בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מזל טוב?

7 מיליארד והיד עוד נטויה

13תגובות

ב-1980 החליטו הכלכלן ג'וליאן סיימון והביולוג פול אהרליך להתערב. אהרליך, מחבר רב המכר "פיצוץ אוכלוסין", בחר חמש מתכות - נחושת, כרום, ניקל, פח וטונגסטן - ואמר שמחיריהן יעלו בעשר השנים הקרובות בערכים ריאליים. סיימון הימר שהמחירים יצנחו.

ההתערבות סימלה את הוויכוח בין "המלתוסיאנים" (הכלכלן תומאס מלתוס האמין כי גידול באוכלוסין יביא להפחתת המזון לכל אדם) המאמינים שגידול באוכלוסין ייצור עידן של מחסור (ושל מחירים גבוהים), לבין חסידי "קרן השפע", כמו סיימון, שהאמינו כי השווקים יבטיחו שפע.

סיימון ניצח בהתערבות בקלות. מחירי כל חמש המתכות צנחו בערכים ריאליים. בזמן שהכלכלה העולמית פרחה והגידול באוכלוסין צנח בשנות התשעים, הפסימיות המלתוסיאנית נסוגה לאחור.

כעת היא חוזרת. ב-31 באוקטובר יכריז האו"ם על לידתו של האדם השבעה מיליארד בעולם. האדם השישה מיליארד בעולם, עדנאן נאביץ, שנולד באוקטובר 1999, יהיה אז בן 12 ושבועיים.

אם סיימון ואהרליך היו מתערבים אז מה יהיה המצב כיום במקום בשנת 1990, היה דווקא אהרליך זוכה בהתערבות. עם מחירי המזון הגבוהים, ההידרדרות במצב הסביבה והמדיניות הירוקה המתנדנדת, תושבי העולם מודאגים שוב מכך שהעולם צפוף מדי. ישנם כאלה המבקשים אף להטיל הגבלות שיצמצמו את הגידול באוכלוסייה וימנעו את האסון האקולוגי. האם הם צודקים?

שיעור ילודה נמוך עשוי להיות טוב לצמיחה כלכלית ולחברה. כשמספר הילדים שאשה יולדת בחייה צונח משלושה או יותר לשיעור יציב של שניים, השינוי הדמוגרפי מתבטא במדינה לפחות לאורך דור. מספר הילדים מועט, הזקנים אינם רבים ולמדינה יש מאגר של בגירים בגיל העבודה, מה שנקרא "הדיבידנד הדמוגרפי". אם מדינה יודעת לנצל את ההזדמנות הזאת לטובת יצרנות והשקעה, הצמיחה הכלכלית יכולה לעלות עד שליש.

ואולם, הצניחה בשיעור הילודה כבר פושטת ברוב חלקי העולם. יותר מ-80% מהאנושות חיה במדינות בהן שיעור הילודה הוא קטן משלושה ילדים, או כבר שני ילדים ואף פחות. המגמה הזאת אינה קשורה להגבלות שמטילה הממשלה אלא למודרניזציה ולאינדיבידואליזם.

בכל המקרים שבהם מדינות ניסו להגביל את הילודה, התוצאה היתה הרס. מדיניות הילד האחד של סין היא הפרה של זכויות אדם ואסון דמוגרפי, שערער את המאזן בין המינים ובין הדורות. לסין יש כעת מאגר של בוגרים עובדים, אך היא תחוש את המשא הכבד של הגמלאים אחרי 2050.

עם זאת, התומכים בהגבלות אומרים כי ניתן ליישמן בצורה עדינה יותר, וכך לסייע להציל את הסביבה ולהאכיל את העולם. הבנק העולמי טוען כי ייצור המזון העולמי יצטרך לגדול בכ-70% מהיום ועד ל-2050 כדי להזין תשעה מיליארד. אם שיעור האוכלוסייה לא יגדל אלא יישאר יציב, ייצור המזון יצטרך לגדול רק ברבע.

מנגד, לגידול אוכלוסייה יש תרומה מועטה לשינוי האקלים. החלק העני של העולם, בו שיעור הילודה גבוה, מייצר רק 7% מפליטת הפחמן. העשירים ביותר, 7% מאוכלוסיית העולם, מייצרים חצי מפליטת הפחמן. כאן, הבעיה מונחת לפתחן של סין, אמריקה ואירופה. לכן, צמצום הילודה ביבשת כמו אפריקה עשוי להביא לצמיחה כלכלית או לסייע במיתון הנזקים לסביבה המקומית, אך הוא לא יכול לפתור את הבעיות העולמיות.

רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו