תושבי עוטף עזה חזרו למקלטים: "כל אזעקה גורמת לקריסה בנפש"

אילנית וחזי מכפר עזה ישנו עם בתם בממ"ד ("החרדה המוכרת שכמעט נשכחה בקורונה התעוררה לחיים באחת"), משפחת ניצן עברה לילה לבן אפוף חרדה, וליעל וטום מנחל עוז כבר אין ציפייה שמשהו ישתנה. לילה אחד בין עשרות אזעקות

מקום נפילת רקטה בעוטף עזה, הבוקר
מקום נפילת רקטה בעוטף עזה, הבוקרצילום: אילן אסייג
אלמוג בן זכרי
אלמוג בן זכרי
אלמוג בן זכרי
אלמוג בן זכרי

אילנית סוויסה, בן זוגה חזי וביתם רננה הבינו אמש (שישי) כי האזעקות שהחלו להישמע בעוטף עזה יגיעו במהרה גם אליהם, לקיבוץ כפר עזה. בסביבות 23:00 החלו להופיע בטלפון שלהם ההתרעות ביישובים הסמוכים, וב-3:10 הצבע האדום הגיע גם אליהם. אילנית וחזי, שממילא לא הצליחו להירדם, הגיעו במהירות לממ"ד שבו ישנה רננה. למזלם, היא לא התעוררה מההתרעה. הם השתדלו להיות שקטים כדי ליצור "עוד רגע שבו נשמור על ביטחונה המדומה ועל תמימותה המנופצת".

רננה ואילנית סוויסהצילום: אילנית סוויסה

בירי הלילה אומנם לא היו נפגעים בגוף, אך נזק נפשי שוב נגרם לתושבי האזור. "כל אזעקת צבע אדום גורמת לקריסה בנפש, גם אם אנחנו אחרי טיפולים ממושכים במרכז 'חוסן'", סיפרו בני הזוג סוויסה. "הרגע הראשוני שבו נשמעת האזעקה הוא תמיד אימתני. החרדה המוכרת שכמעט נשכחה בקורונה התעוררה לחיים". אילנית וחזי קיוו שיוכלו לחזור למיטתם לאחר האזעקה, אך הירי נמשך: "התעוררנו טרוטי עיניים ומאוכזבים. שוב ושוב מדינת ישראל לא מצליחה לאפשר לדרום חיים נורמליים".

בני משפחת כחלון מקיבוץ זיקים עוד היו אופטימיים כשקיבלו את ההודעה "האם הכל תקין בדרום?" מאחר שהרקטות טרם הגיעו אליהם, אבל אחרי כמה שעות זה קרה. גם במשפחת כחלון הילדים אור (7), רז (4) ועומר (3) ישנים בממ"ד דרך קבע, אבל הלילה גם האם רעות נאלצה לפרוס מזרון על הרצפה כדי לישון איתם. "בערך בארבע אשתי כבר עברה לממ"ד עם הילדים", סיפר גלעד, אב המשפחה, "אני נשארתי במיטה, מתעורר לפרקים, בודק צבע אדום וחוזר לישון, מחכה שיגיע גם התור שלנו, זה קרה בסוף בשעה 5:48 ואחרי זה שוב בערך ב-5:55".

"זהו, אחרי מה שעברנו הלילה אין תגובה, מכילים את האירוע הזה? כל הזמן אני שואלת את עצמי, אם הירי היה מגיע רחוק יותר היו מכילים את זה? התשובה היא לא"

יעל ואשל ניצן, תושבי נתיב העשרה, היו בכלל בהופעה בתל אביב כשהחל הירי. "הילדים היו אצל הדודים שגרים גם במושב", סיפרה יעל. "תוך כדי ההופעה ראינו שהייתה התרעה, אמרנו לעצמנו: 'טוב, זה קורה מפעם לפעם שיש ירי, אבל הוא מפסיק', אז המשכנו, אבל כל הזמן היינו עם עין לטלפון".

משפחת כחלון

40 דקות אחרי שחזרו הביתה היתה האזעקה הראשונה, כשהילדים דניאל (14), יפתח (10) וסתיו (5) ישנו בסלון. "הילדים היו מבולבלים", אמרה. "אחרי האזעקה הראשונה הילדים נשארו לישון בממ"ד, זה לגמרי בא מהם. לנו בבית יש הסכם שאם כבר יש יותר מאזעקה אחת, אנחנו מתחילים להעמיק את המחשבה, לעשות הערכת מצב. אתמול בלילה היינו יותר עקשנים, חשבנו כל פעם שזה יהיה הירי האחרון, אבל אחרי כמה פעמים נשברנו והבית התחיל להשתנות. העברנו את הצעצועים לממ"ד, שמנו עוד מזרון ואז כולם עברו לישון בממ"ד, זה כבר היה בארבע-חמש".

בבוקר המשפחה ראתה את ההודעות על חזרה לשגרה. "התחושה היתה מצד אחד, 'יופי, הדבר הזה מאחורינו', אבל היא גם היתה מהולה בכעס'", הסבירה יעל. "זהו, אחרי מה שעברנו הלילה אין תגובה, מכילים את האירוע הזה? כל הזמן אני שואלת את עצמי, אם הירי היה מגיע רחוק יותר היו מכילים את זה? התשובה היא לא".

יעל ניצן ומשפחתה במושב נתיב העשרהצילום: אילן אסייג

יעל וטום אורן-דננברג מקיבוץ נחל עוז העבירו את הלילה בממ"ד עם בתם אלה בת השש. "בשעה 23:00 זה התחיל", סיפרו. "אמנם זה לא היה אצלנו בקיבוץ, אבל זה הרגיש אחרת מהפעמים הבודדות במהלך השנה האחרונה, והיה ברור שהולכים ללילה מאתגר".

המשפחה חזרה לישון, עד שב-1:50 החלו ההתרעות להישמע באפליקציות. "ריצה מהירה אל הממ"ד, הסבר לאלה שלנו למה אנחנו אצלה בחדר, וחוזרים למיטה, לנסות בכוח, להישאר בשגרה, למרות המצב הלא שגרתי", סיפרו. בצבע האדום השני הם נכנעו ועברו לישון בממ"ד. "זה כבר העיר את אלה לחלוטין, וככה הסתיים לו עוד לילה לבן ללא שינה. בתקווה שהפעם זה יהיה אחרת, אך עם ההבנה שכלום (שוב) לא עומד להשתנות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ