אם המחאה תשרוד את החגים, אתגר אוקטובר יהיה של הפוליטיקאים

20 אלף המפגינים שהגיעו אמש למעון רה"מ הם תוצאה של התחזקות ממושכת ועקבית של המחאה, בצל התעלמות כמעט מוחלטת של המערכת הפוליטית. הקיץ הביא אותה לשיאה, אך החזרה ללימודים והחגים המתקרבים עשויים להביא לדעיכתה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנה מול מעון רה"מ בירושלים, אתמול

ההפגנה מול מעון ראש הממשלה בירושלים אמש (שבת) היתה הגדולה ביותר בגל המחאה הנוכחי. לפי המארגנים, במהלך הערב הגיעו לכיכר פריז הסמוכה למעון 39 אלף איש, בעוד שמקור בכיר במשטרה העריך כי הגיעו להפגנה 12 אלף בני אדם בלבד; האמת מצויה, ככל הנראה, איפשהו באמצע. להערכתי, בשיא ההפגנה היו בכיכר כ-20 אלף איש.

החישוב מבוסס על גודל הכיכר ורמת הצפיפות בה. שטח המחאה אתמול עמד על כ-7,500 מטרים רבועים, לאחר שהמשטרה הרחיבה את אזור ההפגנה והסיגה לאחור כמה מהמחסומים. בשעת השיא היה רוב השטח צפוף למדי, כתף נוגעת בכתף, ומאות מפגינים עמדו גם מחוץ לאזור ההפגנה הרשמי. אם עמדו 2.5 אנשים לכל מטר רבוע בממוצע, מתקבלת הערכה של כ-20 אלף מפגינים.

הגדלת אזור ההפגנה הוא רק עדות אחת לכך שיחס המשטרה למפגינים אתמול היה גמיש ורך בהרבה מאשר בשבוע שעבר. על המבצע המשטרתי פיקד מפקד מחוז ירושלים, ניצב דורון ידיד, שהחליט להפחית למינימום את החיכוך עם המפגינים. במשטרה הדגישו כי ההחלטה התקבלה לפני ההפגנה בתל אביב ביום חמישי, כך שלא מדובר בהסקת מסקנות מההתנהלות הרכה יחסית של משטרת מחוז ת"א. כך או כך, המשטרה הרחיקה את המחסומים, המתינה עם פיזור המפגינים עד חצי שעה לאחר חצות ועצרה מעט מוחים באופן יחסי. ניכר היה גם שהשוטרים הונחו לפעול ברגישות. מעולם לא זכיתי שיקראו לי "אדוני" כל כך הרבה פעמים בערב אחד, כפי שקרה בכל פעם ששוטר ביקש להזיז אותי ממקום למקום.

למרות זאת, המשטרה ניסתה וכשלה שלוש פעמים לבלום, או לפחות לכוון, כ-2,000 מפגינים שצעדו מגשר המיתרים לכיכר פריז. זוהי היתה הפעם השנייה ש"צעדת התקווה" התקיימה בעיר, כאשר בשבוע שעבר היא אופיינה בעימותים עם שוטרים, שהפעילו כוח כדי לעצור אותה. במהלך הצעדה בשבוע שעבר, לדוגמה, תועד סגן ניצב ניסו גואטה מכה כמה מפגינים. 

כשהגיעו לכיכר פריז, הצועדים נגד ראש הממשלה פגשו קבוצה חדשה של מפגינים, חסידי ברסלב שבאו למחות על כך שאינם יכולים לטוס לאומן בראש השנה. אין הרבה קשר בין שתי קבוצות המפגינים - ימין מול שמאל, חילונים מול חרדים, מחאה נגד שחיתות מול מחאה בעד הזכות לנסוע לקבר צדיק. החסידים התקבלו במחיאות כפיים על ידי המוחים, אך תוך זמן קצר התגלעו גם ויכוחים. מאוחר יותר חסמו קומץ חסידים את רחוב יפו ופוזרו בכוח רב על ידי השוטרים.

החגים באופק

גל המחאה הנוכחי נפתח בהפגנה המכונה "ביביסטיליה" ב-14 ביולי. מאז נערכו שבע הפגנות ענק במוצאי שבת ועוד אינספור הפגנות קטנות יותר ברחבי הארץ. גם האוהל הראשון במחאה החברתית ב-2011 הוקם בשדרות רוטשילד בתל אביב ב-14 ביולי. כחודשיים לאחר מכן, ב-3 בספטמבר 2011, נערכה ההפגנה הגדולה ביותר של המחאה החברתית, בהשתתפות מאות אלפים. לאחר מכן המחאה החלה לדעוך. עד כה, גל המחאה של 2020 חצה כמה מכשולים וממשיך לגדול משבוע לשבוע – יותר מפגינים, גשרים ונוכחות תקשורתית. בנוסף, המפגינים הוכיחו עד כה נחישות ועמדו מאחורי סיסמתם: "לא נוותר עד שביבי יתפטר".

צעדת המחאה בירושלים, אתמולצילום: אוהד צויגנברג

זוהי מחאה ממוקדת, ספונטנית וצעירה, שמבוססת על אלפי אנשים שמשלמים מכיסם (25 שקלים) כדי להגיע לכיכר ומחזיקים שלטים שצוירו עם טוש על בריסטול והודבקו למקל מטאטא. הזעם אותנטי והאנרגיות גבוהות. אבל המוחים יעמדו החל מהשבוע מול אתגר ספטמבר. בתי הספר יחזרו ביום שלישי לשגרה - פחות או יותר - והחגים כבר נראים באופק. למרות שרוב מפגיני בלפור עדיין לא בגיל ששולח ילדים לבתי הספר, הם יאלצו להיאבק בתחושה ציבורית שהסדר מתחיל לשוב על כנו ואולי יש פחות זמן ואנרגיה להשקיע במחאה.

עד כה, המערכת הפוליטית הצינית של ישראל הוכיחה יכולת עמידה מרשימה מול המחאה העממית. לא ניכר שמשהו מאיים על הניתוק בין הנעשה ברחוב לבין ההנהגה או שכוח המחאה מתרגם לתזוזה פוליטית כלשהי. אם המחאה תשרוד את אתגר ספטמבר ותמשיך אל תוך ואחרי החגים, אתגר אוקטובר יהיה של הפוליטיקאים - שיצטרכו להתאמץ כדי להמשיך להתעלם מהנעשה מתחת לחלונותיהם.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ