בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה מוביל יותר להישגים - אימונים או כישרון טבעי?

מאמר חדש מנסה לענות על השאלה שמעסיקה רבים. בעבר סברו שאימונים הם הדרך למצוינות, היום כבר פחות בטוחים בכך

2תגובות

לילד בן 8 המשחק בכדורגל ולאשה בת 48 שלומדת יפנית יש משהו משותף: שניהם מקווים להשיג תוצאות הישגיות על ידי השקעת זמן ומאמץ.

"האם אני יכול להצליח? כמה זמן יידרש לשם כך? האם יכול להיות שיש לי כישרון טבעי לכך? מהו בדיוק אחוז ההצלחה בתחום שאני מתנסה בו?", הם ודאי חלק מהשאלות שהם שואלים את עצמם. זה זמן רב שמדענים חלוקים בדעתם בשאלה מה תורם יותר לביצועים גבוהים במיוחד - השינון או הכישרון הטבעי.

ככל הנראה, המטוטלת נעה לכאן ולשם בכל מאה שנה, אך מחקר חדש, שהופיע בגיליון הנוכחי של כתב העת Psychological Science, מציג את העמדות הנוכחיות בוויכוח על התועלת שיש באימונים. ב-1993 פורסם מחקר מכונן בשאלה. הוא נערך בקרב מוזיקאים על ידי צוות חוקרים בראשות אנדרס אריקסון, פסיכולוג העובד כעת באוניברסיטת פלורידה.

אי–פי

המחקר קבע אז שהזמן שהוקדש לאימונים היווה כמעט את כל ההבדל (כ–80%) בין מבצעים מעולים לבין חובבנים מסורים. הממצאים עוררו גלים, והיוו כנראה השראה ל"כלל אלף השעות", שפורסם ב–Outliers, ספרו רב־המכר של מלקולם גלאדוול על מספר השעות הממוצע הדרוש כדי לבצע יצירה כלשהי במומחיות.

אבל מהמחקר החדש, שמכיל את כמות הנתונים המקיפה ביותר עד כה, מתבררת מסקנה שונה. החוקרים, שריכזו תוצאות מ–88 מחקרים שנערכו על מגוון רחב של כישורים, מעריכים כי הזמן שהוקדש לאימונים מהווה בין 20%–25% בלבד מההבדל בביצועים בתחומי מוזיקה, ספורט ומשחקים כמו שחמט.

"גילינו כי האימונים אכן חשובים וכמובן שאין כל ספק שחיוני להתאמן כדי להתמחות", אמר זאק האמבריק, פסיכולוג מאוניברסיטת מישיגן שערך את המחקר עם ברוק מקנמרה, מאוניברסיטת קייז, וסטרן ופרדריק אוסוולד, מאוניברסיטת רייס. "אבל הם לא כל כך חשובים כמו שסברו בעבר".

המחקר החדש כבר מעורר הדים בציבור ויצר ויכוחים על טיב מסקנותיו בקהילה המדעית. אחד ממבקרי המאמר הוא אריקסון בעצמו, שמצביע על העובדה כי מחבריו השתמשו בהגדרת אימונים הכוללת מגוון פעילויות כולל נגינה וספורט לשם הנאה או משחק.

לעומת זאת, המחקרים שלו התמקדו במה שהוא מכנה "אימונים מכוונים": שיעורים של אחד–על–אחד, שבהם המאמן או המורה דוחף את התלמיד ללא הרף, נותן לו היזון חוזר ומתמקד בנקודות החולשה שלו. "אם משליכים את כל סוגי האימונים לסיר מרק אחד גדול, ברור שתצטמצם השפעת האימונים המכוונים", אמר אריקסון. האמבריק הגיב על כך באומרו כי השימוש בהגדרת האימונים של אריקסון לא ישנה את התוצאות.

הוויכוח הנוכחי יצר מחנות רבים, שההבדלים בין הערכותיהם על השפעת האימונים מגיעים לפעמים עד ל–50%. ואולם, מגוון הממצאים ומידת חוסר ההסכמה בין החוקרים מהווים רמזים בפני עצמם שביצירת מומחיות עשויים להיות מעורבים גורמים מגוונים, שאינם רק גנטיים ואינם קשורים רק לזמן האימונים. לדוגמה, באחד המחקרים המוזכרים במאמר החדש התגלה כי רבי־אמן בשחמט, בעלי יכולות דומות, מתאמנים מספר שעות שונה מאוד זה מזה - מ–3,000 עד יותר מ–25,000.

גורם נוסף שמשפיע על מידת המצוינות הוא הגיל שבו אדם לוקח לידיו כינור, כדורסל או מתחיל ללמוד שפה. אנשים שגדלים בבתים דו–לשוניים מטמיעים בתוכם את שתי השפות בו־זמנית, ונראה שאזורי ההתמחות בשפות במוחם מתפתחים מינקות. דברים דומים אפשר לומר על כישורים אחרים - יתכן שקיים חלון קריטי המלמד את המוח לקלוט כישורים ביעילות טובה יותר.

גורם נוסף שמוזכר במאמר הם אימונים המערבים מספר כישורים יחד. התגלה כי עירוב כישורים שונים באימון אחד - חומר חדש לצד ישן, שינון לעומת תרגול וכדומה - מחדד כל כישור בצורה מהירה יותר, מאשר אם מתאמנים על כל אחד מהם לחוד. גם גיוון של מקום וזמן האימונים מסייעים. "אבל בסופו של דבר, הגורם המכריע ביותר למצוינות בכל התחומים", קובע האמבריק, "הוא לא משך הזמן שמתאמנים על אותו כישור, אלא יעילות הניצול של אותו זמן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו