בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם הכרזה על ים המלח כפלא עולם, לא תציל אותו מגסיסתו

החוף הנסוג, הבולענים והטבע שנעלם - לקראת הכרזת שבעת פלאי עולם היום. צפו בתמונות

76תגובות

נווית ים המלח, דג אפור קטן וסתמי למראה, הוא ככל הנראה הדג הקשוח ביותר בעולם. הוא חי במעיינות ובנחלים הזורמים לים המלח, בתנאים קשים של מים מליחים ובטמפרטורות גבוהות. לפעמים הוא גולש עם זרם המים המתוקים ממש עד לים המלח עצמו, ואפילו שוחה כמה מטרים בתוך הים - שמוות הוא שמו השני - וחוזר בחזרה. הנווית, כמו כל גורם שקשור לים המלח, מושפע מהשינויים הדרמטיים שעובר האזור בעשורים האחרונים. הוא ככל הנראה ישרוד את נסיגת הים, מעריך אלדד חזן, מנהל שמורת הטבע עינות צוקים (עין פשחה), אבל ייאלץ להתאים את עצמו לנסיבות המשתנות. שטחי המחיה שלו יצטמצמו, אולי יבנו עבורו בריכות בטון מיוחדות שיחליפו את הבריכות הטבעיות, אולי ישאבו עבורו מים ויעבירו ממקום למקום.

גם ים המלח כולו כנראה ישרוד, אבל ישתנה לבלי היכר. ילדינו, כמו הנווית, ירחצו כנראה רק בלגונות מלאכותיות ובבריכות בטון, והחוף המקורי ייעלם מאחורי קילומטרים רבים של מדבר מלוח וצחיח. הים עצמו ייוותר רצועה רחוקה ולא מושגת.

סיור בחופי ים המלח, ערב ההכרזה אם נבחר או לא לאחד משבעת פלאי עולם, מעלה כי איש מתושבי האזור לא מאמין שהתהליך הזה הוא הפיך או נמנע, לפחות לא בעשורים הקרובים. אפילו ראשי המועצות האזוריות של ים המלח, דב ליטבינוף ממועצה אזורית תמר ומרדכי (מוצי) דהמן ממועצת מגילות, שמאמינים שהצלחה בתחרות תשנה את עתידם של הים ושל האזור סביבו, מודים שאולי כבר מאוחר מדי. הם חולמים על רכבת אווירית של תיירים ועל סכומי כסף גדולים שיוזרמו לאזור, אבל גם אם החלום יתגשם, לים המלח עצמו ולטבע שסביבו, זה כבר אולי לא יעזור.

להערכת שניהם לא צפוי שום שינוי בקצב ירידת הים ב-20-30 השנים הקרובות, והתוכניות להצלתו באמצעות תעלת ימים מים סוף או הזרמת מים מהכנרת והירדן כבר לא נראות בנות מימוש בעתיד הנראה לעין. הים, לכן, ימשיך להתרחק ולהיעלם. ליטבינוף מבקש לראות את היתרון גם כאן. "זה מוסיף למיסטיות שלו, זה הופך אותו למשהו בלתי ניתן להשגה", הוא אומר.

1. עינות צוקים

שמורת עינות צוקים, שהיתה פעם חוף רחצה פופולרי, ממחישה היטב את חוסר היכולת להשיג את ים המלח. במערב השמורה ניצבות המדרגות שירדו לים ב-1967, כיום קילומטרים מהים. ככל שהולכים מזרחה מתקדמים בציר הזמן - המדרגות של שנות ה-70, המקלחות של שנות ה-80, השביל שירד לים בשנות ה-90 והניסיון ההרואי האחרון - גשר עץ שהגיע לחוף בסוף שנות ה-90. בשנת 2000 הוכרע המרוץ בתבוסה מוחצת, הים ברח והותיר את גשר העץ שבור בלב מישור ענק של בוץ ומלח. אבל חוסר האפשרות לרחוץ בים היא הקטנה בבעיות השמורה. ירידת המפלס הביאה לשרשרת של אירועים שמאיימים על החי והצומח, וברשות הטבע והגנים מקדישים מחשבה רבה כיצד להצילם לאור השתנות המעיינות ונתיבי המים המתוקים. שאלת התערבות או אי-התערבות בטבע כבר אינה רלוונטית, ברור לכל שנדרשת התערבות, ככל הנראה מאסיבית, כדי לשמר משהו מהסביבה. "תמיד יהיה פה טבע", אומר חזן, "השאלה איזה". כדי להבין עד כמה השתנתה הסביבה, מספיק ללכת מעט מעבר לגשר העץ, בשטח ההפקר שהותיר אחריו הים. המעיינות החזקים של עין פשחה חרצו בשטח חריצים עמוקים, המכונים "מיני קניונים". הגדולים שבהם מגיעים לעומק של 15 מטרים ומוסיפים לחתור באדמה. מבט מקרוב באחד מהם מזכיר את המתחרה הגדול של ים המלח על תואר "פלא העולם" הנכסף - הגרנד קניון בארה"ב.

2. חוף המחסום

15 ק"מ דרומה משם, מוביל ויסאם סדר, פלסטיני תושב שועפט, את משפחתו הקטנה אל חוף הים. סדר הוא גבר גדל גוף, לוחם מעוטר בטאקוונדו ואיגרוף תאילנדי, שנוסע עם הנבחרת הפלסטינית לתחרויות ברחבי העולם. אבל בעבורו, כמו עבור כל תושבי הגדה המערבית, ים המלח הוא הים היחיד אליו ניתן להגיע עם המשפחה. משנה לשנה המשימה הופכת קשה יותר. הם חונים ליד מחסום מצוקי דרגות, הנקודה הדרומית ביותר באזור ים המלח שאליה יכול תושב שטחים להגיע, ויורדים ברגל במשך דקות ארוכות אל החוף. פעם היה האזור גן עדן קטן ובו מעיינות מתוקים שיצרו בריכות קטנות וחבויות. החוף ידוע באזור כ"חוף הפריקים", על שם האוכלוסייה שהפכה אותו לביתה. אבל המעיינות המתוקים התכווצו והותירו אחריהם רק שבילים של בוץ דביק. הצמחייה החלה להתייבש, בולענים מוטטו את האדמה וכדי להעביר את המסר שכאן זה כבר לא גן עדן, נראה כאילו ריח הגופרית רק מתחזק עם השנים. "אין פה שלווה, זה לא מתאים למשפחות", אומר סדר בזמן שאשתו מנסה למצוא פינה להניח בה את הציוד. הילדים, כך נראה, לא מבחינים בריח, בבוץ ובים הרדוד. הם רצים למים השמנוניים בשמחה.

סלמן אמיל

3. עין גדי

קיבוץ עין גדי - לכל הדעות, בירת ים המלח - שילם עד כה את המחיר הכלכלי הכבד ביותר בשל הנסיגה. מטע התמרים המפואר וחניון הלילה נפלו קורבן לבולענים, והתושבים פסימיים מאוד לגבי העתיד. "עוד 20 שנה תישאר כאן אמבטיה קטנה ומאוד מלוחה, השאלה איזה נזקים הים יעשה בדרך למטה", אומרת גונדי שחל, פעילה ירוקה ותושבת הקיבוץ. "הבולענים יחוררו את הכול, קו החוף יתמוטט, הנחלים יתחתרו לאחור, לא תהיה גישה לים בשום מקום". לדבריה, מדובר בחשש קיומי לאיבוד הבית. "יום אחד הכל יקרוס ואי אפשר יהיה להסתדר פה יותר, יגידו לנו תעופו מפה. זה מאוד מדכא. כשאני באתי לארץ ב-79 יכולת להיכנס לים איפה שאתה רוצה. היום אפשר לספור את המקומות על יד אחת וגם שם זה מסוכן. בלי הים לא תהיה פרנסה, כל התוכניות נכנסות למגירה ולא יוצאות, התיירים לא יבואו. זה מאוד מדכא שמה שנשאר מהים אלו שטחים של בוץ".

4. שטח ההפקר

אמיל סלמן

ים המלח מאבד כמטר אחד מידי שנה, ומותיר מאחוריו שטחים עצומים של מדבר מלוח, שהגדילו את שטח המדינה בקילומטרים רבים. השטח החדש הוא שטח הפקר במלוא מובן המילה. הוא כמעט סטרילי, אף ציץ של צמח ואף רמש לא יכול להתקיים על האדמה הזו, וגם חוק המקרקעין לא ממש יודע להתמודד עם השטחים שהים הותיר, ואוסר בנייה עליהם. אבל לאלחנן יאיר, תושב קיבוץ כפר שלם וצלם חובב, מדובר בממלכה. בולענים, מפולות בוץ, עצי שיטה גדומי צמרת, כל תופעות הטבע שמזמן המצב החדש מככבות בתערוכה שלו בקיבוץ עין גדי. "השטח משתנה במהירות, כל חודש הוא נראה אחרת", הוא אומר ומציין בין הסיבות לכך את היווצרותם הלא פוסקת של הבולענים החדשים והתרחבותם של הקיימים, וכן את קריסת קו החוף כתוצאה מהתחתרות הנחלים שנופלים לים. יאיר, רואה חשבון במקצוע, עושה את החשבון הקר ומסביר מדוע אין שום פתרון באופק. "רק כדי להשאיר את הים במצבו הנוכחי צריך יהיה להשקיע 500 מיליון דולר בשנה וזה לא יקרה". אז מה כן יקרה? "הים ירד וירד עד שיגיע לאיזון בין כמות המים שנכנסת לכמות שיוצאת (להערכת המומחים בעוד כ-150 שנה, כשהים יהיה שני שלישים מגודלו הנוכחי, נ.ח) ואז נחכה שתגיע עוד תקופת קרח", הוא מסכם.

5. חמי עין גדי

מעט יותר דרומה, באתר הרחצה חמי עין גדי, מאריכים את הכביש המוביל את המתרחצים לים בכמה מטרים בכל שנה. שם לא מוותרים על המרוץ. "נרדוף אחריו עם התשתיות, לא נתייאש ולא נפסיק", מבטיח ראש המועצה ליטבינוף. עגלה רתומה לטרקטור מובילה את הרוחצים אל קו המים. התיירים לא מתלוננים, בליל לא ייאמן של שפות שולט בחנות המזכרות. למטה במסעדה יושבת קבוצה גדולה של ישראלים מחולון, כולם יוצאי פרס, מדברים, שרים ורוקדים בפרסית. "כשראיתי את הים התחלתי לבכות", אומרת ויקטוריה דוידי, "זה אוצר שהולך ונעלם, חבל מאוד".

6. מול הנוף בקומראן

"זה לא נעים לראות שהים בורח לך, אבל זה לא משפיע על חיי היום יום", אומר גבי פלקסר, מרכז המשק בקיבוץ קלי"ה. כשהוא עומד להצטלם על מרפסת הנוף המרהיבה בגן הלאומי קומראן, הוא מבקש שהצלם יפנה את המצלמה אל הים. אבל הים מתעתע - ומצטייר כרצועה רחוקה ואפורה שהרי עבר הירדן משתקפים בה, כמעט נעלם מן העין. "אם לא היית יודע שהוא שם לא היית רואה אותו", מעיר הצלם.

הסכנות האורבות: תחנת שאיבה חדשה וזיהום גובר

משרד התיירות מתכנן בשבועות האחרונים תוכניות לניצול הפוטנציאל של ים המלח למשיכת מבקרים, אם אכן יוכרז היום כ"פלא עולם", אך נדמה כי האתגר החשוב ביותר שניצב על הפרק הוא דווקא ההתמודדות עם בעיות ההתייבשות, הזיהום וניצול היתר של משאבי האזור, מצפון הים ועד דרומו.

נסיגת מפלס הים בשיעור של יותר ממטר בשנה, בשל הפניית מקורות המים שזרמו אליו בעבר, מאיימת לייבש ולהרוס את פני הקרקע בריכוז המעיינות הגדול ביותר באזור, עינות צוקים. המעיינות, שמוגדרים שמורת הטבע הנמוכה בעולם, נמצאים ממש בצמוד לים, ורשות הטבע והגנים כבר שוקלת לבנות מערכת מלאכותית להגנתם.

דרומה משם, באזור שבו נמצא שטח הזיכיון של מפעלי ים המלח, ישנן תוכניות להקמת תחנת שאיבה חדשה עבור המפעלים, לאחר שמפלס הים החל לסגת ולהתרחק מהתחנה הנוכחית. כמו כן, מקדמים המפעלים תוכנית להקמת בריכה תעשייתית נוספת שאליה יוזרמו מים מצפון הים אל חלקו הדרומי, שהפך מזמן לרצף בריכות תעשייתות.

תוכניות אלו, לא רק שיאיצו עוד יותר את ירידת מפלס הים בשל שאיבת המים, עלולות לגרום נזקים כבדים גם לנחלים ולנוף הייחודי של האזור, ובראשם אפיק נחל צאלים הנמצא סמוך למצדה, בשל עבודות הבנייה. בין היתר מדובר בהעברת תשתיות גדולה וכן בעבודות כרייה לבניית הסוללות מסביב לבריכה החדשה. דרומה משם סובל אתר חשוב נוסף, שמורת הטבע של עין בוקק, מזיהום חמור, שמקורו בפעילות תעשייתית ממערב למדבר יהודה - ואולם במכון הגיאולוגי הזהירו השנה כי אם לא יטופל הזיהום, הוא יתפשט למאגר מי התהום הנמצא באזור. האתר היחיד באזור ים המלח שבו חל תהליך מסוים של שיפור הוא שמורת עין גדי. הסדרי מים שהושגו במקום איפשרו להחזיר חלק מזרימת המים במעיין ובנחל דוד הסמוך.

צפריר רינת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו