בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחלוקת בין חוקרים: חותם כשרות או אסימון?

ארכיאולוגים טוענים כי חפץ הטין הקטן, שהתגלה באחרונה ליד הר הבית, הוא חותמת כשרות מתקופת בית שני. חוקר תלמוד סבור כי מדובר למעשה באסימון לצורכי מסחר

26תגובות

חותם קטן עשוי בוץ ועליו שש אותיות - "דכאליה" - שנמצא באחרונה בחפירה ארכיאולוגית מתחת לכותל המערבי, מעורר חילוקי דעות בין חוקרים מתחומים שונים, שמבקשים לפרש באופן שונה את הכתוב עליו.

לפני שבוע ערכו רשות העתיקות ועמותת אלע"ד מסיבת עיתונאים שבה חשפו חפץ קטנטן ועגול, 2 ס"מ קוטרו, שהתגלה בסינון עפר מתוך חפירה ארכיאולוגית שמתבצעת בימים אלו ליד הר הבית.

החפץ, עשוי טין, תואר על ידי החופרים, פרופ' רוני רייך מאוניברסיטת חיפה וד"ר אלי שוקרון מרשות העתיקות, כחותם המאשר את טהרתם של חפצים בבית המקדש. לתפישת רייך ושוקרון, יש לפרש את האותיות כמלים "דכא ליה", כלומר בארמית - "טהור להשם".

אוליבייה פיטוסי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק שלכם

רייך העריך שהחותם נועד לסמן מוצרים או חפצים שהובאו לבית המקדש ולהעיד על הטהרה שלהם. הוא גם מצא ביסוס במשנה לתזה הזו. במסכת שקלים מוזכר חפץ בשם חותם, שמשמש לסימון "כשרותם" של חפצים המשמשים לעבודת בית המקדש.

"ככל הידוע לנו, זו הפעם הראשונה שחפץ כזה או דומה לו מתגלה בחפירות ארכיאולוגיות והוא עדות ארכיאולוגית ישירה לפעילות בהר הבית ולעבודת המקדש בימי הבית השני", אמר רייך.

את הדברים קרא פרופ' שלמה נאה, חוקר מהחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית וראש המכון למדעי היהדות, שמעלה השערה הקשורה גם היא לעבודת בית המקדש - אך מכיוון שונה. "ישבתי עם הבן שלי והסתכלתי על הצילום ופתאום באינטואיציה של שנייה חשבתי מה זה יכול להיות", הוא מספר. לדבריו, הממצא אינו חותמת כשרות, אלא מעין ז'יטון - אסימון ששימש לפיקוח על המסחר בצורכי הפולחן בהר הבית.

המשמעות החדשה מחייבת קריאה אחרת של האותיות הכתובות על פני החותם. נאה קורא את האותיות כקיצור של שלוש מלים - "דכר א ליהויריב". "דכר", פירושו אייל בארמית. "א יהויריב" מציין את היום הראשון בשבוע, שבו פועל בבית המקדש משמר הכוהנים יהויריב.

הז'יטון, לדבריו, שימש את עולי הרגל כדי לרכוש את הנסכים - מוצרים מן הצומח - סולת, יין ושמן - שהיה צריך להוסיף לקורבן מן החי. כדי להבטיח את טהרת הנסכים (וגם כדי לשמור על המונופול הכלכלי, על פי נאה), חלה חובה לרכוש אותם רק בתחומי בית המקדש. כך, עולה הרגל היה מגיע לגזבר שקיבל את הכסף ובתמורה חילק את הז'יטון שעליו נכתב סוג הקורבן והתאריך.

פרופ' נאה מוצא את החיזוק לדבריו גם כן במסכת שקלים - "ארבעה חותמות היו במקדש וכתוב עליהן עגל, זכר, גדי וחוטא. בן עזיי אומר: ארמית כתוב עליהן עגל, דכר, גדי, חוטא".

נאה גם מצביע על כמה קשיים בפירוש של רייך ושוקרון לממצא. לדבריו, "הטהרה" של חפץ היא דבר מאוד נזיל. "די במגע של אדם טמא והחפץ הופך לטמא, לכן לא סביר שהיה חותם שכזה". בנוסף, הוא טוען, אם היה סימון של כזה על חפצים טהורים, הוא צריך היה להיות נייח. כיוון שבחותם שנמצא אין נקב או זיז שמאפשר לקשור אותו, קשה להניח שהוא שימש לסימון טהרה.

"התגלית הארכיאולוגית היא עדות חיה למנהל המקדשי כפי שהוא מתואר במשנה", מוסיף פרופ' נאה. "פירוש זה מסביר גם את נדירותו של הממצא הארכיאולוגי, שכן החותמות הנזכרים במשנה שימשו רק בתוך תחום בית המקדש אמצעי חליפין פנימי, ואפשר להניח שרק פריטים בודדים מצאו את דרכם אל מחוץ לבית המקדש".

"אין לנו משהו דומה לזה. פתאום השטח והספרות מדברים באותה השפה", אומר נאה, "דווקא בדור האחרון עולה גישה שאומרת שחז"ל פינטזו על מה שקרה בבית המקדש (המשנה נערכה כ-130 שנה לאחר החורבן, נ"ח), אבל המשנה הזו לא יכולה להיות תוצאה של פנטזיה - הם ידעו על מה הם מדברים. בשבילי זה משהו מרומם. חכמי המשנה, החבר'ה שלי, מנצחים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו