בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלכודת עננים

שיחה עם צופה הגשם של חרשים, ערן סער, בשבוע שבתחילתו נמדדו ביישוב 145 מילימטרים. "יש משהו מאד בריא בלחיות בארץ שיורד בה גשם"

17תגובות

טקסי בוקר הם עניין שאין לזלזל בו. מי יוותר על תפילה, מדיטציה, צעידה או טבילה בבריכה בפתח יום חדש? הבקרים של ערן סער, לפחות בחורף, מתחילים בטיפוס אל גג הבית, שם ממתין לו מד גשם. זהו צינור מתכת, שבתוכו מותקן משפך המנקז את טיפות הגשם לבקבוק זכוכית שמשורטטות עליו שנתות. טקס הבוקר של סער מתחיל בשמונה ומסתיים בתוך דקות. הוא שולף את הבקבוק מתחתית הצינור, רושם את כמות הגשם שנאספה בו מאז הבוקר הקודם ושולח את הנתונים לשירות המטאורולוגי בבית דגן. אחר כך פונה סער לעיסוקו ולמקור פרנסתו כמדריך טיולים.

הטקס חוזר על עצמו בכל יום של גשם, ובמקום מגוריו, חרשים, יש לא מעט ימים כאלה. בתחילת השבוע, כשוך הסערה העזה ביותר בחורף הנוכחי, הוא סיכם 145 מילימטרים בכמה ימים. יש אזורים בישראל שמשוועים לכמות כזאת של גשם בחורף שלם.

עד עכשיו ירדו בחרשים 877 מ"מ גשם, כ-10% מעל לממוצע. לפני כמעט 30 שנה, כשסער בחר לגור בחרשים, הסמוכה לשמורת הר מירון, לפקיעין ולבית ג'אן, ספק אם היה מודע לכך שהתיישב במקום שהוא חלומו (הרטוב) של כל חובב מזג אוויר. ברבות הימים התברר שהיישוב מחזיק בשיא ישראלי נכסף. זה שנים שמצפה חרשים הוא המקום שנמדדות בו כמויות הגשם הגדולות ביותר בכל חורף. הממוצע הרב שנתי ביישוב, אומר סער, הוא 940-950 מ"מ. בשנה שעברה מדד 1,200 מ"מ גשם. ב-2003, אז היתה ביישוב "כמעט בצורת", כדבריו, ירדו 620 מ"מ. השיאים האלה הם שילוב של תנאים אופטימליים לריבוי משקעים - חרשים צפונית מספיק, מערבית מספיק וגבוהה מספיק (825 מטר מעל פני הים) - ושל אופי מיוחד.

סער מודה שהוא פריק של מזג אוויר. עוד כילד ברמת גן עקב אחרי העננים, בחן כיווני רוח וגילה עניין מיוחד בשלוליות. "זאת שריטה", הוא אומר בחיוך. כשבא לגור בחרשים, בתחילת שנות ה-80, התקרב לטבע ומצא פרטנרים לחיבתו לאקלים. בראשם הלל גלזמן, המופקד על ניטור נחלים ברשות הטבע והגנים. גלזמן הקים בביתו תחנה מטאורולוגית קטנה, מדד את כמויות הגשם ושלח נתונים לשירות המטאורולוגי. סער פעל לצדו. "הייתי הע' של הלל", הוא אומר. לפני כארבע שנים עזב גלזמן את חרשים וסער תפס את מקומו כצופה הגשם הרשמי. לא צריך בשביל זה קורס מיוחד, הוא אומר, רק פרוצדורה קצרה שבסופה הוסמך לתפקיד.

סער רושם את נתוני הגשם על לוח המודעות במרכז היישוב ומספק לשכניו סיבה לגאוות יחידה. לדבריו, התנאים הגיאוגרפיים בהר שזור, שבראשו ממוקמת חרשים, הופכים אותו למלכודת עננים. "לפעמים מסתכלים מרחוק ורואים את כל ההר מכוסה עננים". ייתכן שביישובים השכנים, בית ג'אן או כיסרא, למשל, יורד יותר גשם, אבל שם אין פריקים שמודדים. בחרשים יש. גם כשסער בחופשה, תמיד יימצאו לו מחליפים.

"להיות מודד גשם זה לא מקצוע, זה תחביב, אבל אני ממשיך לעשות את זה בכיף גדול", הוא אומר. לא רק כי הגשם חשוב לחקלאות ולמשק המים, אלא גם בגלל תרומתו "לפסיכולוגיה של עם ישראל. אם יש גשם, זה עושה לנו טוב. יש בזה משהו מאוד בריא, לחיות בארץ שיורד בה גשם". *

ירון קמינסקי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו