בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הארץ של הסופרים | יואב כ"ץ עקב אחרי ענן האפר הוולקני

ענן האפר עולה מהר הגעש באריתריאה ונמרח בשכבה אדומה שנעה בשמי סודן, ומעל מצרים פונה אל סיני. אך אריתריאה אינה איסלנד: מטוסים לא יקורקעו, אין סכנה. עכשיו לך תעשה מזה סיפור

תגובות

צגי הווידאו הגדולים במרכז החיזוי בבית דגן צבועים באדום. ענן האפר הענקי עולה מהר הגעש נאברו באריתריאה, בשפיץ הימני של קרן אפריקה, בסרט אנימציה קופצני שמצולם מהחלל ומתאר את התקדמות הענן, כשבין כל פריים ופריים שלו יש הפרש של שעה. הגבולות בין המדינות הם קווים לבנים דקיקים וחסרי משמעות, כמעט כל האזור המדברי דרומית-מערבית לישראל מכוסה מטפחת דקה. הענן נמרח בשכבה אדומה שנעה צפון-מערבה בשמי סודן, ומעל מצרים פונה חדות מזרחה, לעבר סיני.

על המסכים באולם הבקרה הגדול, הדבר הזה שבא מאפריקה נראה מאיים ומרתיע, ואני נוכח במו-עיני במה שחשדתי מראש, הדבר שממנו חששתי: אין דרמה, אין סיפור, אין מה לדווח, אפילו התקשורת לא ניפחה את העסק יותר מדי מאז שהר הגעש התפרץ שלשום. מרחוק, כשלא הכול היה ברור, זה עורר בי קצת חשש וריגוש, אבל מהר מאוד הסתבר שאריתריאה זה לא איסלנד, התחבורה האווירית לישראל לא תנותק, מטוסים לא יקורקעו למשך חמישה ימים כמו באפריל 2010, כששארל דה-גול והית'רו נסגרו וקרובי משפחה נתקעו בלונדון אחרי ליל-הסדר. נכון לעכשיו, מה שיותר אדום - פחות מסוכן. כמה שהענן אדום יותר בתמונת הלוויין על הצג, זה אומר שהחלקיקים הוולקניים מצויים בגובה רב יותר, 30 עד 35 אלף רגל, והמטוסים הממריאים והנוחתים בנתב"ג לא בסכנה כלל, וגם מי שטס לאילת יכול להיות שאנן, כי בטיסות הפנים-ארציות טסים בגובה נמוך עוד יותר. אין סכנה, אין מצוקה. עכשיו לך תעשה מזה סיפור.

הארץ של הסופרים | 53 סופרים ומשוררים ממלאים את מקומם של כתבי "הארץ" רוצים להגיב לסופרים? כנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

כל מי ששוחחתי איתו היום בנושא אמר לי אותם דברים, פחות או יותר: באל-על, בישראייר ובארקיע לא צופים שיבושים וממתינים להנחיות של רשות התעופה האזרחית ורשות שדות התעופה. דובר רש"ת אמר שהם עם האצבע על הדופק כל הזמן, אבל הגובה הרב של החלקיקים לא רלוונטי ולא יאיים על הטיסות וכרגע אין שום ביטולים. גם יבגני בריינין, ראש תחום מטאורולוגיה לתעופה במרכז החיזוי בבית דגן, הסביר הכול בסבלנות ונימוס, עיניו הירוקות חייכו והיה לו את כל הזמן שבעולם בשבילי. חדר הבקרה היה שקט וממוזג, נשמע רק תקתוק המצלמה של דניאל הצלם. החזאיות אליסה ורינת תרמו מדי פעם לשיחה, מציגות על צגי המחשב שלהן עוד תמונת לוויין, עוד מכ"ם עננים שאין זכר להם בשמים. הכול היה רגוע, לא הייתה אפילו תחושת המתנה למשהו רע שיקרה, והקונפליקט היחיד שם היה סגנוני, בין הצגים החדישים לבין הריהוט המיושן יחסית שבחדר.

כשביקשתי להחליף ליום אחד את זוהר בלומנקרנץ, הכתב לענייני תעופה, רציתי מאוד שתהיה דרמה, קיוויתי אפילו שאגיע לביקור בנתב"ג בעקבות עוד כמעט-תאונה על המסלול או בנתיבי הגישה, שתהיה הזדמנות לשאול שאלות נוקבות במסיבת עיתונאים סוערת. ציפיתי שהמציאות תספק את הסיפור. לא העליתי על דעתי שאשאר בידיים ריקות, עם דיווח על משהו שלא קורה בעצם, משהו שאולי-אולי יקרה אבל כנראה שלא, שממשיכים לעקוב אחריו בנחת, שלא מדאיג אף אחד באמת. הלהיבה אותי האפשרות לעזוב את הכיסא מול המחשב, לצאת מהחדר שבו אני ממציא התרחשויות ודרמות ובורא מציאות אחרת בספרים שלי, או מתרגם לעברית את המצאות המציאות בספרים של סופרים אחרים. רציתי לפגוש את הדרמה בעולם פנים אל מול פנים, אבל זו נותרה גבוה מעלי, באטמוספרה אחרת. הדבר הדרמטי ביותר שקרה היה המראה של ג'מבו לבן-כסוף של לופטהנזה, בטיסה של חמש אחרי הצהריים, ממש מעל לראשינו, בדיוק כשיצאנו ממרכז החיזוי בבית דגן.

כשחזרתי הביתה והרהרתי באין-סיפור הזה, נזכרתי ששלשום ברבע לתשע בערב, במרחק שמונה ק"מ בקו אווירי משם, במרכז העיר לוד, אישה נרצחה בקרב יריות, בעלה וילדיה נפצעו, מתחת לאפם של שוטרים, כמה עשרות מטרים מתחנת המשטרה. אומרים שזה היה סכסוך חמולות. לא הייתי שם. לא ראיתי במו עיני. לא פגשתי את המציאות הזו ולא דיווחתי עליה. רק הזדעזעתי כשקראתי על הזוועה באינטרנט. זאת דרמה, זה ריגוש, אבל אני בכלל לא בטוח שאני רוצה לראותה במו עיני. איפה עדיף להיות? אני תוהה. או בעצם, איפה אני מעדיף להיות? במציאות הארצית, או בספרות של הספרות והסיפורים? האם לא לשם כך אני כותב? כדי ליצור לי את הריגושים, אבל בתנאים שלי?



יואב כ''ץ במרכז החיזוי בבית דגן, אתמול. אין דרמה, אין סיפור, אין מה לדווח



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו