טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפסיכולוג פיליפ זימבארדו: משחקי מחשב ופורנו פוגעים בכישורי צעירים

הפרופסור המוערך, שעמד מאחורי ניסוי הכלא של סטנפורד, יצא בספר חדש על מצבהדור הצעיר ואמר ל"הארץ": "תפקידי כסוכן שינוי חברתי הוא להגיד שיש לנו בעיה"

תגובות

"אנחנו הדור האחרון ששיחק ברחובות, אנחנו הראשונים ששיחקנו במשחקי מחשב, שראו סרטים מצוירים בצבע, אנחנו האחרונים שהקליטו מהרדיו ישר לקסטות, ואנחנו החלוצים של הווקמנים, חדרי צ'אטים... לא היו לנו פלייסטיישן, טלוויזיה עם מאות ערוצים, מסכי טלוויזיה שטוחים מערכות סאונד משופרות, MP3, אייפודים, מחשבים ועוד. אבל עדיין עשינו חיים משוגעים!". הקטע הזה שמסתובב לאחרונה בפייסבוק אולי יפרוט לילדי שנות ה-80 על נימי הנוסטלגיה, אבל הפסיכולוג החברתי פיליפ זימבארדו יראה אותו בעיקר כאזהרה לבאות.

יותר מ-40 שנה לאחר שהתפרסם בזכות "ניסוי הכלא של סטנפורד" - שבו הוכיח הפסיכולוג החברתי  באיזו קלות ומהירות יכולים אנשים נורמטיוויים להפוך לקלגסים אכזריים - מטרידה את הפרופ' המוערך לפסיכולוגיה בעיה חדשה: מדוע כיום הולכים הצעירים ומאבדים את כישוריהם החברתיים.

באחרונה הוציא זימבארדו יחד עם החוקרת ניקיטה דאנקן ספר חדש: The Demise of Guys: Why Boys Are Struggling and What We Can Do About It (נפילת החבר'ה: למה בנים מתקשים ומה אנחנו יכולים לעשות בנידון), שבו הוא מנסה להתמודד עם הבעיות של הדור הנוכחי. לדבריו, בנים צעירים הם כיום פחות הישגיים ומתקשים להתמודד עם האתגרים והמורכבויות של החיים. ממצאים אלו עולים ממחקרים שערך ואף מבוססים על סקר נרחב בהשתתפות כ-20 אלף איש. עולה כי בנות מצליחות מבנים בכמעט כל תחום: סיכוייו של בן לנשור מבית ספר גבוהים בכ-30% מאלה של בת ולבנים יש סיכוי גדול פי ארבעה עד חמישה לסבול מבעיות קשב וריכוז.

השניים תולים את האשם בעיקר בשימוש מופרז במשחקים ובצפייה בפורנו, אך גם בשימוש יתר ברשתות חברתיות, ואף בטלוויזיה הוותיקה. הם מצאו כי נער ממוצע מבלה 44 שעות בשבוע מול המחשב או הטלוויזיה, ורק חצי שעה בשיחה עם אביו.

"דאנקן, העוזרת שלי, היא מהדור שלא מצליח למצוא דייט נורמלי עם גברים", אמר השבוע זימבארדו ל"הארץ" בראיון סקייפ מסיציליה. "לדוגמה, היא נכנסה ל-Match.com בניסיון למצוא חבר, ומצאה מישהו שנראה לה מתאים. היא שלחה לו הודעה והציעה לו שישוחחו. הוא השיב לה ‘אני לא משוחח, אני שולח רק הודעות טקסט. אם את רוצה לדבר, זה שובר עסקה'". לדבריו, "זאת הדוגמה הקיצונית ביותר של הדור החדש הממוקד בטכנולוגיה".

זימבארדו מבהיר כי הוא לא יוצא נגד קדמה וטכנולוגיה באשר היא, ואף מציין כי למשחקים יכולות להיות הרבה תכונות טובות. על כך מוסיפה דאנקן כי "יש כמה יתרונות לפורנו, והרבה יתרונות לגיימינג. משחקים יכולים להיות דרך נהדרת לשחרר קיטור, כך שהם יכולים להיות אלטרנטיבה טובה לדרכי התמודדות אחרות. משחקים יכולים להיות גם מאוד חברתיים, והם ממלאים את החלל בתהליך פתרון בעיות, שחסר במערכת החינוך".

אבל לדבריו, יש גורם אחד שהופך לדבריו את המשחקים והפורנו לבעייתיים במיוחד. במקרה שלהם, הוא אומר, מדובר בהתמכרות המבוססת על גירוי, שמחייבת העלאה מתמדת של רף החידושים. כמו שיכול לספר כל גיימר, שמחכה לחידושים בסדרת משחקים מוצלחת. "זאת תעשייה של מיליוני דולרים", אומר זימבארדו.

דודי פלס, מפתח וחוקר משחקים ומרצה במכללת בית ברל ובמכון הטכנולוגי חולון, דווקא מסכים עם טענת זימבארדו על אופי המשיכה של משחקים, אבל הוא לא בטוח שזה בהכרח דבר רע. "זה נכון שאני מצפה שהמשחק הבא יהיה יותר טוב ואני מצפה גם שהמשחק שאחריו יהיה עוד יותר טוב. אבל העולם שלנו הולך ומתפתח לכיוונים האלה".

בתחום הפתרונות האפשריים, מסכימים זימבארדו, דאנקן ופלס לפחות בעניין אחד. המערכת לא יכולה להישאר קפואה, היא צריכה להתאים את עצמה לדור החדש. לדברי פלס, יש תחום חדש בשם גיימיפיקיישן שבו מביאים אלמנטים מעולמות המשחקים לתחומים אחרים כמו חינוך, מטלות יום יומיות, עבודה ותחומים רבים נוספים, כדי להפוך אותם ליותר מושכים ולהגדיל את העניין בהם.

אולם הפסיכולוג המוערך, שמאז פרסום ניסוי הכלא, פרסם עשרות רבות של מחקרים אומר כי המצב עוד מחמיר בעידן הסמארטפונים שבו קיים צורך להיות מחובר מסביב לשעון. "צריך להבין שבכל שעה שאתה משחק, אתה מוותר על משהו אחר. אתה מוותר על זמן יציאה עם בחורות, מוותר על לימוד מקצוע, לימוד מיומנות. יש נקודה שבה זה הופך לחלק מרכזי מחייך. כשזה הופך למשהו שאתה מעדיף על פני כל דבר אחר". לדבריו, תפקידו "כסוכן שינוי חברתי הוא להגיד שאני חושב שיש לנו בעיה". הוא מדגיש שלא מדובר במשהו כה פשוט, אלא במארג של גורמים בעייתיים, שמשפיעים לא רק ברמת הילד היחיד, אלא גם ברמת החברה כולה.

אחד מהם, הוא ביישנות, בעיה אותה התחיל לחקור עוד ב-1972. הוא סיפר שכבר אז 40% מהאמריקאים הגדירו את עצמם ביישנים, ובאסיה היה מדובר בכ-60% שהגדירו את עצמם כך. בישראל המצב היה הטוב ביותר שבו הוא נתקל, רק 25% מהאוכלוסייה ראו את התכונה הזו בעצמם. "השאלה שלי היא איך אנחנו מקדמים את הקשר האנושי. בשבילי אנשים הם אחד המשאבים החשובים ביותר. הגישה לאחרים, והזמינות שלנו אליהם".

TEDtalksDirector


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות