בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לשפוך אור על הסודות של חיית החושך

חוקרים ישראלים שוקדים על הקמת אחת המעבדות המתקדמות בעולם לחקר עטלפים. הפנטזיה של החוקר שמאחורי היוזמה: לדעת איך זה להיות עטלף

54תגובות

לד"ר יוסי יובל יש פנטזיה: הוא רוצה לדעת איך זה להיות עטלף. "זה מה שאני מנסה להבין יום-יום", אומר החוקר הצעיר; "אחד הדברים שאני מאוד רוצה לעשות זה לבנות סונאר קטן שאני יכול לחבר לראש, ואז לסגור את העיניים ולהסתובב ככה".

עד שזה יקרה, יובל, בן ה-33, עסוק בהקמת אחת המעבדות המתקדמות ביותר בעולם לחקר עטלפים, בלב גן המחקר הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב. הוא מתכנן לגדל מושבה של עטלפי פירות שבלילות יהיו חופשיים לצאת ממעבדתם ולהצטרף לכמעט 20 אלף היצורים המעופפים בין עצי תל אביב והסביבה. אך עטלפי המעבדה שלו יהיו במעקב צמוד: יוצמדו להם מיקרופונים, מצלמות וידיאו וגם מכשירי GPS זעירים - "מכשירי ה-GPS הכי קטנים שקיימים היום", אומר יובל בגאווה.

יובל, אחד מחוקרי העטלפים הבודדים בישראל, מדגיש עד כמה מדענים רחוקים מלהבין את היצורים האלה, שהם לא פחות מחמישית מכל מיני היונקים בעולם. הוא מקווה שמעבדתו, המוקמת בימים אלה בינות הברווזים, הטווסים, הצבאים והפלמינגו של הגן הזואולוגי, תקדם את פתרון חלק מהשאלות הפתוחות בתחום.

יכולות הסונאר של העטלפים מתמיהות במיוחד. עטלפים יכולים למדוד את המרחק לעצם בסביבתם הקרובה בדיוק של 100 מיקרון - עובי של שערה, פחות או יותר. "כמעט שאין לנו מושג איך המוח שלהם עושה זאת", אומר יובל. מעבר לכך, יובל מציין שנכון להיום חוקרים מתקשים לחקות את יכולת השידור של העטלפים. אחת התעלומות שמטרידות מהנדסים נוגעת ליכולת של עטלפים להבדיל בין קריאותיהם שלהם לבין הקריאות של אלפי פרטים אחרים שסביבם, וישנם נעלמים רבים בכל הנוגע ליכולות הסונאר של העטלפים, "אבל אנחנו יודעים אפילו פחות מזה על הרשת המורכבת של היחסים החברתיים של העטלפים. חלקם חיים במושבות של אלפי פרטים עד 40 שנה. אנחנו יודעים מעט מאוד על הערים המורכבות האלה. האם העטלפים עפים ביחד בקבוצות מסוימות? כיצד הם מעבירים מידע זה לזה? האם למושבות שונות מבטאים שונים?".

יוסי יובל

יובל ינסה לשפוך אור על השאלות האלה באמצעות מכשיר שאינו חלק מארגז הכלים של חוקרי עטלפים אחרים: fMRI. לדבריו, מלבד מחקר אחד שפורסם בסוף שנות ה-90, "אנחנו הראשונים לסרוק מוחות של עטלפים ערים בניסיון לענות על השאלות האלה".

מערכת המעקב המתקדמת וגם השימוש בסורק מוח לא צפויים לחשוף בזמן הקרוב את המנגנונים הנחבאים של העטלפים ואת חייהם הפנימיים - בכך יובל מוכן להודות. הוא מציג בפניי תצלום של יער עבות ומבקש ממני לדמיין איך זה להיות עטלף בינות העצים: "אתה קולט אותות מאלפי הדים בשתי אנטנות בודדות - האוזניים שלך - וכל אחת מהן מקבלת אות חד-ממדי. בתוך כל אלפי ההדים האלה, בזמן שאתה עף במהירות בין העצים ומנסה שלא להתנגש בהם, אתה צריך למצוא עש קטן, שחושף את הקיום שלו רק בנפנוף כנפיו. זאת בעיה שאף מכ"ם אנושי לא פתר עד היום. אנחנו פשוט לא יודעים איך הם עושים את זה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו