שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"הנודניק של קמפ דיוויד" שלא היסס להתעמת גם עם נשיא ארה"ב

מאיר רוזן, שהיה היועץ המשפטי של משרד החוץ בעת המו"מ עם מצרים, התערב במגעים עד הפרטים הקטנים ביותר - ולא חשש להוביל את השיחות לסף פיצוץ. חזרה לזיכרונותיו מראה את הדילמות הרבות בדרך לחתימה על הסכם השלום, השבוע לפני 40 שנה

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מאיר רוזן (שני מימין, בין דיין לבגין), במהלך שיחות השלום עם מצרים, ב-1978. "השוטר הרע של ישראל" שלא הסכים לעגל פינות
מאיר רוזן (שני מימין, בין דיין לבגין), במהלך שיחות השלום עם מצרים, ב-1978. "השוטר הרע של ישראל" שלא הסכים לעגל פינותצילום: יעקב סער / לע"מ

בנובמבר 1977, מייד אחרי הביקור ההיסטורי של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בישראל - דיווחו העיתונים על מינוי מאיר רוזן לאחד הנציגים הישראליים בשיחות קהיר. שיחות אלו היו החוליה הראשונה בשרשרת המשא ומתן, שבסופה נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים על מדשאות הבית הלבן ב-26 במרץ 1979, השבוע לפני 40 שנה.

"משפטן מעולה", "דיפלומט בדם", נכתב אז על רוזן. "אינני יכול לחשוב על בחירה יותר טובה. זהו האדם המתאים שיעשה את השירות הטוב ביותר למען השלום", אמר עליו פקיד בכיר במשרד החוץ. פרופ' לה רוסו, מומחה למשפט בינלאומי מפריז שהיה ממוריו, שלח לו מכתב והעביר מכתב זהה לתלמיד נוסף - שר החוץ המצרי, בוטרוס בוטרוס-ראלי. "כיוון ששניכם למדתם אצלי, אני מקווה שהבסיס המשותף הזה יעזור לכם להגיע להבנה", כתב להם. כעבור כ-15 חודשים, לאחר טקס החתימה על הסכם השלום בין ישראל למצרים, שלחו לו השניים מכתב משותף: "ההבנה הושגה".

קהיר היתה רק יריית הפתיחה למשא ומתן הארוך שבין שתי המדינות. השיחות התרחשו ביבשות שונות, בשיתוף מנהיגי אומות, יועצים משפטיים ופקידים יהודים, ערבים ואמריקאים. אינספור ניירות, מסמכים, סעיפים, סעיפי משנה, חוזים והסכמים החליפו ידיים. רוזן, בהיותו מומחה בכיר למשפט בינלאומי, ליווה את השיחות בהיותו היועץ המשפטי של משרד החוץ והיה מעורב עד הפרט האחרון בניסוח הטיוטות וההסכם הסופי.

רוזן (שני משמאל לדיין) בשיחות השלום, ב-1978. בצד השני של השולחן בוטרוס-ראלי, שר החוץ המצרי. "ההבנה הושגה", כתבו לפרופסור שלימד אותם
רוזן (שני משמאל לדיין) בשיחות השלום, ב-1978. בצד השני של השולחן בוטרוס-ראלי, שר החוץ המצרי. "ההבנה הושגה", כתבו לפרופסור שלימד אותםצילום: משה מילנר / לע"מ

האתגר המשפטי שעמו התמודד רוזן במהלך שיחות השלום היה עצום: עד אז, הסכמי שלום לאורך ההיסטוריה נחתמו בין מדינות ריבוניות, שהכירו זו בזכויות זו. מצרים, לעומת זאת, לא הכירה בזכות הקיום של ישראל עד השיחות. כל ההסכמים הקודמים שישראל ומצרים חתמו עליהם התייחסו לסיום לחימה, וכעת עסקו לראשונה בכינון יחסי שלום. "היה צריך לטפל בנושאים שבדרך כלל אין צורך לעסוק בהם בתום סכסוכים בין מדינות, כמו אי-הכרה בזכותה של מדינה להתקיים", נזכר רוזן לימים. בשל כך נוצרו תקדימים משפטיים רבים תוך כדי המשא ומתן - וכפי שאמר רוזן בהומור: "אני משוכנע שאם ישראל היתה מקבלת שכר סופרים על חידושים אלה, לא היינו זקוקים יותר למגבית היהודית המאוחדת".

במהלך המגעים מילא רוזן את תפקיד "השוטר הרע" של ישראל. הוא היה משפטן עקשן ונוקשה, שדקדק בפרטים ולא הסכים לעגל פינות. יותר מפעם אחת לא חשש להוביל את המשא ומתן לסף פיצוץ, כשהיה סבור כי האינטרס הישראלי עלול להיפגע. עזר ויצמן, שהיה אז שר הביטחון, כינה אותו "הנודניק הגדול ביותר בשיחות השלום בקמפ דייויד". הנרי קיסינג'ר, לשעבר שר החוץ האמריקאי, אמר לו: "You aged me" ("הזקנת אותי"), ואילו על יחסיו עם נשיא ארה"ב, ג'ימי קרטר, אמר רוזן: "זה שהוא לא אהב אותי - זה אנדרסטייטמנט". לימים כתב יואל מרקוס כי אחרי כמה היתקלויות עם רוזן טבע קרטר את מטבע הלשון "עורכי הדין הארורים". מרקוס, שכינה את רוזן "משפטן קשה עורף", הוסיף כי במעגלים מסוימים כונה רוזן "פגע משפטי".

עיון בפרוטוקולים של דיוני הצוות הישראלי למשא ומתן ממחיש היטב את הנושא. באחת השיחות פנה שר הביטחון ויצמן לרוזן ואמר: "אתה משגע אותי. אתה חושב שתוריד אותם מנושא יהודה ושומרון ורצועת עזה?" רוזן השיב: "אינני מוכרח לרקוד לפי החליל שלהם". כבר בזמן אמת היה מודע לאופן שבו תופסים אותו יריביו. "הייתי הישראלי הרע, מפני שעמדתי על כל פסיק. הרגשתי אחריות עצומה", כתב בזיכרונותיו. "המטרה של הסכמים בינלאומיים היא למנוע אי הבנות בעתיד, כך שיהיה ברור וחד-משמעי, שאם היתה הפרה - אז אין ויכוח שהיתה", אמר. ליריביו השיב: "אם הניסוח המשפטי לא חשוב, אז אפשר היה פשוט להציע לישראל להחזיר את סיני, לתקוע כף כמו שנהוג בסחר ביהלומים, להגיד מזל וברכה, ובזה נגמור". 

מאיר רוזן (ראשון מימין בשורה הקדמית) עם המשלחת הישראלית למצרים במוזאון העתיקות בקהיר, ב-1977
רוזן (ראשון מימין בשורה הקדמית) עם המשלחת הישראלית למצרים במוזאון העתיקות בקהיר, ב-1977צילום: משה מילנר / לע"מ

בהזדמנות אחרת אמר רוזן: "כשהפוליטיקאים אינם רוצים לקבל על עצמם אחריות, הם תמיד מעדיפים להטיל אותה על המשפטנים. זו הסיבה לכך שמשפטן שכותב מסמך צריך להיות זהיר מאוד לגבי כל אות וכל פסיק. אם הכל ילך למישרין, איש לא יעיין במסמך שכתב; אך אם יהיו חלילה בעיות בעתיד, כולם יטילו את האחריות על המשפטן". עוד הוסיף כי משפטן טוב הוא "זה שיודע לעמוד בלחצים של פוליטיקאים, שרוצים להגיע להסכם בכל מחיר".

לימים כתב על כך מרקוס: "רוזן הקפדן, אשף הסעיף הקטן, אינו משיב על שאלה פשוטה בלי לבדוק תקדימים ואסמכתאות". אליקים רובינשטיין, ראש לשכת שר החוץ משה דיין בזמן המשא ומתן, אמר בהקשר זה כי רוזן היה "שומר החותם, שהיה לו אומץ להשמיע דברים שלא תמיד אהבו לשמוע". לדבריו, "יש כאלה שאמרו, 'מה זה חשוב, עוד מלה, פחות מלה', אבל רוזן האמין בשליחות שלו ועמד על הנקודות שהיו חשובות עבורו".

אבל לא תמיד היה מתוח: במהלך המגעים חלקו רובינשטיין ורוזן חדר עם אהרן ברק, שהיה היועץ המשפטי לממשלה, באחת הבקתות בקמפ דייויד. הקרבה הזו סיפקה גם הזדמנויות להפוגות קומיות. "הצעתי שבטיולים נדבר ביידיש לפעמים, כדי שהאמריקאים, שהאזינו לכל, יצטרכו להביא מתורגמן - וככה נסדר פרנוסה לאיזה יהודי", נזכר רוזן.

רוזן (שלישי מימין) עם המשלחת הישראלית בפירמידות בגיזה, ב-1977. היו גם הפוגות קומיות
רוזן (שלישי מימין) עם המשלחת הישראלית בפירמידות בגיזה, ב-1977. היו גם הפוגות קומיותצילום: משה מילנר / לע"מ

לעומת ההסתייגויות הרבות מדרכו של רוזן, ראש הממשלה בגין ושר החוץ דיין היו חריגים, משום שהעריכו את הניסוחים של רוזן ואת תרומתו המקצועית למגעים חרף היותם פוליטיקאים. "משהכרתיו מקרוב, תוך כדי עבודתנו המשותפת, עמדתי על בקיאותו הרבה בנושא שעסק בו, על יסודיותו ותבונתו", כתב עליו דיין. גם ויצמן, שכינה את רוזן "נודניק", העריך אותו. בספרו "הקרב על השלום" כתב: "רוזן הוא משפטן מעולה. הוא הוכיח בקיאות מפליגה ויכולת מיקוח משפטית יוצאת מן הכלל".

לאורך המשא ומתן הוכיח רוזן פעם אחר פעם שמשתלם להתעקש על פרטים קטנים. כך היה, למשל, כשהבין שעלולה להיות סתירה בין הסכם השלום עם ישראל ובין הסכמים אחרים שעליהם חתמה מצרים בעבר, אשר מאפשרים לה לפתוח במלחמה נגד ישראל - לרבות ברית הגנה של הסכם האיחוד בין מצרים, סוריה ועיראק, שכללה סעיף מפורש המדבר על מיגור ישראל כיעד של האיחוד. 

נגד אשליה של שלום

מעבר לכך התברר לרוזן במהלך עבודתו כי מצרים חתומה על הסכמים צבאיים עם מדינות ערביות, הקובעים כי אם הן נקלעות למלחמה - מצרים יוצאת להגנתן באופן אוטומטי. רוזן חשש כי אם תפרוץ מלחמה בין ישראל לאחת מאותן מדינות, מצרים תפר את הסכם השלום ותצטרף למלחמה נגד ישראל. "היתה סתירה בין ההתחייבויות של מצרים בחוזה ובין ההתחייבויות הקודמות", הסביר.

רוזן, ב-1988
רוזן, ב-1988צילום: יעקב סער / לע"מ

בשל כך דרש רוזן כי הסכם השלום בין מצרים לישראל יכלול סעיף הקובע כי אם יש סתירה בין ההסכם עם ישראל להתחייבויות אחרות שעליהן חתמה מצרים, ההסכם הוא הגובר. המצרים סירבו לחתום על הסעיף הזה. "דיין כעס עליי ואמר שלא הייתי צריך להעלות את הנושא הזה מלכתחילה, כי אני נותן למצרים רעיונות. פורסמו נגדי מאמרים בעיתונות, שהאשימו אותי בכך שאין הסכם", סיפר רוזן - ובכל זאת עמד על שלו: "זו אמנם לא הרגשה נעימה במיוחד להיות אחראי לכך שאין הסכם, אבל אמרתי לדיין שללא הסעיף הזה אני עוזב, כי יש לי מצפון מקצועי", אמר.

במשלחת הישראלית היו שטענו כי אם מצרים תרצה להפר את ההתחייבות, היא תעשה זאת בכל מקרה. על כך השיב רוזן כי "אם זהו המצב, מה הטעם לבזבז זמן על הכנת הסכמים כתובים. מטרתו של הסכם בינלאומי, ובעיקר חוזה שלום, היא ליצור מצב שאם תהיה הפרה של ההסכם, יהיה ברור על מי חלה האחריות להפרה". דיין ביקש מרוזן חוות דעת של משפטנים אמריקאים שיצדיקו את הטיעון שלו. לשם כך נסע עם אהרן ברק לאוניברסיטת ייל, ושם נפגשו עם יוג'ין רוסטוב, שכיהן לפני כן כתת-שר לעניינים מדיניים בממשלת ג'ונסון וסייע בניסוח החלטה 242 של האו"ם אחרי מלחמת ששת הימים. רוסטוב הצדיק את רוזן ואמר: "אם אין לך את זה, אין לך שלום, אלא אשליית שלום".

קרטר ובגין (זה מול זה, הקרובים ביותר למצלמה) במהלך שיחות השלום, ב-1978. "מיסטר רוזן, אתה מבזבז לי את הזמן", אמר נשיא ארה"ב
קרטר ובגין (זה מול זה, הקרובים ביותר למצלמה, רוזן מאחור) במהלך שיחות השלום, ב-1978. "מיסטר רוזן, אתה מבזבז לי את הזמן", אמר נשיא ארה"בצילום: יעקב סער / לע"מ

בערב, בבית הלבן, ביקש רוזן להציג לנשיא ארה"ב קרטר את חוות הדעת שקיבל מרוסטוב. קרטר שאל את הנוכחים אם יש תקדים לכך שצד אחד דורש "בלעדיות" על החוזה שהוא חותם עם הצד האחר. אנשים השיבו בשלילה. רוזן, ברוב חוצפתו, הציג עמדה אחרת. "סליחה, אדוני הנשיא, אבל יש לי מסמכים", אמר לקרטר וטען כי הוא מכיר 12 תקדימים משפטיים מהסוג הזה. קרטר השיב בקוצר רוח כי שיחות בין מדינות אינן דומות לעבודה אקדמית, אלא מכילות משא ומתן שבו יש צד א' וצד ב'. ואם צד ב' אינו רוצה משהו, אין ערך רב לחוות דעת אקדמיות. "מיסטר רוזן, אתה מבזבז לי את הזמן", הטיח בפניו.

רוזן לא נותר חייב: "מצטער, אבל זה עניין עקרוני. בשבילנו זו שאלה של חיים. הייעוץ המקצועי שלי למשלחת הישראלית יהיה לא לחתום על ההסכם הזה, אם הסעיף הזה לא יתקבל", אמר. דיין ניסה להרגיע את הרוחות ואמר לרוזן: "מאיר, אתה מדבר עם נשיא ארה"ב!" רוזן שלף אז את הקלף המנצח: "התייעצנו היום עם פרופ' רוסטוב. הוא באותה דעה!" אמר לקרטר. בתגובה השיב לו נשיא ארה"ב: "אז לך תנהל מו"מ עם רוסטוב". לבסוף יצא רוזן כשידו על העליונה.

בעיות ליוו את המשא ומתן עם מצרים עד הרגע האחרון ממש: בשלב ה"אשרור" של חוזה השלום - שלב שנעשה בטקס נפרד, אחרי החתימה על ההסכם ואישורו בפרלמנטים - כמעט התפוצץ ההסכם כולו. "במסמך האשרור המצרי נאמר כי ישראל הסכימה לסגת מכל השטחים שכבשה ב-1967 ולתת אוטונומיה מוחלטת לכל השטחים האלה - דבר שלא היה כתוב בשום מסמך שחתמנו עליו", סיפר רוזן. הוא התלבט אם להפסיק את ההליך, חרף העובדה שלטקס הגיעו נציגי התקשורת העולמית, חברי כנסת וחברי פרלמנט ערביים. "התקשרתי עם ראש הממשלה בגין ודיווחתי לו על מה שקרה. הוא הסכים איתי שאסור לנו לקבל כתבי אשרור הכוללים סילופים חמורים כאלה", סיפר לימים. כדי להימנע מקלקול המעמד החגיגי, רוזן תבע וקיבל התחייבות כתובה מהאמריקאים לכך שידאגו להעביר אחרי הטקס מסמך מצרי מתוקן.

משלחות ארה"ב, ישראל (רוזן מתחת לפנס הגדול) ומצרים בשיחות קהיר, ב-1977. "ההסכם מספק את שני הצדדים", כתב רוזן לימים
משלחות ארה"ב, ישראל (רוזן מתחת לפנס הגדול) ומצרים בשיחות קהיר, ב-1977. "ההסכם מספק את שני הצדדים", כתב רוזן לימיםצילום: משה מילנר / לע"מ

כשנחתם ההסכם נשם רוזן לרווחה. "אני בטוח שהצד המשפטי לא הכביד על המשא ומתן. כל דקה שהקדישו לעניין המשפטי תמנע בעתיד אי הבנות. ההסכם, כפי שכתוב היום, מספק גם את ישראל וגם את מצרים - וסגור מבחינה משפטית", סיכם. סאדאת נסוג מכל דרישותיו למדינה פלסטינית ולהענקת זכות הגדרה עצמית לפלסטינים, ואף ויתר על תביעתו שישראל תתחייב לנסיגה מלאה מהגדה ומעזה. בגין, מצדו, הסכים לפירוק היישובים ושדות התעופה בסיני, שתיארו לפני כן כ"חיוניים ביותר לביטחונה של ישראל".

לימים התחרט היועץ רק על דבר אחד בהסכם השלום עם מצרים: "השגנו שלום קר, אבל לא דאגנו לכך שהמצרים לא ינהלו נגדנו תעמולה. היינו צריכים להעמיד כתנאי את הדרישה שמצרים לא תוכל מצד אחד לקיים איתנו שלום, ומצד אחר לתקוף אותנו באו"ם ולחנך דורות של מצרים על שנאת ישראל", סיכם רוזן, שכיהן לימים כשגריר ישראל בצרפת ובארצות הברית, ונפטר לפני ארבע שנים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ