בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הילדים העיוורים שפתרו שאלה בת מאות שנים

מחקר: עיוורים לשעבר אינם מזהים בראייה עצמים שהכירו ממישוש

תגובות

ב-7 ביולי 1688 שלח תושב דבלין, ויליאם מולינו שמו, מכתב לפילוסוף ג'ון לוק עם שאלה פשוטה למראה: האם אדם עיוור שלמד להבחין בין כדור לקובייה באמצעות חוש המישוש וזכה איכשהו ביכולת לראות, יוכל לשוב ולהבחין מיד בין שני העצמים, הפעם באמצעות חוש הראייה? מולינו היה מדען שהיה מעורה בסוגיות הפילוסופיות הגדולות של תקופתו, אך שאלתו נבעה גם מנסיבות חייו: אשתו התעוורה בשנים הראשונות לנישואיהם.

לוק הוקסם משאלתו של מולינו, ובמהדורה השנייה של חיבורו "מאמר על ההבנה האנושית", שיצאה לאור ב-1694, פרסם ניסוח חדש של הבעיה. מאז העסיקה השאלה הזו פילוסופים ומדענים רבים; הסיכוי האפסי לכך שמקרים שבהם אדם עיוור מלידה רוכש את היכולת לראות לא הקל עליהם. ובכל זאת, לוק, כמו אמפריציסטים רבים אחרים, טען שלא ניתן יהיה להבחין בין העצמים אלא באמצעות ניסיון שיקשר בין תפיסות החושים.

מחקר חדש שהתפרסם השבוע בכתב העת Nature Neuroscience נותן תשובה דומה, ממנה עולה שהקשר בין תפיסת העצמים בחושים השונים אינו מולד ונתון אלא נרכש בלמידה. מוביל המחקר הוא הפרופ' ריצ'רד הלד מ-MIT, ששיתף פעולה עם החוקר פוואן סינהא, גם הוא מ-MIT, המנהל בהודו את פרויקט פראקש (אור בסנסקריט): מיזם שמעניק מאז 2003 טיפולים לעיוורון בר ריפוי לילדים במדינה. ילדים אלה הם בבחינת משתתפי ניסוי אידיאליים ונדירים למדי למחקר זה, כיוון שעיוורון בר ריפוי זוכה לרוב לטיפול מוקדם במדינות מערביות, ופעוטות, כמובן, אינם יכולים להשתתף בניסוי דומה.

במאמרם טוענים החוקרים כי בעבר נערכו ניסויים שונים שהגיעו לתוצאות דומות, אך מדענים התקשו לחזור עליהם, ומעבר לכך - הם סבלו מבעיות מתודולוגיות רבות.

המשתתפים במחקר בנוכחי, חמישה ילדים בני 8-17, נולדו כולם עיוורים וסבלו מקרנית עכורה או לחילופין מקטרקט, וזכו להשתלת קרנית או ניתוח להסרת קטרקט במסגרת מיזם פראקש. בתוך 48 שעות לאחר הניתוח, השתתפו הילדים בשורה של ניסויים המדמים בצורה זו או אחרת את שאלת מולינו.

החוקרים הציגו לילדים 20 זוגות של חפצים שונים זה מזה בצורתם. בניסוי הבקרה הראשון מיששו הילדים חפץ מסוים ולאחר מכן התבקשו למשש זוג של חפצים, ולזהות את שמיששו קודם לכן. במקרה זה הצליחו הילדים לזהות את החפץ הנכון ב-98% מהמקרים. בניסוי אחר התבקשו הילדים להסתכל על חפץ מסוים ולאחר מכן לזהות אותו מבין זוג של חפצים באמצעות הראייה בלבד, והפעם הם הצליחו לעשות זאת ב-92% מהמקרים בממוצע.

בניסוי השלישי והמכריע, הילדים מיששו חפץ אחד ואז התבקשו לזהות אותו מתוך זוג של חפצים, בראייה בלבד. הפעם הם לא עמדו במשימה: שיעור ההצלחה הממוצע עמד על 58% בלבד (כלומר, קרוב לשיעור ההצלחה הממוצע של בחירות שרירותיות: 50%). כמה ימים מאוחר יותר, יכולת הזיהוי של הילדים בניסוי זה השתפרה, עם שיעור הצלחה בזיהוי של למעלה מ-80%.



החוקרים מאוניברסיטת MIT בהודו


הפילוסוף ג'ון לוק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו