טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחקר: טראומה בגיל ההתבגרות מחסנת מדיכאון ונטיות אובדניות

חוקרים מאוניברסיטאות תל אביב ובר אילן ערכו מחקר בחולדות וגילו כי סביבה עשירה בגירויים מסייעת להשתקם מטראומת ילדות

תגובות

חשיפה לאירועים טראומטיים בתקופת הילדות מגדילה את הסיכון לפתח דיכאון ונטייה אובדנית, אולם חשיפה לאירועים דומים בגיל ההתבגרות דווקא מחסנת מפני התופעות הללו ומחשלת את נפשו של האדם. כך עולה ממחקר ישראלי שנערך על חולדות, שהן החיות הדומות ביותר לבני האדם מבחינת ההתנהגות החברתית ומבנה המוח אחרי הקופים.

במחקר, שנערך באוניברסיטאות בר אילן ותל אביב, נבדקו חולדות בריאות לעומת חולדות שגודלו לפי מודל המחקה מחלת דיכאון מסוג "ויסטר קיוטו", שהתגלתה לראשונה ביפאן. החולדות הדיכאוניות סבלו מהפרעות שינה, חוסר תיאבון לסוכרים וייאוש מהיר במשימות שונות כמו שחייה במים. המחקר כלל חולדות בריאות ודיכאוניות בנות 22 יום, בגיל המשיק לגיל הילדות האנושי, וחולדות בריאות ודיכאוניות בנות 44 יום, המשיק לגיל ההתבגרות האנושי. ארבע הקבוצות נחשפו לאירוע מלחיץ וטראומטי: הועמדו על עמוד גבוה, הוצבו לזמן קצר בכלוב שלא יכלו לזוז בו או הושארו ללילה שלם בכלוב עם נסורת רטובה.

הממצאים העלו כי חלה החמרה במצב החולדות הדיכאוניות שנחשפו בגיל הילדות לאירוע, וכי החולדות הבריאות בגיל זה פיתחו אף הן תסמיני דיכאון. לעומת זאת, התברר כי החולדות הדיכאוניות שנחשפו בגיל ההתבגרות לאירוע התחשלו כתוצאה ממנו ואילו מצבן של החולדות הבריאות לא השתנה לרעה. כך הסיקו החוקרים כי אין קשר בין חשיפה לאירוע טראומטי בגיל ההתבגרות לבין הגברת הנטייה האובדנית.

בשלב הבא במחקר הושוו הדמיות MRI שעברו שתי קבוצות אחרות של חולדות בגיל הילדות, אחת שעברה אירוע טראומטי ואחרת שלא חוותה אותו. כך התברר כי החשיפה לאירוע מלחיץ בילדות הובילה לפעילות מוחית שונה בקרב החולדות שנחשפו לאירוע בהשוואה לאלה שלא חוו אותו, בעיקר באזור האמיגדלה, המזוהה עם רגשות חרדה ותוקפנות. ההדמיות העידו על הרס משמעותי ברקמות המרכיבות את האמיגדלה במוחן של החולדות שנחשפו לאירוע.

גיל זלצמן

המחקר נערך על ידי פרופ' גיל זלצמן - מנהל חטיבת הילדים והנוער בבית החולים גהה ופסיכיאטר בכיר בשירותי בריאות כללית ואוניברסיטת תל אביב - ופרופ' אהרון ולר מהמרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן. ממצאיו יוצגו בכנס האירופי ה-14 במספר למניעת התנהגות אובדנית, שייפתח היום (שני) בתל אביב. פרופ' זלצמן סיפר כי קבוצה נוספת של חולדות שנבדקה במחקר ונחשפה לאירוע הטראומטי בגיל הילדות הצליחה להשתקם ממנו משום שגדלה בסביבה עשירה בגירויים. "הממצא מעיד על כך שהנטייה לאובדנות כתוצאה מחשיפה לאירוע מלחיץ היא ככל הנראה הפיכה", הסביר.

ברקע המחקר עומדים חילוקי הדעות הקיימים בקרב פסיכיאטרים בשנים האחרונות בנוגע לגורמים לדיכאון ולנטייה אובדנית. כבר בשנות השמונים נמצאו ראיות לקשר בין גנטיקה לאובדנות, כאשר מחקרי תאומים הראו כי הסיכון לאובדנות אצל תאום בעל גנטיקה זהה לתאומו שהתאבד עומד על 11.3%, לעומת סיכון של 1.8% אצל תאום שהגנטיקה שלו שונה מזו של תאומו שהתאבד.

ביולי 2003 פרסם כתב העת Science מאמר פורץ דרך, פרי עבודת צוות בראשות החוקר הישראלי פרופ' אבשלום כספי מקינגס קולג' שבלונדון, המתאר את "גן הדיכאון", גן בשם HTTLPR-5 המשפיע על כימיקל הסרוטונין במוח ומגדיל את הסיכון לדיכאון ולנטייה אובדנית. בהמשך לכך, ביוני 2009 פורסם בכתב העת JAMA של ההסתדרות הרפואית האמריקאית מאמר המתבסס על 14 מחקרים בתחום, שטען כי הגילוי על אודות "גן הדיכאון" אינו מבוסס. עבודה אחרת, שפורסמה בינואר 2011 בכתב העת Archives of General Psychiatry, קבעה על סמך סיכום של 54 עבודות כי "גן הדיכאון" שזוהה אכן משפיע על הסיכון להתפתחות דיכאון ונטיות אובדניות. מאז נמשכים המאמצים לזיהוי גורמים נוספים גנטיים וסביבתיים המגדילים את הסיכון לנטיות אובדניות, ובכלל זה המחקר הנוכחי של ולר וזלצמן.

לדברי זלצמן, המין הוא אחד הגורמים הקשורים לשילוב בין גנטיקה וסביבה לבין דיכאון ונטייה אובדנית. "הבנים נוטים יותר להתאבד כבר מגיל ההתבגרות, ואילו הבנות נוטות יותר רק לאיים בהתאבדות", הסביר. מחקרם של ולר וזלצמן נערך בקרב חולדות ממין זכר בלבד, ובכוונת החוקרים להרחיבו בהמשך לחולדות נקבות כדי לבחון את ההבדלים המיניים בכל הנוגע לנטייה לדיכאון ואובדנות.

גורם נוסף העשוי להשפיע על הנטייה לאובדנות בייחוד בגיל ההתבגרות קשור לתופעת הבריונות. ממצאי מחקר בינלאומי שנערך בחסות ארגון הבריאות העולמי ושממצאיו פורסמו בספטמבר 2009 בכתב העת International Journal of Public Health הראו כי ב-2006 דיווחו 40.1% מהנערים המתבגרים בישראל כי היו שותפים למעשה בריונות נגד מתבגר אחר, וכך גם 18.6% מהנערות. מנגד, 39.6% מהמתבגרים בישראל ו-26.9% מהמתבגרות העידו כי נפלו קורבן לבריונות. מחקר שנערך באחרונה על ידי ד"ר ענת ברונשטיין-קלומק מבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה ובית חולים שניידר, השותפה בפיילוט לצמצום האובדנות של משרד הבריאות בשנתיים האחרונות, מעלה כי הקשר בין התופעות הוא מורכב.

המחקר, שיוצג אף הוא בכנס האירופי בתל אביב, כולל עדויות לבריונות במוסדות החינוך בישראל וכן לתופעות בריונות הסייבר, המתרחשת ברובה ברשתות החברתיות באינטרנט. ממצאיו הראשוניים הצביעו על כך שבני נוער דיכאוניים שגם סובלים מבריונות כלשהי נמצאים בסיכון מוגבר לפתח נטייה אובדנית. "הדיווחים בתקשורת מצביעים לרוב על בריונות המובילה לאובדנות, אך התופעות הללו מורכבות ותלויות בגורמים רבים, לעתים גם במצוקה נפשית כמו דיכאון", הסבירה ברונשטיין-קלומק, "יש לפעול למניעת בריונות כחלק מהמאמץ למנוע אובדנות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות