בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפעילים שמנעו הקמת כור בניצנים

מאבק תושבים בשנות ה-70 בלם ניסיון להקים כור גרעיני ליד אשקלון

תגובות

מאבק שניהלה קבוצת תושבים באשקלון הוא אחת הסיבות לכך שתושבי העיר אינם צריכים להביט כיום בדאגה על כור גרעיני שנמצא ליד בתיהם, ולחשוש שיום אחד הוא יפלוט חומרים רדיואקטיביים בדומה לכורים ביפאן.

לפני כ-45 שנה החליטו גורמי התכנון הממשלתיים וחברת חשמל לייעד שטח בחולות ניצנים, הסמוכים לאשקלון, להקמת תחנת כוח גרעינית. אחת הסיבות העיקריות לבחירת מיקום זה היתה קרבתו לים, שממנו היו אמורים לשאוב מים לקירור ליבת הכור.

כעבור עשור, כאשר החלו פעולות למימוש התוכנית בוועדות התכנון השונות, ואף נערך מכרז לחברה שתקים חלק ממבני התחנה, התייצבה מולם בנחישות קבוצת תושבים. אחד מתושבי העיר, עו"ד אלון גורן, עתר לבג"ץ נגד התוכנית ובית המשפט הוציא צו על תנאי המורה לממשלה וחברת חשמל לנמק מדוע נבחר מקום זה להקמת תחנת הכוח.

מי שהובילו את מאבק התושבים נגד התוכנית היו שושנה שיינס ובעלה, לייב, שהיה מהנדס במקצועו. "אני זוכר את היום שבו אמא שלי החליטה שצריך להיאבק נגד התוכנית הזו", סיפר השבוע בנם, הביולוג ד"ר אורי שיינס. "היא שמעה על כך ברדיו או קראה בעיתון ואז דפקה על השולחן בארוחת ערב ואמרה לאבא שלי שצריך לעצור את התוכנית".

אמו של שיינס חששה מההשלכות של קרינה רדיואקטיבית, והיא ובעלה גייסו תושבים נוספים ואף הקימו מועצה ציבורית נגד תחנת הכוח. לעזרתם נחלצה גם המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום (המלר"ז), שהיתה אחד הארגונים הסביבתיים הראשונים בישראל.

למאבק הצטרף גם גורן, שהיה אז סטודנט צעיר למשפטים. "באתי ממשפחה של מייסדי העיר שבה היתה מודעות לשמירת הטבע והסביבה", הוא מספר. "הגשתי עתירה שפשוט מדהים לראות כיום היא איך היא תיארה, לפני יותר מ-30 שנה, את כל הסכנות שהיום נחשפים להן אנשים ביפאן".

בעתירה טען גורן שיש לבטל את ההחלטות על הקמת תחנת הכוח, מאחר שהן נגועות באי סבירות קיצונית, הנובעת בין השאר מכך שלא נשקלו כל ההיבטים הבטיחותיים והסביבתיים של הפעלת מתקן כזה.

מה שהקשה על המאבק הציבורי והמשפטי היתה העובדה שהממשלה כבר קיבלה החלטה על הקמת התחנה ושריה שכנעו את עצמם שמדובר בצעד חיוני לסיפוק מקורות האנרגיה של ישראל. שר המסחר והתעשייה דאז, חיים בר-לב, אף הזהיר שאם לא תוקם תחנת הכוח, בתוך עשור לא יהיה לישראל חשמל - תחזית שהתגלתה מאוחר יותר כמופרכת.

"זה היה מאבק מאוד אינטנסיבי ואני זוכר זאת היטב למרות שהייתי נער", מספר שיינס. "אני זוכר שאמא שלי הצליחה ביום חורפי במיוחד להביא מאתיים איש לבית העם באשקלון לאסיפת מחאה נגד התוכנית. בבית ספר המורים כעסו עלי וטענו שצריך לסמוך על הממשלה". שעשתה את הבדיקות הנדרשות ואין סיבה סתם להטיל פחד על אנשים".

גורן ושיינס משוכנעים שהמאבק הציבורי והמשפטי הוא שגרם לממשלה לוותר על תוכנית תחנת הכוח הגרעינית. אבל לפי דיווחי התקשורת מאותה תקופה, היו גם שיקולים מעשיים כמו מידת יציבות הקרקע באזור.

פרופ' אורי מרינוב, שהיה אז ראש השירות לאיכות הסביבה במשרד הפנים (הגוף שקדם למשרד להגנת הסביבה), טוען כי מה שמנע במידה רבה את הקמת התחנה הוא דרישת מערכת הביטחון שהיא תהיה תת-קרקעית, בגלל חשש מהתקפות טרור או ירי טילים. "זה הגדיל במידה רבה את העלות שלה והפך את התוכנית לבלתי כדאית", ציין.

לקראת אמצע שנות ה-80 נסוגה הממשלה באופן סופי מתוכנית הקמת התחנה בניצנים, אך הרעיון להקים תחנת כוח גרעינית לייצור חשמל לא ננטש ושוריין שטח לצורך הפרויקט באזור שבטה בנגב. באחרונה הביעו ראשי חברת חשמל תמיכה בהקמת התחנה באזור.



עו''ד אלון גורן, אתמול. ''מדהים כמה העתירה רלוונטית היום''


הכתבה בעיתון ''הארץ'' מ-6 בפברואר, 1977



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו