המהפך של הנוטריה שעלתה לארץ: יותר גורים וזנב ארוך - מדע וסביבה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המהפך של הנוטריה שעלתה לארץ: יותר גורים וזנב ארוך

לכתבה
נוטריה באגמון החולהגיל אליהו

מדענים מנסים להבין מה גרם לשינוי בגופן של החיות, שהובאו לארץ בשנות ה–50. מה שבטוח, האקלים הישראלי החם עשה לנוטריה רק טוב. אלא שהחיה עצמה דווקא מסבה לא מעט נזק לסביבה

23תגובות

העגורים הרבים החונים באגמון החולה קק"ל בתקופה זו של השנה אולי גונבים את ההצגה, אבל את הנוטריות שחיות באגמון דרך קבע המראה לא מרגש. השבוע, ביום חמים יחסית, כשהשלג בהק בפסגת החרמון המתנשאת ברקע, הן המשיכו בשגרתן — השתזפו בשמש החורפית ושחו בתעלות ההשקיה. כשישים וחמש שנה עברו מאז הגיעו הנוטריות לישראל מדרום אמריקה. המומחים עדיין רואים בהן מין פולש, אבל מסתבר כי בזמן הזה הפכו הנוטריות לבנות המקום בנפשן ובגופן: הן סיגלו לעצמן מראה ארצישראלי, שסימן ההיכר שלו הוא זנב ארוך במיוחד, ואימצו גם את מנהגי המקום — החלו להעמיד צאצאים רבים.

"אנחנו יודעים שהביאו את הנוטריות לעמק החולה בשנות החמישים", אומר ד"ר יוני וורטמן מהחוג למדעי החי במכללה האקדמית תל חי, שחוקר את הנוטריות בישראל מזה שלוש שנים יחד עם פרופסור אורי שיינס מאוניברסיטת חיפה-אורנים. "לפני כן, ב–1930, הביאו אותן מדרום אמריקה לפורטלנד. עכשיו עברו עשרות שנים שבהן בעלי החיים חיו במקביל בתנאים טבעיים באזור חם ובאזור קר", הוא אומר ומוסיף בהלצה: "אף דוקטורנט לא היה שורד שישים שנה כדי לחקור את השינויים בזמן אמת".

נוטריה שוחה באגמון החולה. הזנב של הנוטריה הארצישראלית ארוך ב-13 סנטימטר מזה של אחותה הצפון אמריקאית
גיל אליהו

במסגרת המחקר, הממומן על ידי קק"ל, נערכת השוואה בין הנוטריות ש"עלו" לישראל לבין אלה שהגיעו לחופה המערבי של ארצות הברית. המחקר נערך בשיתוף עם פרופסור מרק סיטסמה מאוניברסיטת פורטלנד וד"ר מריה ג'וזה קוריאל מאוניברסיטת בואנוס איירס.

לדברי וורטמן, המחקר אישש את הציפייה כי יווצרו הבדלים בין שתי הקבוצות באיבר האחראי על ויסות החום. "אצל הנוטריות זה הזנב, ממש רדיאטור של מכונית. ארוך וצר בלי פרווה", אומר החוקר. המחקר העלה כי הזנב של הנוטריות בישראל ארוך בכ–13 סנטימטרים בממוצע מהזנב של אלו בפורטלנד, בעוד גודל גופן דומה. אורכו של זנב של פרט בוגר בארץ עומד על כ–40 ס"מ ובפורטלנד על כ–27 ס"מ. אורך הזנב של הנוטריות שנותרו בדרום אמריקה הוא איפשהו באמצע".

"השאלה אם השינוי הוא אבולוציוני. את זה אנחנו מנסים לבדוק", אומר וורטמן. לדבריו, הסיבה לשינוי באורך הזנב נותרת בגדר תעלומה שיש לה שלושה פתרונות אפשריים. ייתכן כי מדובר ב"פלסטיות פנוטיפית" — שינוי של המראה החיצוני של בעל החיים שאינו תוצאה של שינוי גנטי. "בעל חיים באזור קר, הזנב שלו יותר קצר. בסביבה קרה הגוף אומר לחוליות לא להתרווח", מסביר וורטמן. אולם לדבריו, נוטריות שהובאו למדינות קרות אחרות — למשל לדרום קוריאה בשנות ה–80 — שמרו על אורך זנב דומה לזה של הפרטים שנותרו בדרום אמריקה. "זה פוסל את האפשרות שפלסטיות פנוטיפית אחראית לשינוי באופן בלעדי".

ההסבר השני, הסביר פחות, מכונה "אפקט מייסדים": קיימת אפשרות שלישראל הובאו פרטים עם זנב ארוך יותר מאלה שהובאו לפורטלנד. האפשרות השלישית, שלמרבה ההפתעה עשויה להיות הסבירה ביותר, היא כי בפחות ממאה שנים אירע שינוי אבולוציוני. וורטמן יצא למסע בארה"ב בחיפוש אחר פוחלצים של נוטריות מהעבר, אך לא מצא כאלה.

נוטריה באגמון החולה. הן הנוטריות אוכלות את הצמחייה שמחזיקה את הקרקע והורסות את תעלות המים בעמק
גיל אליהו

הבדל נוסף משמעותי בין הנוטריות בישראל לאחיותיהן בחוץ לארץ הוא בילודה. הנוטריות בישראל, כך מתברר, הן ברוכות גורים. "טוב להן בארץ", אומר וורטמן ומסביר כי הנוטריה ממליטה פעמיים בשנה, בין שלושה לשמונה גורים בכל שגר. בעוד ברוב המקומות בעולם עומד ממוצע הוולדות על 4.5 בהמלטה, בישראל נולדים בממוצע שישה גורי נוטריה בהמלטה אחת.

אך יש גם את חצי הכוס הריקה. לנוטריות טוב בישראל, אבל לא בטוח שלישראל ממש טוב איתן. "הנוטריה היא אחת ממאה המינים הפולשים הגרועים ביותר. היא אמנם צמחונית ונראית נחמדה, אבל היא עושה נזקים", מעיד וורטמן. בין השאר מסבות הנוטריות נזק לתעלות המים באגמון החולה קק"ל. התעלות אחראיות למערכת ההשקיה של עמק החולה ולאיכות המים שמגיעים לכינרת. הנוטריות אוכלות את הצמחייה שמחזיקה את הקרקע, חופרות מחילות בדפנות התעלות והורסות אותן. לפני כמה שנים כמעט קרס כביש הנמצא ליד אחת התעלות באגמון. מאות אלפי שקלים הושקעו בייצוב דופן התעלה, אך הנזק הזה הוא קטן יחסית, לדברי וורטמן. "בארה"ב, בצ'ספיק, מרילנד, אזור ביצתי ששטחו דומה לעמק החולה, השקיעו 23 מיליון דולר כדי להיפטר מהנוטריות".

הנוטריות הראשונות הובאו לארץ, ליסעור וכפר מסריק, בתחילת שנות החמישים על ידי פרופסור סטפן ארליך שעשה עליהן מחקר. זמן קצר לאחר מכן עלה מקסימו אדורה מארגנטינה עם כמה מאות נוטריות, במטרה להקים מפעל פרוות באזור הירקון, ובעקבות שיתוף פעולה עם קיבוץ כפר בלום הגיע לעמק החולה. כיום הן חיות במקומות רבים — לחופי הכינרת, בעמק בית שאן, בנחל נעמן, בנחל אלכסנדר, בירקון ובנחל שורק. אוכלוסיית הנוטריות בעמק החולה נאמדת באלפים. מקור שמן הוא בטעות. כשהספרדים הגיעו לדרום אמריקה, הם ראו יונק שוחה במים וחשבו שמדובר בלוטרה — "נוטריה" בספרדית.

על חלום מפעל הפרוות, שנגוז בסופו של דבר, ניתן ללמוד ממסמך שמצא לאחרונה וורטמן בארכיון של קיבוץ כפר בלום. במכתב שנשלח ב–26 במאי 1961 מעדכן מקס פדרמן, מנהל איגוד עובדי הפרווה מטורנטו שבקנדה את הנמען, החבר מנשה מהקיבוץ, כי קיבל את חמש הפרוות ששלח. "לדעתו של מר קרבל, איכות הפרוות היא הטובה ביותר שראה אי פעם", כתב פדרמן. "עם זאת, אני מצטער לעדכן שבקנדה לא משתמשים בנוטריה יותר מדי". בהמשך כותב מנהל האיגוד כי עמד בקשר עם חברה גדולה בניו יורק שעובדת גם באירופה ואולי תוכל לשווק את הפרוות. בסיום המכתב מעלה הכותב הצעה מעניינת: "מר קרמבל שאל האם תהיו מסוגלים להכניס לעסק (הפרוות) כבשים פרסיות במקום הנוטריות".

נוטריה באגמון החולה. הן הובאו לארץ כי היתה כוונה לייצר מהן פרוות, אך החלום הזה נגוז
גיל אליהו

הרשמה לניוזלטר

הרשמו עכשיו לדיוור הארץ מדע וסביבה

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות