בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל ולבנון מנהלות יחד את המלחמה במשט המדוזות

נחילי החוטית הנודדת מאיימים להציף ולצרוב מתרחצים. מדינות סביב הים התיכון מנסות לארגן משמר נגדם

תגובות

עבור הקבועים בים, החדשות המשפיעות היחידות בעיתון הן אלה המבשרות על נחילי המדוזות. חודש ספטמבר המבעית פוליטיקאים הוא החודש שבו נוכל להירגע כנראה מהצריבות הקשות.

לאחר שזכיתי לצריבות באמצע השבוע כחלק מהתחקיר המעמיק לכתבה שאני עורך כבר כמה שבועות, החוף אתמול בבוקר היה נטול מדוזות, כך שלא יכולתי לראיין צרפתים צרובי גפיים. כל המסלול מבננה ביץ' ועד חוף הילטון היה חסר גוויות אפרפרות.

בחוף אלנבי, בתא עם דלת מעץ הצמוד לתחנת המשטרה, יושבת אור בר, משועממת למדי. בר היא אחראית מד"א של החוף. אתמול לא היו נפגעי מדוזות אצלה או בחוף הסמוך, שלשום היו רק שניים שלושה שנעקצו. אבל שבת היתה סיוט - היא איבדה את הספירה, אבל היא מעריכה שיותר משלושים אנשים דידו לעברה עם כוויות.

בעמדה שלה יש את הפתרון: מרסס חומץ, הפתרון המעט מצחין לגוויות. "אני מרססת בחוץ, בגלל הריח. האמת היא שמדוזות זו לא הסכנה הכי גדולה, אלא הגלים. עוד חודש יהיה הכי גרוע, אבל באוגוסט יתחיל להשתחרר".

כבר צהריים. אני ממשיך על החוף. לאט לאט מצטברות הגוויות. אחת מרוטה מול מלון רנסנס, ושתיים עסיסיות בחוף בוגרשוב. שתי בנות מספרות שנעקצו מעט, אבל מרדכי ואנונו, מי ששהה בכלא 18 שנים בגלל מאבקו בפצצת האטום, והיום הוא מבקר קבוע ושזוף מאוד בים, אומר שלא נצרב עדיין, אבל יודע שהם נמצאים איפושהו בפנים.

את פרופסור בלה גליל אני פוגש במקום האהוב עליה, חוף הילטון, לא הרחק מביתה. מאחוריה הישגים מדעיים רבים מספור, אבל עבור מבקרי הים היא זכורה לדיראון עולם כמי שאבחנה את המדוזה שאנחנו מתעבים. וזו, החוטית הנודדת, קרויה על שמה Rhopilema Nomadica Galil.

החוטית התגלתה כתוצאה מסקרנות הציבור: "בשנות השמונים התקיימה ועידה על אשפה בים ועיתונאי שאל לגבי הנחילים של המדוזות. הייתי מומחית לסרטנים, לא למדוזות. ואז מצאתי פרט מוגדר שאף אחד לא תיאר קודם. פשוט הרגשתי עלבון אישי שלא ידעתי לענות על שאלה. זה מאוד חשוב להביא את הידע לציבור".

כיום, כחצי יובל אחר כך, המצב איום. בין פלמחים לחיפה בעומק יותר מקילומטר ממתין כרגע נחיל עם כמאתיים מיליון מדוזות, שרק רוצות לעקוץ אותנו. ישראל, על פי גליל, היא המדינה שמוקפת במספר המינים הגדול ביותר של מדוזות פולשות, ארבעה מינים שחדרו מתעלת סואץ. הנורא שבהם הוא החוטית על שם גליל.

נעקצת פעם על ידי מדוזות?

"צרבתי את עצמי בכוונה כדי לראות את העוצמה".

יש מעט בשורות חיוביות. גליל שבה מכנס באוניברסיטת לצ'ה באיטליה, ומגלה שהם קיבלו אישור ותקציב לעבוד יחד על ניסיונות לנצל את המדוזות והארס להשגת חומרי טבע לתועלת האדם, במחקר חדש שימומן על ידי האיחוד האירופי. "אין רע בלי טוב", היא מסבירה.

גליל מספרת שבין חוקרי המדוזות במזרח התיכון, יש סולידריות שלא קשורה לסכסוכים הפוליטיים. "כשאנחנו נפגשים בכנסים במדינות כמו טורקיה, כולנו מתחבקים ומתנשקים".

אולי המדוזות יביאו את השלום?

"יש שיתופי פעולה עם לבנון. פרסמתי מאמרים מדעיים עם חוקרים תוניסאיים ולוביים. שאלתי אותם אם לא תהיינה להם בעיות. הם ענו לי שהם לא רוצים להתחבא מתחת לשולחן. ומצבם אחר כך באמת לא היה רע. הים הוא נושא משותף".

במשמר המדוזות, יוזמה שהתחילה איטליה, ואליה הצטרפה מהר ישראל, חברות כרגע גם ספרד, איטליה, קרואטיה וטורקיה. לבנון בדרך. "הבעיה הכי חמורה היא בישראל, אבל לאיטלקים יש יותר כסף להשקיע. המדוזות לא רוצות להגיע לחוף. כשהרוחות לא מערביות, לא מרגישים אותן. בזמן הזה הן אוכלות את ביצי הדגים ואת הדגיגים. הן אוכלות את דור הדגה הבא. המצב הולך ומידרדר. לנחילים יש תרומה לדעיכת הדיג בים של ישראל ושל לבנון. הדיג בישראל ירד בעשרים אחוז בשנים האחרונות".

חייבים לעשות משהו.

"אין פתרון. לגבי אלה שנכנסו, אין מה לעשות. אני בעד להחזיר את מחסום המליחות של האגמים המרים בתעלת סואץ, שיעצרו את המדוזות".

אי אפשר להרוג אותן?

"גם אם תהרוג שמונים אחוז מהאוכלוסייה, כל נקבה מטילה שלוש מאות אלף ביצים". ורשתות הגנה?

"אם חוטית תדבק לרשת, הזרועות שלה יסחפו ויצרבו".

בזמן שהיא מצטלמת, אני חושב על מאות מיליוני המדוזות ממול, נכנס לדיכאון ומפריע לצילום. "מה הפתרון, בלה? מה אפשר לעשות?", אני אומר ביאוש. "להתפלל", היא עונה. הצלם מבקש שלא אפריע.



פרופ' גליל בחוף הילטון, אתמול. צרבתי את עצמי בכוונה כדי לראות את עוצמת העקיצה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו