ההולכים מעל התהום

המציאות כאילו פורשת מעל לתהום הפרטית שלנו איזו יריעה דקה, ואנחנו, האבלים, לומדים ללכת עליה. אבל האמת היא שאנחנו מעמידים פנים. אין שום יריעה, והמשימה שלנו היא בכל זאת ללכת

גרוסמן צרוב
דויד גרוסמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
גרוסמן צרוב
דויד גרוסמן

אחרי השנים הראשונות שבהן הכאב הוא חריף ונורא, באות שנים שבהן הפצע מתחיל להתכסות בשכבות של מציאות ויום־יום. יש דברים שצריך לעשותם. יש עבודה וקשרים עם משפחה וחברים. יש את כל חובות החיים וגם את השמחות שלהם. יש קורונה ויש פוליטיקה ויש — להבדיל — תינוקות חדשים שנולדים למשפחה האבלה. יש אפילו הסחות דעת מהכאב. לרגעים כאילו שוכחים שהדבר קרה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ