בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוקרים: המוח מבוסס על משימות, לא על חושים

תגובות

מדענים ישראלים וצרפתים טוענים כי מחקר חדש שלהם מערער על התפישה הרווחת כיום בקרב מדעני מוח, לפיה חלוקת העבודה המרכזית של האזורים השונים במוח מתבססת על התמחות בחושים: אזור מסוים אחראי לראייה, אזור אחר לשמיעה וכן הלאה. במחקרם, שהתפרסם באחרונה בכתב העת Current Biology, הראו המדענים מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת פאריס IV כי עיוורים מלידה הקוראים באמצעות מישוש כתב ברייל מפעילים את אותו האזור במוח שמופעל גם אצל אנשים רואים בעת קריאה.

לדבריהם, ממצא זה מהווה חיזוק לטענה כי החלוקה המרכזית במוח היא למשימות - טענה שהיא כיום בגדר עמדת מיעוט בטל בשישים בקהילת מדעני המוח. "המוח אינו מכונה חושית, למרות שלעתים קרובות הוא נתפש ככזה", אמר מוביל המחקר, ד"ר אמיר עמדי ממרכז אדמונד ולילי ספרא לחקר המוח באוניברסיטה העברית; "המוח הוא למעשה מכונת משימות שכל אזור בו ממלא פונקציה ייחודית. במחקר הנוכחי מצאנו כי האזור האחראי על קריאה במוח אינו קשור ליכולת לקלוט נתונים באמצעות הראייה".

לדברי ד"ר עמדי, "על פי הגישה שמלמדים היום בבתי הספר לרפואה ובתוכניות קוגניטיביות ופסיכולוגיות, האונה האוקסיפיטלית שנמצאת בחלק האחורי של המוח מוקדשת לראייה, ובתוכה יש תת-התמחויות לתפקודים ראייתיים שונים - זיהוי פרצופים, צבע, מיקום של דברים בעולם, קריאה. על פי הגישה הקלאסית, כל פעם שאתה קורא ספר האזור הזה פעיל. במחקר הזה שאלנו מה קורה כאשר עיוורים קוראים ברייל דרך הידיים".

החוקרים השתמשו בהדמיה מוחית תפקודית (fMRI) כדי למדוד את הפעילות העצבית במוחם של שמונה עיוורים מלידה בזמן שקראו כתב ברייל. לדברי ד"ר עמדי, "לפי ההיפותזה השלטת היינו אמורים לקבל פעילות באונה הפרייטלית שמעבדת מידע מהידיים ומהגוף". במקום זאת, החוקרים מצאו כי שיא הפעילות התרחש בדיוק באזור במוח המתמחה בקריאה בקרב אנשים רואים.

"כל החלוקה לחושים היא חלוקה משנית", אומר ד"ר עמדי. "היא נראית לנו כדבר החשוב ביותר כי אנו מסתמכים על חושים מסוימים למשימות מסוימות אבל אם תהיה בסיטואציה חדשה, למשל תחפש באוהל חשוך פנס, בדיוק אותו אזור ראייתי לזיהוי אובייקטים יפעל".

בימים אלה עורך ד"ר עמדי ניסויים דומים למחקר הנוכחי, הפעם בתתי-אזורים אחרים באונה האוקסיפיטלית, כדי להראות שהפעילות בהם היא תלוית משימה ולחזק את השערתו. "חובת ההוכחה עדיין עלינו", אמר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו