בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חבר ועדת פרס נובל פותח את תיבת פנדורה

כיצד קבע אדם אחד מי יזכה בפרס על החיסון לפוליו, איזה מחקר התגלה כשטות, ולמה הוענק הפרס לאובמה? פרופ' ארלינג נורבי בראיון מיוחד

26תגובות

בשנות ה-50 וה-60 פותחו החיסונים הראשונים למחלת הפוליו. ב-1955 הציג ג'ונאס סאלק את החיסון הראשון, שהיה מורכב ממנה של נגיפים מומתים שהועברו בזריקה, וב-1962 החלו להשתמש בחיסון שנלקח בבליעה ופותח על ידי אלברט סאבין. בזכות שני חיסונים אלו סולקה מחלת הפוליו מהעולם כמעט לחלוטין. סאלק וסאבין היו מועמדים שניהם לפרס נובל על פיתוח החיסונים - אך מעולם לא זכו בו, עובדה שהתמיהה רבים לאורך השנים. 50 שנה לאחר מכן, הסודות נחשפים.

המידע הנוגע להחלטות ועדות הנובל נשמר בסודיות גמורה גם אחרי הענקת הפרס. רק יובל לאחר מכן נפתח הארכיון ומספק הזדמנות להציץ אל המנגנון שמאחורי קבלת ההחלטה מי יקבל את הפרס היוקרתי. חבר ועדת הפרס, הווירולוג פרופ' ארלינג נורבי, הוא מהאנשים שמנצלים הזדמנויות אלו. את תגליותיו ריכז בספר בשם "פרסי נובל ומדעי החיים". בביקור לאחרונה בישראל, לרגל אירועי העשור לפרסי א.מ.ת הידועים בכינוי "הנובל הישראלי", סיפר על כמה מהאוצרות שגילה, ובהם על קבלת ההחלטות בדבר הענקת הפרס על חיסוני הפוליו.

להפתעתו, הוא גילה שפעילות נמרצת של אדם אחד בלבד, אחד החוקרים בתחום, היא זו שהכריעה את הכף. ב-1956, כשנבחנה מועמדותו של סאלק לקבלת הפרס, כתב ד"ר סוון גארד דו"ח של שמונה עמודים שמסקנתו: פרסומיו של סאלק על החיסון לא ראויים לנובל. אותו גארד עמד שנתיים בלבד לפני כן מאחורי ההחלטה להעניק את פרס הנובל על חיסון הפוליו לג'ון אנדרס ולשותפיו, שביססו את רוב המחקר בנושא אך לא היו אלה שהציגו את החיסון לעולם.

ינאי יחיאל

מהפרוטוקולים הגנוזים עולה כי באותה שנה, 1954, תמכה רוב הוועדה בבחירתו של אדם אחר, אך התעקשותו של גארד הפכה את הקערה על פיה. בסוף שנות ה-60, כאשר הועלו שוב שמותיהם של סאלק וסאבין כמועמדים לפרס, כשלצדם היה גם גארד, דחה האחרון את מועמדותו בטענה שהמחקרים העכשוויים על נגיף הפוליו לא כוללים תגלית מדעית עצמאית. מאז לא נשקלה שוב מועמדותם של מפתחי החיסון לפוליו. "תגליתם של אנדרס ושותפיו היתה גילוי מקרי טיפוסי", אומר נורבי על מי שזכו במקור בפרס.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע של "הארץ" ישירות לפייסבוק

אלפי המלצות לפרס

אי-אף-פי

נורבי בן ה-74 מצוי היטב בפרטי מוסדות הנובל. לאורך 50 שנה מילא בהם תפקידים בכירים שונים. בין השאר היה חבר ועדת פרס נובל, כיהן כמזכ"ל האקדמיה השוודית המלכותית למדע (הארגון המעניק את פרס הנובל בתחומי הפיזיקה והכימיה) וכיום מכהן כחבר בכיר בוועדה. לדבריו, היו גם החלטות שהתגלו ממרחק הזמן כמוטעות. "ב-1929 היה גל של ניסיונות להסביר את מחלת הסרטן שהתבררו בדיעבד כשטויות", הוא אומר, ומציין בנוסף כי "ב-1946 הוענק הפרס על ניתוח כריתת האונה כטיפול למחלות נפש".

גם את ההחלטה להעניק את פרס הנובל לשלום לברק אובמה ב-2009 הוא מחשיב לטעות. "הוא היה נשיא בסך הכל שבועיים כשהיה מועמד", הוא אומר, "אני מניח שעמיתיי בנורווגיה עשו את זה כיוון שהם חשבו שזה יועיל לתרומתו כנשיא, אבל זאת בבירור לא הדרך - אנחנו לא מעניקים נובל כדי לעודד מישהו".

לא בטוח שאלפרד נובל עצמו היה חותם על אמירה זו. בצוואתו ביקש נובל להעניק את הפרס כמלגה לחוקרים שתשמש להם משכורת ל-20 שנה, אך הפרס כידוע התפתח אחרת. "הוא היה אידיאליסט תמים", טוען נורבי, "הוא לא האמין שישתמשו בדינמיט שהמציא למלחמות". בצוואתו של נובל, שנערכה לדברי נורבי ללא סיוע משפטי ולכן מכילה לא מעט פגמים, הוא הורה לתת את הפרס על "תגלית או על המצאה או שיפור". נובל, שחי כל חייו מחוץ לשוודיה, רצה שהפרס יהיה בינלאומי. אולם בשנים הראשונות לאחר מותו סירב מלך שוודיה למלא את משאלתו והתנגדותו עיכבה את הענקת הפרס.

לדבריו, אמנם הפרס איננו מלגת מחקר (גילם הממוצע של הזוכים בו הוא 57), אבל הדבר לא מפחית מתרומתו להתקדמות המדע. "הפרס מבליט תחום מסוים ויכול לפיכך לגרות מדענים להוסיף ולהתמקד בו", אומר נורבי. "בנוסף, הפרס הוא דרך נדירה להביא את המדע לציבור, להזכיר לו שמדע הוא תוצר של פעילות אנושית". תהליך בחירת המועמדים, הוא מספר, ארוך ומתחיל כשנה שלמה מראש. "בשלב הראשון מוגשת בקשה כתובה למועמדות. אנחנו שולחים בין 2,500 ל-3,000 הזמנות לאנשים שיציעו אחרים להתמודדות על הפרס", הוא מספר ומציין כי חתני נובל בעבר הם קבוצה אחת שאליה שולחים הזמנות. "התאריך האחרון להגשת מועמדות הוא 31 בינואר, ואם בקטגוריה מסוימת לא הוגשה כל מועמדות עד התאריך הזה, מישהו מהוועדה מגיש מועמדות מטעמו. עבודת הוועדה מתחילה מיד אחר כך. בתחילה מבצעים חברי הוועדה הערכה מקדימה, ולאחריה מתקיימות חקירות מעמיקות רק בנוגע למועמדויות שחצו את שלב ההערכה".

בשיחה שב נורבי ומדגיש את חשיבות השמירה על הסודיות בדיוני הוועדה וכן את ההקפדה על אובייקטיביות. "הערכים של הכנסייה הלותרנית עדיין חקוקים בנו", הוא מסביר. "אנחנו לעולם לא דנים בגילו של האדם, במצבו הבריאותי ובטח לא בגזעו. אנחנו לא מדברים על האדם אלא על תוצאות עבודתו". קפדנות זו היתה השנה דווקא בעוכרי חברי הוועדה, כאשר החליטו להעניק את הפרס ברפואה לראלף שטיינמן בלי שידעו על מצבו הרפואי, והוא אכן הלך לעולמו שלושה ימים בלבד לפני ההכרזה על הזוכים.

המקרה של שטיינמן היה מצער אך אנשי הנובל מתמידים בגישתם, שהיא מעל לכל אלגנטית. היא מתבטאת גם בסירובם להגיב על טענות שונות, אף שחלקן מעוררות זעם ממש. נורבי מספר למשל על מכתבי תלונה שקיבלו על כך שרבים מדי מהזוכים בפרס הם יהודים. "זה ממש גורם לי לחוש בחילה", הוא אומר. בעיניו, הייחוד הסטטיסטי הזה הוא עדות ליצרנות. "בפיזיקה 25 אחוז מכל זוכי הפרס הם ממוצא יהודי וכך גם ברפואה ובפיזיולוגיה. בכימיה הם מהווים 16 אחוז. חישבתי זאת בספרי והגעתי למסקנה שאילו כל בני האדם היו יצרנים כמו הקבוצה היהודית היו לנו יותר מפי 100 תגליות חדשות בעולם".

בשנה הבאה, כשייפתחו חלקים נוספים בארכיון, סיפר שבכוונתו לבחון את הסיפור המופלא של תגלית הדנ"א. אף על פי שהמולקולות התגלו בתחילת שנות ה-50, עברו לא מעט שנים עד שהבינו את חשיבותן. לדבריו, ווטסון וקריק קיבלו את הנובל על גילוי הסליל הכפול רק ב-1962, לאחר שמועמדותם נדחתה ב-1960. "משהו בוודאי קרה ב-1961", הוא מסיק בהתרגשות. מעבר לתובנות ההיסטוריות שעשויות לעלות מהמחקר הארכיבי, אפשר ללמוד ממנו גם על נבכי המוח האנושי ועל יכולתו למצוא סדר בכאוס היקומי. "בכל שנה נפתח עוד ארכיון", אומר נורבי, "כך שאני יכול להמשיך לפרסם עוד ועוד ספרים. זאת תוכנית לא רעה, הא?".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו