בין טראמפ לבן־גביר, נתניהו עשוי למצוא את עצמו חובר לגנץ ביום שאחרי הבחירות - מדיני ביטחוני - הארץ
פרשנות

בין טראמפ לבן־גביר, נתניהו עשוי למצוא את עצמו חובר לגנץ ביום שאחרי הבחירות

עבור כחול לבן, שחרטה על דגלה "ישראל לפני הכל", הדרך לממשלה תהיה סלולה. החיבור בין נתניהו לגנץ אולי יתקבל באי-נחת בשני צדי המתרס, אך חשוב לזכור: אחרי הבחירות, הכל נראה אחרת

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שלטי בחירות של הליכוד וכחול לבן, השבוע
שלטי בחירות של הליכוד וכחול לבן, השבועצילום: תומר אפלבאום
חמי שלו
חמי שלו

אם ממצאי הסקר האחרון של "הארץ" יהיו נכונים גם ביום הבחירות, לימין תהיה אורה ושמחה לאיד ולשמאל תוגה, מבולקה ויאוש עמוק. יתרון של 53–67 לגוש הימין — שאולי עוד יגדל בעקבות השבת גופתו של זכריה באומל — יתפס כניצחון חד־משמעי לבנימין נתניהו ויוצג על ידו כזיכוי ציבורי מכתבי האישום התלויים נגדו, בכפוף לשימוע. אך בעוד שמחתם של פייגלין, סמוטריץ' ובן־גביר תהיה אמיתית, נתניהו יבין מהר מאוד שבגמר החגיגות הוא עתיד להתעורר לשחר של יום חדש, קודר וקריר במיוחד.

החוכמה המקובלת וההיגיון הצרוף גורסים שיעדו העליון של נתניהו הוא הקמת ממשלת ימין צרה. כך היה נוהג גם אם כוונתו היתה לנהל משא ומתן על ממשלה רחבה מתוך עמדה של כוח ובוודאי כשכל מעייניו נתונים לחוק צרפתי, רוסי או הוטנטוטי שיחלצו מהמיצר המשפטי העומד בפניו. אלא שהממשלה שיוכל להקים אחרי הבחירות אינה דומה לזו ששירתה תחתיו בארבע השנים האחרונות: היא תהיה, עד כמה שקשה לדמיין זאת, קיצונית, מסיתה וחסרת־רסן פי כמה.

הבעיה היא שגם שותפיו הפוטנציאליים בממשלת הצלה ימנית מבינים שנתניהו יהיה לחיץ וסחיט כפי שאף ראש ממשלה לא היה בפניו, וספק אם יעמדו בפיתוי. גם אם נתניהו לא יירתע, לא מהמחאה הצפויה ולא מדרדורה של ישראל לתהומות לאומניים וקלריקליים, הוא עדיין יצטרך להתמודד עם הגורם היחיד בעולם שיקר ללבו לא פחות מעצמו: דונלד טראמפ.

גנץ בכנס מפלגתו באשקלון, אתמול
גנץ בכנס מפלגתו באשקלון, אתמולצילום: גיל כהן מגן

ממשל טראמפ דחה אמנם את הצגת תוכנית השלום שלו עד אחרי הבחירות, כדי לא לפגוע בסיכויי נתניהו, אך הפתיע בהודעה שזו תוצג מיד לאחר הבחירות, לפני שתוקם ממשלה חדשה, ומתוך כוונה להשפיע על הרכבה. בהנחה הלגמרי לא־ודאית שכך יהיה, ושנתניהו לא יצליח להשיג דחייה, הוא יתקע בין הפטיש לסדן: בין נשיא אמריקאי שלא יעז לומר לו לא לבין ממשלת ימין קיצונית שלא תאפשר לו אפילו להעמיד פנים שהוא אומר לה כן. על רקע זה, שאלת החיבור לבני גנץ תעלה מאליה, ולא רק בלשכתו.

הלחצים על נתניהו להיפרד מחלומו המתוק של ממשלה המחלצת אותו מצרותיו יגיעו מתוך הליכוד, שם עדיין ישנם רבים שייבהלו ממסירת תיקים חיוניים לידי אנשי ימין הנחשבים הזויים, ובוודאי מצד שותפי קואליציה כמו משה כחלון ואולי גם אביגדור ליברמן, בהנחה שיעברו את אחוז החסימה. מהעבר השני, השבועה לכאורה שנכפתה על גנץ ושותפיו בשל האולטימטומים של אבי גבאי שלא יצטרפו לממשלה בראשות נתניהו בשום תנאי, תתמוסס במהירות לנוכח האלטרנטיבה האכזרית העומדת לפתחם.

המציאות בבוקר שאחרי תיראה הרי לגמרי אחרת מאשר בערב לפני, ובשל כך מותר להתייחס בספקנות לתמיכה המועטה יחסית שנרשמת בסקר לאופציה של ממשלה המבוססת על הליכוד וכחול לבן. היא תקפה באווירת הקיטוב והפילוג של טרום בחירות, כשכל המרכז־שמאל מגויס למשימה האחת והיחידה של הפלת נתניהו, אך תתהפך במהירות כשיתברר שהמטרה לא הושגה ויש צורך להתמודד עם סכנה חדשה שנוצרה.

כרזת בחירות של כחול לבן, בחודש שעבר
כרזת בחירות של כחול לבן, בחודש שעברצילום: תומר אפלבאום

כשעל הפרק תעמוד אפשרות לסכל את הקמתה של קואליציה שהיא סך כל הפחדים כולם של כל מי שאינו שייך לימין העמוק — ולמנוע הקמת ממשלה שעלולה לקבור סופית כל סיכוי לתהליך השלום; לחבל בדמוקרטיה; להבאיש את שמה של ישראל ברבים; להתעמת עם אזרחי ישראל הערבים; להחדיר הטפה והדתה למערכת החינוך; ולחוקק חוק פרסונלי להצלת נתניהו שגם ירסק סופית את שלטון החוק — ספק אם החרם על נתניהו יחזיק מעמד.

עבור מפלגה כמו כחול לבן, שחרתה על דגלה את הסיסמה "ישראל לפני הכל", הדרך תהיה סלולה גם במחיר הפרה של שבועה, שממילא לוותה מראש בהדלפות מסתייגות של גנץ. גם העבודה תעבור מטמורפוזה, במיוחד כשמצביעיה ישוו בין תמונה קבוצתית של ממשלה בה פייגלין, סמוטריץ' ובן־גביר הם נותני הטון לבין כזו שבה גנץ, לפיד, ואשכנזי תופסים את מקומם.

נתניהו לא יזכה בחוק צרפתי. על פי הדלפות גנץ, כחול לבן תסכים לשבת בממשלתו עד להגשת כתבי האישום, אם יוגשו, ולהמשיך גם לאחריהן, בהנחה שיימצא הסדר סביר של הכרזת נבצרות זמנית. החיבור בין נתניהו לגנץ יעורר ביקורת ואי־נחת משני צדי המתרס הפוליטי, אך בהשאלה מצ'רצ'יל, הוא יתקבל בסופו של דבר כפתרון הגרוע ביותר, מלבד כל השאר. נתניהו עדיין מסוגל לקבל עסקה פאוסטיאנית ולמכור את מדינתו תמורת חירותו, אבל מלאכתו תהיה קשה בהרבה אם יהיה ברור שיכול היה גם לנהוג אחרת. וזה עוד לפני שמודיעים לו שטראמפ על הקו, ושהוא נשמע כעוס.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ