בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוחו של הרגל

המחשבה שולטת גם בהרגלים לא רצוניים

חוקרים ב-MIT יצרו הרגל מלאכותי בקרב חולדות, ואז הצליחו לשנות אותו ע"י "כיבוי" האזור הקדם-מצחי. התגלית עשויה לסייע בעתיד בטיפול בהתמכרויות

26תגובות

הרגלים, ובעיקר הרגלים רעים, מופיעים לא קרואים. אתה קורא ספר, ופתאום הציפורניים נכססות בין השיניים. את בדרך למקום חדש, ומכורח ההרגל פנית בכביש שבו את נוסעת כל יום לעבודה, "בלי לחשוב". כל כך עמוק מוטמע ההרגל, שהוא מצית עווית של פעולה גם בלי להתכוון אליה.

התנהגות כזו של ההרגל הביאה מדעני מוח להניח שלאזור הקדם-מצחי (Prefrontal cortex) אין חלק בפעילותו. בעוד ההרגל אוטומטי ונטול מחשבה, האזור הקדם-מצחי הוא המפקד העליון של המוח – שם מתרחשות רוב המחשבות, ושם נעוצה היכולת שלנו לתכנן ולעבד מידע. "תמיד חשבנו - ואני עדיין חושבת - שהיתרון בהרגל הוא שאין צורך לחשוב עליו. זה מפנה את המוח לעיסוקים אחרים", הסבירה פרופסור אן גרייביל ממכון מקגוברן לחקר המוח ב-MIT לעיתון המכון.

אבל תוצאות מחקר שערך צוות בהשתתפותה העלו ממצאים מפתיעים: דווקא באזור הקדם-מצחי המחושב והשכלתני נמצאת פיסה שמוקדשת לשליטה ובקרה של הרגלים, 24 שעות ביממה. היא קובעת איזה הרגל ייכנס לפעולה בכל רגע נתון. ההרגל לא באמת מפנה את כל המוח לעיסוקים אחרים.

החוקרים ב-MIT יצרו הרגל באופן מלאכותי: פעולה שממשיכה להתרחש גם כשכבר אין בה שום תועלת. כצפוי, יש בניסוי הזה חולדות ומבוך בצורת T. החולדות רצו במבוך עד שהגיעו לפרשת הדרכים. אז הושמע להן צליל שנועד להורות להן אם לפנות ימינה או שמאלה. בכל פעם שהן בחרו נכונה, הן קיבלו פרס: שוקו לפנייה שמאלה, מי סוכר לפנייה ימינה.

בשלב כלשהו, החוקרים הפסיקו לתת לחולדות המאולפות את גמולן, אבל הן בכל זאת המשיכו לציית לצליל, ולפנות ימינה או שמאלה בהתאם. הן המשיכו גם אחרי שהחוקרים הגישו להן בתאיהן שוקו מעורבב עם ליתיום כלוריד, המעורר בחילה. הן אמנם הפסיקו לשתות את השוקו, אבל הרתיעה החדשה מפניו לא הכריעה את ההרגל. הטמעת ההרגל הושלמה.

בשלב הבא השתמשו החוקרים באופטוגנטיקה - כלי שמאפשר שליטה מדויקת בפעילות נוירונים באמצעות אור. ידוע שהמסלולים העצביים שאחראים להתנהגות הרגלית נמצאים בגרעיני הבסיס (basal ganglia) אשר בעומק המוח. אבל מחקרים קודמים הראו שגם אזור בקורטקס הלימבי הכרחי להיווצרות הרגלים. בעזרת אופטוגנטיקה, החוקרים כיבו את הפעילות בחלק מהאזור הקדם-מצחי למספר שניות, בדיוק כאשר החולדות התקרבו לנקודה במבוך שבה היה עליהן להכריע לאן יפנו.

"כמעט מיד, החולדות זנחו את הרגלן לפנות שמאלה (הצד בו נמצא הפרס שפעם היה טעים)", דיווח המכון. קייל סמית, אחד החוקרים, הסביר שכיבוי האזור בקורטקס הלימבי גרם למוחן של החולדות לעבור "ממצב אוטומטי ורפלקסיבי למצב קוגניטיבי יותר, או מכוון למטרה – שבו יש עיבוד של השאלה אל מה בעצם הן רצות". התשובה, במקרה הזה, היא אל עבר מקום שבו היה פעם שוקו שכיום מעורר בהן בחילה.

אבל ההרגל לא באמת נעלם; הוא רק נסוג לזמן מה. עם היעלמות ההרגל השמאלי, אימצו החולדות הרגל חדש – לפנות ימינה תמיד, גם כשהושמע להן האות לפנות שמאלה. החוקרים שוב התערבו באמצעות אופטוגנטיקה, והחולדות חזרו להרגלן הראשוני לפנות שמאלה בהינתן האות.

החוקרים מקווים שהתגליות החדשות הללו מסמנות את הדרך לטיפול בהרגלים מזיקים ובהתמכרויות. בגלל השליטה המדויקת שהיא מקנה, טכנולוגיית אופטוגנטיקה נושאת הבטחה לטיפול בבעיות פסיכיאטריות, בפרקינסון ובאלצהיימר. אבל קארל דייסרות, פסיכיאטר מאוניברסיטת סטנפורד שפיתח את הכלי, אמר לפני כשנה לניו יורק טיימס ש"זה ייקח שנים עד שישתמשו בכלים האלה על בני אדם, אם בכלל". פרופ' גרייביל לא שוללת זאת על הסף. לדבריה "ייתכן שהטכנולוגיה תתפתח עד לנקודה שבה תהיה אפשרות לטפל בהפרעות שמתבטאות בהתנהגות רפטטיבית או התמכרותית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו