פרשנות |

גם לפוטין יש דוקטרינה: הפתעה לשם הפתעה

נשיא רוסיה הראה לאובמה שאפשר להתערב במזה"ת בלי לשקוע בבוץ ■ במערכת הביטחון סבורים שעוצמת האלימות הנוכחית היא בגדר נס ■ ומדוע שולח חמאס מסרים מרגיעים מרצועת עזה

עמוס הראל
עמוס הראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
פוטין צועד בקרמלין, אתמול
פוטין בקרמלין, אתמולצילום: אי־פי
עמוס הראל
עמוס הראל

במגזין "אטלנטיק", ובעקבותיו ברוב כלי התקשורת האמריקאים המרכזיים, התנהל בימים האחרונים דיון מרתק בדוקטרינת אובמה, המורשת שישאיר אחריו נשיא ארצות הברית בתחום מדיניות החוץ, עם סיום כהונתו בינואר הקרוב. בכתבה הנרחבת באטלנטיק — של אחד העיתונאים הקרובים אליו ביותר, ג'פרי גולדברג — מובאות בפתיחות מפתיעה (ובחלק מהמקרים, בציטוט ישיר) תובנותיו המרכזיות של אובמה אחרי יותר משבע שנות כהונה, יותר מחמש מהן בצל הטלטלה העצומה במזרח התיכון.

אובמה, בתמצית, מכיר במגבלות הכוח האמריקאי, המדיני והצבאי, במזרח התיכון, מפקפק בסיכויי הערבים לחלץ עצמם ממצבם הנוכחי והוא ספקן, על גבול הציניות, באשר לעצות שסיפק לו הממסד העצום של מומחים למזרח התיכון ולמדיניות חוץ בוושינגטון. הנשיא, בגרסת גולדברג, בטוח בצדקת מדיניות החוץ שלו באזורנו. המזרח התיכון פחות חשוב לאינטרסים של ארצות הברית משהיה בעבר, וושינגטון יכולה לעשות רק מעט כדי לשנות את מצבו העגום, וכל מחויבות ישירה שלה באזור תעלה באובדן חיי חייליה, בעודה שוחקת הן את כוחה המעשי בזירה הבינלאומית, הן את דימוי העוצמה שלה. אובמה נשמע שלם עם החלטתו שלא לתקוף צבאית את משטר אסד בסוריה בקיץ 2013, חרף התחייבותו לפעול בתגובה לשימוש שעשה הרודן בנשק כימי.

להסכם הגרעין עם איראן, שהנשיא האמריקאי רואה בו אחד מהישגיו הגדולים, מוקדש בכתבה מקום מועט יחסית, אבל ניכר שאובמה מתייחס אליו כאל אמצעי לצמצום הסיכון לפריצת מלחמות נוספות ולהבטחת איזון בין המעצמה השיעית האזורית הגדולה לבין יריבתה הסונית העיקרית, סעודיה.

הכתבה עוררה גל תגובות ופרשנויות. מבקריו של הנשיא, כפי שניסח זאת הוושינגטון פוסט, מערערים על שלוש מסקנותיו. בעיניהם, המזרח התיכון עדיין חשוב, ארה"ב יכולה לסייע, ודווקא חוסר המעש שלה שם מחליש את מעמדה גם בזירות עולמיות אחרות.

בעוד הדיון על דוקטרינת אובמה מוליד מאמרים על גבי מאמרים, רוסיה הפתיעה את העולם במהלך משלה: הנשיא ולדימיר פוטין הודיע ביום שני על הוצאות רוב כוחותיו הצבאיים מסוריה. כמו שיגור המטוסים והחיילים לסוריה, בתחילת ספטמבר, גם הצעד הרוסי החדש בא בלי התראה. אחרי שפוטין שלח את המטוסים, מיהר אובמה להעריך שמוסקבה תמצא עצמה שקועה בביצה בסוריה — ובכך חשף בעקיפין את נימוקיו להימנעות ממעורבות אמריקאית דומה. אבל התערבות פוטין, בתגובה לבקשת בשאר אל־אסד, הצליחה להפוך את כיוון המערכה בסוריה, לעצור את התקדמות המורדים, להחזיר לידי המשטר חלק קטן משטח המדינה וכנראה גם להשאיר את הרודן בשלטון.

חיילים רוסיים שעזבו את סוריה בשדה התעופה ברוסיה עם שובם, השבוע צילום: אי־פי

בתוך כך רוסיה גם סללה את הדרך להפסקת אש, שמחזיקה מעמד באופן חלקי, בינתיים, בניגוד לרבות מהתחזיות המוקדמות. צמצום הלחימה, בצד גישושי הפתיחה הדיפלומטיים, עשויים להוביל לבסוף להסדר שרוסיה חותרת אליו כנראה. זו אמורה להיות פדרציה (ובפועל, חלוקה למדינות משנה) שתשרטט קווי גבול בין אזור שליטה עלאווי בדמשק, במרכז המדינה ובצפון מערבה, אזור כורדי בצפון־מזרח ואזור סוני גדול במזרח, שמידת האחיזה של הארגונים הקיצוניים ביותר בו, דאעש וג'בהת א־נוסרה, עדיין לא ברורה. בניתוח ראשון, עדיין תחת הפתעת הנסיגה של פוטין, נדמה שלכך הוא מכוון — הקפאה וייצוב המצב הקיים, תוך הקטנת המחויבות הרוסית והסיכונים הכרוכים בה למוסקבה.

גם ישראל, כפי שהודה השבוע הרמטכ"ל גדי איזנקוט, היתה בין המופתעים מהמהלך הרוסי החדש. במקרה למחרת נפתח ביקור נשיא המדינה ראובן ריבלין במוסקבה, שלפי הדיווחים עבר היטב. ריבלין, לאחר התייעצות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, סימן את מרחב האינטרסים הישראלי בסוריה: מניעת התבססות כוחות איראניים במובלעת הקטנה שבה שולט עדיין המשטר, בחלקו הצפוני של הגבול בגולן, ורצון בהחזרת כוח המשקיפים של האו"ם שנמלט מהגולן בצל המלחמה. ככלל, דילול הכוחות הרוסיים בסוריה, בהנחה שאכן יתממש, משקף חדשות טובות לישראל: הוא מחליש את ציר איראן־אסד־חיזבאללה שהצלחתו באחרונה הדאיגה את ירושלים ויחייב את חיזבאללה להשקיע מאמץ גדול אף יותר בחזית הסורית במקום בדרום לבנון.

בהקשר הסורי, במיוחד, ישראל מיטיבה לתמרן בין המעצמות וחייבת להתמיד בכך. אבל מוטב לזכור שמאחורי חיבוק הדב הרוסי אין סנטימנטים מיותרים. שלטון פוטין ממשיך להפגין ברוטאליות חסרת מעצורים ביחסי החוץ שלו ובזירה הפנימית. הדבר שוב הומחש החודש, עם מה שמתברר באיחור כהתנקשות בחיי שר רוסי לשעבר שיחסיו עם השלטון התערערו, ושנמצא מת במלונו בוושינגטון בנובמבר האחרון.

חיל האוויר הרוסי הכריז שלשום כי מטוסיו יעזבו את סוריה עד שבת. אבל שאלת ההמשך נותרה ללא מענה. תיאורטית, מטוסים יכולים לצאת לתקיפות בסוריה גם מבסיסים בדרום רוסיה, תוך מעבר במרחב האווירי האיראני והעיראקי. מוקדם לדעת אם משטר אסד יוכל לשמור על קווי הגנה יציבים בסוריה בלי המטרייה האווירית הרוסית המשמעותית. חלק מארגוני המורדים, שנכתשו בחודשים האחרונים בהפצצות רוסיות כבדות וחסרות אבחנה, עשויים להחליט שהמצב החדש מחייב ניצול הזדמנות וניסיון לצאת בהתקפה מחודשת, תוך מיטוט הפסקת האש. כפי שפוטין לא נדרש לבנות תמיכה ציבורית ברוסיה להחלטותיו לשגר כוחות לסוריה וכעת להוציאם, עד עתה גם לא ראה צורך להסביר את שיקוליו בפירוט.

מהמהלך כולו נודף ריח של "הפתעה לשם הפתעה" — עוד תפנית רוסית שמדהימה את העולם ומותירה את יריבותיה של מוסקבה עם הניסיון לנתח מה קרה. התגובה לצעדו האחרון של פוטין מהדהדת את האמירה המיוחסת למדינאי בן המאה ה–19, כשהתבשר על מות יריבו הוותיק. "מעניין למה הוא התכוון?", תהה מטרניך על טליראן המת.

פסימיות חריפה

משני צדי הסכסוך הישראלי־פלסטיני אפשר לזהות בשבועות האחרונים נימות של פסימיות חריפה, רבה מזו שרתה על הצדדים בעשור האחרון. האינתיפאדה שמובילים צעירי הגדה המערבית אמנם נמשכת בעוצמה מוגבלת יחסית ואינה משנה את אורחות חייהם של אזרחים ישראלים ופלסטינים, כמו שתי קודמותיה; אבל היא מדרדרת עם זאת עוד יותר את התחזיות השליליות ממילא של מי שמופקדים על העיסוק הביטחוני בשני הצדדים.

זירת פיגוע הדקירה באריאל, אתמולצילום: גיל כהן מגן

בצד הישראלי מתחזקת התחושה שמדיניות ניהול הסכסוך שדבקו בה הממשלות האחרונות מתקרבת לסוף דרכה. המחוות הקטנות, ההקלות הכלכליות הנקודתיות, כבר לא יספיקו לאורך זמן, כשהפלסטינים דורשים שינוי מצב מן היסוד ואינם מסתפקים עוד בשיפורים קוסמטיים קטנים. יתרה מכך: במערכת הביטחונית יש רבים הסבורים שעוצמת האלימות הנוכחית — שעלתה בחיי 34 ישראלים ויותר מ–180 פלסטינים בתוך חמישה חודשים וחצי — היא כמעט בגדר נס. יכול להיות, ועוד יהיה כנראה, יותר גרוע.

דוגמה אופיינית היא ההצעה הישראלית, שפרסם השבוע ברק רביד ב"הארץ", לצמצם כמעט לחלוטין את מבצעי המעצרים של צה"ל בשטחי איי שבשליטת הרשות הפלסטינית ברמאללה וביריחו. הרשות דחתה אותה, גם בשל תביעת ראש הממשלה בנימין נתניהו שהרשות תכיר בזכותה העקרונית של ישראל לפעול צבאית בשטחי איי, במקרים של "פצצה מתקתקת". בכירי הרשות חשים שישראל שבה ומשווקת להם אותה הסחורה, פעמים רבות מספור. דיונים דומים הרי התקיימו בתום האינתיפאדה השנייה, עם הפעלת "פרויקט ג'נין" המשותף לישראל ולרשות לפני כתשע שנים. במצב הרוח הנוכחי בגדה, הם סבורים שאינם יכולים להרשות לעצמם מהלך שייתפס שם כוויתור עקרוני לישראל.

הרשות נתונה בין הפטיש — הלחץ הצבאי הישראלי, לסדן — הדור הצעיר העומד בחזית העימות. בנסיבות האלה, המולידות ייאוש עמוק בהנהגה הפלסטינית, יש בכירים ברמאללה החוזים את קריסת הרשות עם דעיכתו הבריאותית הצפויה של הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן) בשנים הקרובות. לכן, גם מה שנראה עד לאחרונה איום סרק — הפסקת התיאום הביטחוני עם ישראל — כבר אינו רק נחלתו של סאיב עריקאת.

האינתיפאדה המוגבלת מתקבעת כמציאות לטווח ארוך, אך אינה גולשת בינתיים לעימות נרחב יותר, בעיקר בשל מאמצי ריסון שנוקטת דווקא הרשות הפלסטינית, ובשל ההיסוס של הציבור הרחב בגדה המערבית, שאינו מחויב למאבק כפי שהיה בשתי האינתיפאדות הקודמות. הדור הצעיר, הפחות מודע לנזקי התגובה הצבאית הישראלית אז ומכיר פחות את הפאודה — האנרכיה ששררה בשטח כששלטון הרשות נחלש וכמעט רוסק מ–2002 ואילך — אינו נרתע מעימות. מ–1 באוקטובר ועד תחילת השבוע הנוכחי נמנו במערכת הביטחון 232 מחבלים — שנהרגו תוך כדי פיגוע, נעצרו במהלכו או נעצרו בדרך לבצעו. הגיל הממוצע שלהם הוא 21 וחצי. 182 מהם תושבי הגדה המערבית, 44 תושבי מזרח ירושלים (בעיר היו גם פיגועים שביצעו תושבי הגדה), חמישה ערבים ישראלים ואזרח סודאני.

בשטחים מתארים את צעירי האינתיפאדה כ"דור הזקוף". בישראל משתמשים בתארים מנוכר, מתריס ולעומתי, ומדברים על עוינות עזה של הצעירים הללו לכיבוש הישראלי, לרשות ובמידת מה גם להוריהם. תחושה של היעדר אופק אישי וקולקטיבי, לעתים בשילוב מתחים משפחתיים, מדרבנת יציאה לפיגועים, שמערכת הביטחון הישראלית מתקשה לאתר מראש או לבלום בזמן מעשה. כלי התקשורת הרשמיים של הרשות, שהפופולריות שלהם בשטחים מועטה ממילא, ריסנו הסתה ישירה לטרור. במקומה הם דבקים בנרטיב אחיד: מבצעי הפיגועים הם צעירים שמאסו בכיבוש, קמו ועשו מעשה ולרוב נהרגו בגלל תגובת יתר ישראלית. את החסר משלימים הרשתות החברתיות הפלסטיניות וערוצי הטלוויזיה של חמאס והג'יהאד האיסלאמי, המלבים הסתה חריפה לפיגועים.

בין גופי הביטחון בצד הישראלי יש כעת קונסנזוס — התיאום הביטחוני עם הרשות הוא כנראה הטוב ביותר שהיה אי פעם. המנגנונים פועלים גם נגד חוליות חמאס בגדה ובמקרים רבים גם נגד צעירים המפזרים רמזים על כוונה לדקור או לדרוס ישראלים. הסיכון העיקרי שבהמשך האלימות הוא שחיקת צעדי הריסון הפלסטיניים ובעיקר בהיחלשות התיאום הביטחוני. מכאן התחזית העגומה למה שיקרה בגדה בהמשך.

האיום הכלכלי

ברצועת עזה קבר השבוע חמאס את החלל ה–15 שלו, לפחות, בשמונה התמוטטויות של מנהרות מאז סוף דצמבר האחרון. ההרוג, במקרה הזה, תואר כפעיל שטח בכיר בזרוע הצבאית. בתחילה עוד ניסו להסתיר בארגון את תאונות העבודה הרבות; לאחר מותם של שבעה פעילים בהתמוטטות מנהרה לפני קרוב לחודשיים, זה כבר לא היה אפשרי.

פעילי חמאס בהפגנה נגד ישראל בעזה, בחודש שעברצילום: רויטרס

באותה תקופה, בין אמצע ינואר לאמצע פברואר, גם נראה היה שישראל וחמאס עלולים להידרדר לעימות צבאי נוסף. בעזה נשבו רוחות מלחמה. חמאס האיץ את חפירת המנהרות, בהן מנהרות התקפיות שחדרו כנראה לשטח ישראל. צה"ל עשה מאמצים עצומים לגלותן לאורך הגבול. סיקור תקשורתי נרחב וביקורי בכירים ישראלים בעוטף עזה גרמו לחמאס לחשוד שישראל עומדת לפעול נגדו צבאית. בישראל חששו שחשיפת מנהרות התקפיות עלולה לדרבן את חמאס להשתמש באחדות מהן שנותרו, בטרם יירד הפרויקט ההתקפי הגדול שלו לטמיון. בתחילת פברואר אמר מחמוד א־זהאר, מבכירי הארגון, בראיון טלוויזיה כי "מנהרות ההתנגדות מגיעות לשטחים שמעבר לרצועת עזה".

מאז נדמה שבכירי הארגון נבהלו מעצמם. הסרטון ובו הראיון עם א־זהאר נעלם מהאינטרנט וראש ממשלת חמאס, איסמעיל הנייה, מפזר מסרים מרגיעים יותר. משלחת חמאס מהרצועה יצאה השבוע לקהיר לשיחות עם אנשי המודיעין המצרי, כנראה ביוזמה סעודית. אבל המצוקה האסטרטגית הבסיסית של חמאס נותרה בעינה. הסיוע הכספי מקטאר מוגבל, היחסים עם מצרים איומים, מהלך פיוס אמיתי עם הרשות הפלסטינית אינו נראה קרוב, ותנאי החיים ברצועה מוסיפים להידרדר. איומי המלחמה מעזה חדלו, אך המציאות בגבול נותרה שברירית. הסיכון להתפרצות עתידית עדיין נקבע במידה רבה על ידי המצב הכלכלי המידרדר.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

מדפי ממתקים בסופר

כיף כף מטורקיה ופתי בר מפולין: החברות שמוכרות כחול לבן מחו"ל

עטיפת הספר. העיר שהיתה אמורה להיות ייחודית במינה

לרגע היה נדמה שערד יכלה להיות עיר אחרת לגמרי

BW אמזון רחפנים 256

החבילה מתעכבת: למה הרחפנים של אמזון עוד לא סיפקו את הסחורה

קראק פאי הקלאסי של גוז' ודניאל

משחקים עם קראק פאי: ארבעה מתכונים לעוגה הממכרת

פרויקט הרצל 138

סוף סוף יש סיבה לעצור ולהביט בבית הבאר ברחוב הרצל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"