהמחאה החברתית בגדה

לא ברור עדיין אם התנועה החדשה נגד חוק הביטוח הסוציאלי היא כוח חברתי מלכד, או שהיא תוספת לכוחות הצנטריפוגליים החזקים שמפרקים את המערכת הפוליטית הפלסטינית

עמירה הס
עמירה הס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבו מאזן במטה האו"ם בניו יורק, השבוע
אבו מאזן במטה האו"ם בניו יורק, השבועצילום: AFP

"גנבים, גנבים, כנופיה של גנבים" היתה הסיסמה החביבה במובהק על המפגינים ביום שלישי. הם צעקו אותה מתחת למשרדי המוסד לביטוח סוציאלי שבמרכז אל־בירה הסמוכה לרמאללה, במחאה על כל המנגנון הפוליטי־בירוקרטי המנהל את חייהם, מהפקידות שלמטה ועד העומד בקודקוד, מחמוד עבאס, גם אם שמו לא הוזכר. כלל לא עניין אותם שבאותו היום בדיוק, 15 בינואר, הוא עמד לנאום באו"ם, במסגרת מה שהוא ואנשיו מציגים כעוד הישג דיפלומטי פלסטיני חשוב: העברת הנשיאות של קבוצת ה–77 (קבוצת המדינות המתפתחות) ל"מדינת פלסטין", על אף מעמדה כמשקיפה בלבד באו"ם. השביתה הכללית שעליה הכריז המגזר הפרטי בערי הגדה המערבית ושהתקיימה ביום שלישי במקביל להפגנה, נוגעת לאנשים הרבה יותר מעוד מחווה בינלאומית של הכרה טקסית במדינה שעל הנייר.

מעבר לדרישת המפגינים לבטל את חוק תשלום חובה לביטוח הסוציאלי, האם אפשר לראות בהתארגנות שמאחוריהם כוח חדש מלכד, או תוספת לכוחות הצנטריפוגליים החזקים שמפרקים את המערכת הפוליטית הפלסטינית לגורמים המתרחקים יותר ויותר זה מזה?

הכוח המפרק החזק ביותר (אם עוזבים בצד את שליטת ישראל ומדיניות איסורי התנועה שלה) הוא היריבות בין החמאס לפתח. זו הגיעה בשלושת השבועות האחרונים לשיאים חדשים של האשמות הדדיות בבגידה. ב–22 בדצמבר 2018 הודיע מחמוד עבאס על פיזור המועצה המחוקקת הפלסטינית וקיום בחירות לה בעוד שישה חודשים. עוד נחזור להחלטה הזו. בסוף דצמבר ובתחילת ינואר עצרו מנגנוני הביטחון של החמאס עשרות תומכי הפתח ברצועה, זימנו אותם לחקירות, פיזרו באלימות טקס לציון הקמת הפתח ואסרו על קיומה של עצרת נוספת. כתגובה, הביטחון המסכל, שבשליטת הפתח, עצר עשרות פעילים של החמאס בצפון הגדה. אלמונים פרצו למשרדי קול פלסטין של הרשות בעזה וחיבלו בציוד. הרשות הודיעה על סילוק נציגיה במעבר רפיח, מה שהביא לסגירתו. ב–9 בינואר חברי סיעת החמאס במועצה המחוקקת בעזה הצביעו והכריזו על אי־כשירותו הפוליטית של עבאס כנשיא. זה אמנם לא דווח בתקשורת הנאמנה לנשיא, אך התהום הפעורה בין מובלעת עזה למובלעות הרשות הפלסטינית בגדה המערבית — המשיכה להעמיק. בו ביום גם נודע שבניגוד לחברי הסיעות האחרות, נבחרי החמאס שבגדה לא מקבלים את הפנסיה שלהם, כגמלאי המועצה המחוקקת שפוזרה.

אבל כל זה לא העסיק את המפגינים ביום שלישי. הם מרחיקים עצמם ממפלגות פוליטיות. התרחקותם היא ראיה להתפוגגותה של התרבות האידיאולוגית־אקטיביסטית שפעם איפיינה כל כך את המערכת הפוליטית הפלסטינית.

הפגנה ברמאללה, השבוע
הפגנה ברמאללה, השבועצילום: MOHAMAD TOROKMAN/רויטרס

עקשנות קולקטיבית

כליווי מוסיקלי לקריאות, כמה מהמפגינים נשפו בוובוזלות, חצוצרות הפלסטיק שנשאלו ממשחקי כדורגל בדרום אפריקה. שורה של שוטרים ואנשי הביטחון הלאומי, מגובים בגדר ניידת, חסמו כבישים לתנועת כלי רכב ומנעו מהמפגינים מלהתקרב למשרדי המוסד לביטוח סוציאלי. לא הופעלה כל אלימות. "בוודאי גם להם בני משפחה שמתנגדים לחוק", אמר אחד המפגינים והצביע על איש הביטחון הלאומי שעמד, חמוש, בין עמיתיו, בעודו מחזיק סיגריה דולקת בין אצבעותיו.

מאז התארגנות המורים בבתי הספר הממשלתיים למען שיפור תנאי עבודתם, לפני כשלוש שנים, לא קמה תנועה חברתית כה עיקשת המערבת את כל הציבור הפלסטיני בגדה המערבית. חוק הביטוח הסוציאלי נחתם בידי עבאס כצו נשיאותי ב–2016, ומאז עבר כמה שינויים ושיפוצים הודות לביקורת שמתחו ארגוני החברה האזרחית ונציגים של ארגוני השמאל. אבל בהדרגה נדחקו לשוליים ההתארגנות והפעילות של דורשי השינויים הנוספים בחוק, שתומכים בקיומו כחלק ממערכת של צדק חברתי וערבות הדדית. התנועה העממית הרחבה, שקוראת לביטולו, היא המכתיבה היום את המוסיקה.

התארגנות המורים, שזכתה לאהדה ציבורית, דוכאה בידי מנגנוני הביטחון של הרשות ופורקה בשילוב של איומים והבטחות כזב. אולי משום שבחרה ועד מורים מייצג עצמאי, וקראה תיגר נגד שיטת המינויים של מקורבי הרשות הפלסטינית והפתח כנציגי איגודים מקצועיים, בהם איגוד המורים. אבל עכשיו נציגי הרשות עושים רושם שהם מקשיבים לטענות התנועה נגד חוק הביטוח. אולי הם חוששים מהאסוציאציות ואפקט כדור השלג שיש לסיסמה שמשמיעים חברי התנועה, "העם רוצה את ביטול החוק" (על משקל הקריאות בתוניס ובמצרים, "העם רוצה בנפילת המשטר"). וכנראה הם מעריכים שהתנועה הנוכחית אמורפית דיה, ואינה מתחרה אתם על ייצוג פוליטי.

ביום שלישי עצמו, שבו נכנס החוק לתוקפו, הודיע המפקח על מוסד הביטוח הלאומי מאג'ד אל חילו על שינויים נוספים שיבוצעו בו — בכיוון שיפור זכויות העובדים וחיזוק הייצוג שלהם. הוא פסק שהחוק לא יבוטל, אבל גם הודה שהיה כשל של הגורמים האחראים בהבהרת החשיבות של החוק בפני הציבור. כל הסבר עליו נתקל באי־אמון מצד הציבור ובפרשנויות מנוגדות. למעשה, כשלו גם ארגוני השמאל וארגוני החברה האזרחית, למיניהם, שנשאו ונתנו בשנתיים האחרונות על תיקון החוק כך שיגן יותר על זכויות העובדים. במחצית השנה האחרונה הם ראו איך נוצרת ברית בין השכירים למעסיקים נגד החוק. האינטרס של המעסיקים שלא להפריש כספים לטובת קצבאות זקנה וחופשות לידה ברור. אבל מה מניע את העובדים להתנגד להבטחת זכויותיהם בעתיד?

פשיטות רב־משמעיות

"לביטוח שלכם אין ביטוח", אמרה אחת מהכרזות בהפגנה. סיסמאות אחרות שהשמיעו המפגינים הזכירו שבשבועות האחרונים הצבא הישראלי נכנס לרמאללה מדי יום ולאור יום — עד בית עבאס ומשרדי הממשלה הגיעו החיילים — פשט על עשרות חנויות ומשרדים, החרים כרטיסי מצלמות אבטחה או דרש את סיסמת הכניסה של צילומיהן. ברמאללה מתווכחים אם יש משמעות נסתרת לפשיטות, הנערכות דווקא בשכונות המזוהות ביותר עם שלטון הרשות. אז אין לביטוח ביטוח, משום שדבר אינו בטוח תחת שלטון־העל הישראלי, אבל גם משום שאין אמון במוסדות שהקימה הרשות הפלסטינית וביושרה של הבכירים והפקידים שמאיישים אותם ויחזיקו בכספי הציבור.

אחד מהמוסדות האלו הוא "בית המשפט החוקתי", שבעקבות המלצתו הורה עבאס בסוף דצמבר על פיזור המועצה המחוקקת. החוק להקמתו נחקק ב–2003, ונקבע שמתפקידו לחוות דעה ולפרש סעיפי חוקה בלתי ברורים במקרה של חילוקי דעות בין הרשות המבצעת למחוקקת. עם ניצחון החמאס בבחירות 2006 שונה החוק במחטף, כך שבוטלה שותפות המועצה המחוקקת במינוי השופטים ובוטלה סמכותו של בית המשפט החוקתי לבקר ולפקח על פעולות הנשיא. עד אפריל 2016 הוא לא אויש בשופטים. פתאום הוכרז על מינוים של תשעה, ואחת מהחלטותיהם הראשונות היתה שהנשיא רשאי להדיח חברים בפרלמנט הפלסטיני — כפי שעשה לאויבו מוחמד דחלאן וחבריו מסיעת הפתח. הביקורות החריפות על אי חוקיותו של התהליך ואי עצמאותו של בית המשפט נתקלו בקיר אטום.

עכשיו המליץ בית המשפט החוקתי על פיזור המועצה המחוקקת. אכן, מאז כינונה ב–2006 היא כמעט ולא פעלה. מעצרים שביצע צה"ל בקרב נבחרי החמאס בגדה המערבית וסירוב הפתח להכיר בתבוסתו הביאו לשיתוקה בפועל. אחרי מלחמת האזרחים ב–2007 והקמת השלטון הכפול המועצה כלל לא התכנסה בגדה המערבית, אם כי חבריה ניסו להשפיע בדרכים שונות על החלטות ממשלה ועל השיח הציבורי. צווים נשיאותיים החליפו את מקום החוקים. בעזה — סיעת החמאס מתכנסת ומחוקקת חוקים, שיפים רק לעזה. תוקף הקדנציה של המועצה פג מזמן (ב–2010). באותה שנה גם פג תוקף הקדנציה של עבאס כנשיא.

אבל המשך קיומה של המועצה המחוקקת נראה תמיד כפתח להחייאת פעילותם של המוסדות המשותפים לגדה ולרצועה, כתנאי לסיום הפילוג. מעבר לעובדה שעבאס לא קבע שיתקיימו במקביל בחירות לנשיאות, אף אחד אינו מאמין שבחירות למועצה ייתכנו בעוד כחצי שנה. ואם הן יתקיימו, זה יהיה רק במובלעות הגדה, מה שיחזק את הפירוד והפירוק של החלקים השונים. עם פיזור המועצה המחוקקת ועוד בהמלצת בית משפט חוקתי שחוקיותו מפוקפקת, מבהיר עבאס שגם מראית העין של הפרדת רשויות אינה חשובה לו, שהפילוג אינו אסון ושיחד עם אומרי ההן שלו בפתח הוא מוכן להמשיך ולבצע את חלקו בניתוק רצועת עזה מאוכלוסיית הגדה המערבית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ