בג"ץ הורה לבטל את החוק המאפשר הפקעת קרקעות של פלסטינים

שמונה שופטים קבעו כי החוק אינו חוקתי, לעומת דעת מיעוט של השופט נעם סולברג. חיות: הרצון למצוא פתרון לבעיית הבנייה ביישובים הישראליים מובן, אך אין בה כדי להצדיק פגיעה כה משמעותית בזכויות הפלסטינים

הגר שיזף
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שוטרים מפנים מתנחל מהמאחז עמונה, בפברואר 2017
שוטרים מפנים מתנחל מהמאחז עמונה, בפברואר 2017צילום: אילן אסייג

בג"ץ הורה היום (שלישי) לבטל את החוק המאפשר הפקעת קרקעות של פלסטינים בטענה כי אינו חוקתי. שמונה שופטים קבעו כי יש לבטל את החוק, בעוד שהשופט נעם סולברג היה בדעת מיעוט. "החוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון", המוכר יותר כחוק ההסדרה או חוק ההפקעה, אושר בפברואר 2017. הוא נועד לאפשר שימוש באדמות פלסטיניות פרטיות לצורכי ההתנחלויות ולהכשיר מאחזים ומבנים שהוקמו על שטחים פלסטיניים פרטיים. מאז יישומו הוקפא במסגרת הסכמה בין המדינה לשורת עותרים נגד החוק, עד להכרעת בג"ץ. מהליכוד נמסר לאחר פסק הדין כי "מצער שבג"ץ התערב ופסל חוק חשוב להתיישבות ולעתידה. נפעל כדי לחוקק את החוק מחדש".

לקריאת פסק הדין המלא

נשיאת העליון אסתר חיות קבעה בפסק הדין כי החוק "החוק אינו עומד באמות המידה החוקתיות של המשפט הישראלי". חיות הסבירה כי החוק פוגע בזכות לקניין ובזכות לשוויון ולכבוד של הפלסטינים, ומייצר "אפליה בין תושבי האזור הישראלים לתושבים הפלסטינים בכל הנוגע להסדרת הבנייה הבלתי חוקית באזור". לדבריה, החוק פוגע "ביודעין ובאופן בלתי שוויוני בזכות הקניין של תושבי האזור הפלסטינים בלבד והוא מעניק בכורה לאינטרסים הקנייניים של המתיישבים הישראלים". לדבריה, החוק מתנה את מנגנון ההסדרה בכך שהבנייה הבלתי חוקית נעשתה ב"תום לב" או ב"הסכמת המדינה", ולכן הוא לא לא יכול לחול גם על בנייה לא חוקית ביישובים פלסטיניים.

חיות כתבה כי "הרצון למצוא פתרון פשוט וכולל לבעיית הבנייה ביישובים הישראליים באזור, לאחר שלאורך שנים תרמו הרשויות השונות להיווצרותה של מציאות זו, הוא מובן, ומניעת פינוי והריסת בתי מגורים שנבנו בתום לב ובאישור הרשויות המוסמכות היא תכלית ראויה וחשובה, אך אין בהם כדי להצדיק פגיעה כה משמעותית בזכות לקניין ובזכות לכבוד ולשוויון של האוכלוסייה הפלסטינית".

נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיותצילום: אורן בן חקון

נשיאת העליון ציינה בפסק הדין כי מוסדות המדינה ורשויות נוספות סייעו במשך השנים לבנות מבנים ששייכים לישראלים "גם במקרקעין שאינם בגדר רכוש ממשלתי". זאת, "בניגוד למדיניות המוצהרת של הממשלה". חיות גם ציינה כי החוק "עומד בסתירה לעיקרון הריבונות הטריטוריאלית והוא חריג בנוף דברי החקיקה הישראליים" מפני שהוא חל ישירות על הפלסטינים שחיים בגדה המערבית, שם הכנסת אינה הריבון.

השופט סולברג כתב בדעת המיעוט כי ביטול החוק לא יועיל למתנחלים או לבעלי הקרקע הפלסטינים. "הקרקעות והמבנים שאותם ביקש המחוקק להסדיר, למצער רובם, יישארו מונחים אפוא בשיממונם וקיפאונם - עד שיבוא אליהו, או עד 'להכרעה מדינית בדבר מעמדו של האזור וההתיישבות בו' (המוקדם מביניהם)". סולברג הציע לצמצם את ההגדרות בחוק, כך שהמונח "הסכמת המדינה" לבנייה יחול רק על משרדי הממשלה ולא על רשויות מוניציפליות או מוסדות שתומכים בבנייה בהתנחלויות, ושהמונח "התיישבות" לא יחול גם על שטחים חקלאיים, אזורי תעשייה ומפעלים.

סולברג ציין כי "התנהלות שכזו של רשויות שלטוניות, תמיכה ועידוד של בנייה בניגוד לחוק, לאורך שנים, אינה לתפארת מדינת ישראל", אולם הבהיר כי לטעמו, "מעורבות זו יצרה במהלך השנים מציאות בשטח, בהיקף רחב מאד, וממנה לא ניתן להתעלם".

ביוני 2018 דן בג"ץ בהרכב מורחב בן תשעה שופטים בעתירות שהגישו כמה ארגוני שמאל ושורת רשויות מקומיות בשטחים נגד החוק. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט סירב לייצג את המדינה בנושא, ועורך הדין הפרטי הראל ארנון ייצג את המדינה בדיון. ארנון אמר בבית המשפט העליון כי "החוק משקף לקיחת אחריות שלטונית", אך הודה כי הוא "לא מושלם, מישהו נפגע".

בחוות דעת שפרסם ב-2017, בעקבות העתירות לבג"ץ, כתב היועמ"ש כי החוק אינו חוקתי ופוגע אנושות בזכויותיהם של הפלסטינים. לדבריו, החוק כולל "פגיעה קשה בזכות הקניין הפרטי המוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו", ו"חל גם ביחס למצבים שבהם אין הצדקה לכך". מנדלבליט כתב גם ש"בחינת הגופים המנויים בחוק המועמדים להתיישבות חקלאים מעלה כי בהסתברות גבוהה למדי, וזו בלשון המעטה, מטרתם היא ליישב ישראלים בלבד". הוא כינה את החוק "הסדר גורף ופוגעני".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ