בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סקס, אוכל ומוזיקה - הכל מתחיל במוח

מחקר מצא כי מוזיקה גורמת להפרשת החומר הכימי המופרש גם בעת יחסי מין, צריכת סמים אסורים או זלילת ארוחה טובה

תגובות

המרוץ לפענוח מדעי של השפעת המוזיקה על בני האדם נמשך. המחקר התורן בתחום הוא של חוקרת וחוקר מאוניברסיטת מקגיל במונטריאול, ואלורי סאלימפור ורוברט זאטורה, שפרסמו לפני יומיים תוצאות של ניסויים שערכו במתנדבים: לדבריהם, מוזיקה שהשמיעו - ודווקא מוזיקה כלית בלבד, בלי שירה ומלים - גרמה למוח הנבדקים להפריש חומר כימי הנקרא דופמין (Dopamine) - חומר שמקנה תחושת עונג בדיוק כמו אחרי קיום יחסי מין, צריכת סמים אסורים או זלילת ארוחה טובה.

סריקת אמ-אר-איי איתרה את המקומות המסוימים במוח שמגיבים למוזיקה, הן לציפייה לשמיעתה והן להגשמת הציפייה תוך כדי שמיעתה; וזאטורה הראה שהאזור המוחי האחראי לציפייה מטפל בכלל ביכולת האדם לערוך הערכת מצב ולהגיב לסביבתו, ואילו האזור שמגיב לשיא המוזיקלי קשור לאותו חלק במוח האחראי על רגשות. הדופמין אכן שפע משני האזורים הללו, בייחוד מאזור הרגשות. סגנונות מוזיקליים רבים הושמעו לנבדקים, בהם ג'ז, פאנק, טנגו ואפילו נגינה של חמת חלילים; אבל התגובה החזקה ביותר היתה דווקא למוזיקה קלסית, ובמיוחד ליצירות מסוימות: האדג'ו של סמואל בארבר, הפרק השני מהסימפוניה התשיעית של בטהובן והקטע לפסנתר "אור ירח" מאת דביסי.

תסכול המדענים מחוסר האונים שלהם לפענח מה גורם לנפש האדם להגיב למוזיקה כפי שהיא מגיבה מקבל לבקרים צורה של מחקר חדש, ולאחרונה אף חזרו חוקרים לבדוק את השפעת המוזיקה של מוצרט על פגים, ברוח "אפקט מוצרט" שהיה פופולרי בשנות ה-80. החידתיות הזאת השתקפה בפשטות בדבריו של צ'רלס דרווין, שהאזין בבית לאשתו הפסנתרנית אמה, וכפי שהעיד על עצמו היה לא-מוזיקלי: "ההנאה מהאזנה למוזיקה ומהפקת צליליה אינה נחוצה לקיומו והישרדותו של האדם", כתב בספרו "מוצא המינים", "ולכן קיומה מסתורי".

לא רק דרווין: כל אחד מרגיש איזו השפעה חזקה יש למוזיקה על המוח ועל הנפש. על כך קוראים עוד במקורות עתיקים: דוד שניגן לשאול והרגיעו - בוודאי יש שיודעים היום מאיזו פגיעת נפש סבל שאול לפי התיאורים בתנ"ך; ובדיאלוג "המדינה" של אפלטון: דרישתו להימנע מסולמות מוזיקליים מסוימים כדי לא להשחית את נפש הנוער. הקשר בין מוזיקה לנפש קיים גם בתרבויות המוזיקליות המזרחיות כמו בפרס והודו, ובימינו אף מתורגם לתחום ידע טיפולי מודרני: התרפיה במוזיקה. סאלימפור וזאטורה, כמדענים מודרנים אחרים, מנסים לאתר מה בדיוק פוקד המוח על הגוף ואילו חומרים כימיים הוא מורה לו להפריש בשעה שאנחנו מאזינים למוזיקה או מנגנים אותה; אבל אולי כדאי להסתמך דווקא על חוקר קדמון יותר: בואציוס בן המאה השישית לספירה, שטען שמוזיקה נוצרת גם מתנועת הכוכבים במסילותם ("מוזיקה מונדאנה"), וגם מגופו של כל אחד ואחד מאיתנו ("מוזיקה הומאנה"). זה לא המוח, אומר כך בואציוס, כל מהותנו ומהות סביבתנו הן מוזיקה, כל מה שיש לו קצב ודופק ותנועה. לא פלא איפוא שהאזנה לה עושה לנו כל כך טוב.



זוג במועדון באנגליה. סריקת אמ-אר-איי איתרה את המקומות המסוימים במוח שמגיבים לציפייה למוזיקה ולשמיעתה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו