בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האיש שאינו מזהה פנים

רק בגיל 50 גילה דיוויד פיין, רופא בריטי, כי האדישות והבלבול בהם הואשם נבעו מהפרעה מוחית. תלמידים זיהה לפי העניבות ומוזיקאים רק לפי סגנון

24תגובות

"גם בזיכרוני המוקדם ביותר, מעולם לא יכולתי להבדיל בין אנשים לפי הפנים שלהם". למשפט המפתיע הזה אחראי דייוויד פיין. הגסטרואנטרולוג הבריטי, בן 60, לא יכול לזהות פנים: "לקח לי לפחות 30 שנה להבין שיכולת זיהוי הפנים שלי נמוכה מהממוצע, ועשר או 15 שנים נוספות כדי להבין שרוב האנשים תופשים תווים ייחודיים לכל פנים. הייתי כמעט בן 50 כששמעתי לראשונה על פרוסופגנוזיה, והפרעה זו אובחנה אצלי רק כעבור שלוש שנים". פרוסופגנוזיה היא הפרעה המתבטאת בקושי או אי-יכולת לעבד פנים שונות ולהבחין ביניהן. היא יכולה להיות מולדת או להיגרם מפגיעה מוחית. הציבור כמעט ואינו מודע להפרעה זו, למרות שמספר לא מבוטל של אנשים לוקים בה, ולעיתים גם הם עצמם אינם מודעים לבעיה שנוצרה אצלם. או, כפי שמסביר בפשטות פיין עצמו, "הייתי בטוח שזה ככה [אצל כולם]". 

לאחרונה התפרסם סיפורו האישי של פיין בכתב העתהמדעי Cognitive Neuropsychology תחת הכותרת "לחיות עם פרוסופגנוזיה". במין קריצה של הגורל, כשזה האחרון היה בן שלוש נולדו לו שתי אחיות תאומות. אבל שעה שאמו טענה כי הוא לא מתאמץ מספיק להבדיל בין השתיים, איש לא באמת התפלא על כך. כשפיין שב אל זיכרונותיו המוקדמים וחושב על ימיו בבית הספר היסודי, מופיע מבנה זיכרון משונה: "אני יכול לראות בזיכרון צילומי את מבנה בית הספר והחצר, אבל בלי פנים. אם אני נזכר במראה של מנהלת היסודי, עולה במוחי רושם של שיער אדמוני, נמשים, אבל לא פנים. כשאני חושב על שלושה חברים לספסל הלימודים, זכור לי שאחד חבש כובע מצחייה מרופט, לשני היו נעלי רישלייה ושלישי הרכיב משקפיים עם רטייה לתיקון עין עצלה, אבל אינני זוכר את פניהם".

מהר מאוד, למד פיין להסתייע בפרטי לבוש - או בתסרוקות שונות אצל נשים - לצורך זיהוי עמיתיו לעבודה. הוא זוכר כי בצעירותו קרא סיפור על שוטר שלבש מכנסיים של שודד, הדביק שפם מזויף והרכיב משקפיים לצורך הסוואה. התחבולה בלבלה לחלוטין את פיין הצעיר, כי להבנתו, שוטר לא צריך להתחפש כדי להסתוות: מספיק שלא יסתובב במדים.

כשגדל, רכש פיין מיומנות וגיוון את טכניקות הזיהוי של אנשים בסביבתו. בחטיבת הביניים, הוא נעזר בעובדה שמוסד הלימודים נחלק לעשרים "בתים" ושלתלמידים בכל בית היו עניבות עם צבע מזהה. בכיתה עצמה, התלמידים שמרו על מקומות קבועים, מה שפישט עבורו את משימת שיוך השמות. על אף "נקודות הייחוס", לא פעם קרה שפיין נתפס בעת מעשה עקב "אי-זיהוי": "נורמת ההתנהגות קבעה כי על תלמידים להסיר את כובעיהם בפני מורים גם מחוץ לבית הספר", הוא נזכר. "צברתי מוניטין של מרדן חסר חינוך על התעלמות ממחוות הכבוד כלפי המורים. זכור לי במיוחד, שבבוקר קר אחד אישה זרה בצעיף ירוק התקדמה לעברי בצעקות נמרצות. היתה זו המחנכת שלי, ששיערה האדמוני והמוכר הוסתר באותו יום מתחת לצעיף. נאלצתי להעתיק 100 פעמים את אותה השורה כעונש על כך שלא הסרתי את הכובע בפניה".

בהמשך החל פיין להתמחות בבית חולים. עבור אדם כמוהו, היו לכך יתרונות. עמיתיו למחלקה לבשו חלוקים עם תגי שם ונמצאו במרחב מוגדר. חולים שקבעו תור נכנסו לחדר הרופא רק עם כריזת שמם, ולחולים מאושפזים תמיד היה גיליון עם שם בהישג יד. פיין אף סבור כי באופן לא מודע, הוא נטה לתחום צר יחסית של הגסטרואנטרולוגיה, כדי לפצות על נכותו, בייחוד בכל הנוגע להרצאות: בעוד שכנסים רפואיים בינלאומיים אחדים כללו אלפי חוקרים, מספר המשתתפים בכנסים מקצועיים בתחומו, "מעולם לא עלה על 150, כך שהסיכוי לפגוש עמיתים מחוץ לאולם ההרצאות הוא די קלוש".  

חלפו לא פחות מ-30 שנים עד שפיין התחיל להיות מודע למצבו, בעיקר בזכות אשתו."האירוע המכונן", הוא מספר,"קרה כשיום אחד שוחחתי למספר דקות עם בחורה צעירה שללא ספק הכירה אותי, באמצע חנות גדולה. כשהלכה, אשתי שאלה מי היא היתה ומדוע לא הצגתי אותה בפניה. עניתי כי אין לי כל מושג מי היתה אותה בחורה. אשתי היתה הראשונה שזיהתה שמשהו לא בסדר, מבלי לקשר זאת לחוסר נימוס או להיעדר תשומת לב, כפי שחשבו אחרים בעבר". עדיין קורה לפעמים שפיין מאבד את אשתו בתוך ההמון, גם לאחר 33 שנות נישואין, אך על פי רוב היא משמשת לו "כמורת נבוכים" באירועים אליהם יוצאים בני הזוג.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והסיפורים ישירות אליכם

אולם העזרה של אשתו אינה מסתכמת במפגשים חברתיים. כך, למשל, בזכות תיווכה של אשתו יכול פיין להתמצא בחוויה פשוטה לכאורה, כמו צפייה בסרט. "אני מתקשה מאוד לעקוב אחר סרטים וסדרות טלוויזיה", התוודה, "כשאנחנו בבית, אשתי עושה לי פרשנות בגוף הסרט, 'זה הרוצח אבל הוא הסיר את הכובע' וכו', אבל זה נעשה מסובך יותר בקולנוע ובתאטרון. אני מצליח לזהות קולות, אבל, לצערי לא התברכתי בכישרון רב לעניין. קל לי יותר להתמצא לפי פרטי לבוש, אך גם אלה יכולים להשתנות מסצינה אחת לשנייה. אשתי עוקבת אחר הקריירות של שחקנים. אצלי לעומת זאת, כל העניין מתמצה בדמויות שמככבות על המרקע, מבלי לדעת דבר על השחקנים. לכן אני מכיר מעט מאוד שמות של שחקנים. יחד עם זאת, בכל הנוגע למוסיקה קלאסית ובייחוד בג'אז, אני מסוגל לזהות את מוסיקאים בעל-פה, רק לפי הסגנון".

כשפיין מציג את עצמו כיום,הוא מזהיר את בני-שיחו כי הוא סובל מפרוסופגנוזיה ומסביר במה מדובר. התגובה כמעט תמיד זהה: "איך זה לא להיות מסוגל לזהות אנשים?", והרופא משיב כי אין לו דרך לענות לשאלה הזו: "זה כמו לשאול עיוור מלידה איך ההרגשה כשלא רואים, או חירש, איך זה לחיות בלי לשמוע". הוא יודע היטב שאנשים ראו בו לעיתים את דמות הפרופסור המבולבל שנתון למחשבותיו עד כדי אי-זיהוי של אנשים מוכרים ברחוב, כחסר נימוס שלא טורח לומר שלום, או כאוטיסט. אולם היום, בהגיעו לשנות ה-60 לחייו, החשש הגדול ביותר שלו הוא שאנשים יזהו בטעות את הבעיה כדמנציה.

AUT TV

"ככלל, אני יכול להתמצא בפרטי תמונה, בתנאי שאדע מראש שאני מופיע בה", מסביר פיין בתשובה לשאלה האם הוא מזהה את עצמו בתמונות, "אני בוחן את התמונה בשיטתיות, על ידי התבוננות בכל המצולמים ומתן תשומת לב מיוחדת לבגדים. אני נוהג להתלבש בצבעים עזים, מה שמסייע לי בזיהוי. לפעמים אני זוכר את הנסיבות שבהן צולמה התמונה, ומכאן גם איפה נמצאתי ומה עשיתי באותו רגע נתון. בשנים האחרונות שמתי לב שאני נוטה להישען לימין בגלל כאבי גב וגם זה רמז לא רע. בתמונות ישנות מבית הספר אני מחפש בדרך כלל בחור גדול שהייתי לידו, ומסתכל על האזור שסמוך לו. אבל אם התמונה צולמה ללא ידיעתי, זה כבר הרבה יותר מסובך, ללא רמזים מכוונים, לא אזהה את עצמי בתמונה". פיין מצא אם כן דרך להתמודד עם מטלות ההווה שלו כמו גם עם זיכרונות העבר, אבל בין השורות, משתמע כי הפנים שמופיעות בתמונה המצורפת, פניו שלו, מייצגות עבורו פנים של אדם זר.  

תרגום: יותם מורציאנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו