בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עצרו, גיריות בדרך

מגינים על חיות הבר מפגיעה בכבישים הסואנים

הקמת מעבר נפרד מעל כבישים וכן גשרים באפיקי נחלים הם חלק מהפתרונות שמציע מסמך מקיף למניעת דריסת חיות בר. נתיבי ישראל תכריע אם לאמצם

11תגובות

רשת הכבישים והמסילות בישראל תיעשה צפופה עוד יותר בשנים הבאות, ובעבור חיות הבר מדובר באיום חמור על קיומן. תשתיות התחבורה חוסמות את דרכן, או גוזרות את דינן למוות בדריסה. בשנים האחרונות גברה המודעות של ארגוני שמירת טבע ומקצת הגופים העוסקים בסלילת דרכים לבעיה, והם דאגו להקמת מעברים מיוחדים לבעלי חיים. 

לפני כחודש פרסמה החברה הממשלתית לתשתיות תחבורה "נתיבי ישראל" מדריך מפורט ומקיף על הדרכים למנוע או לצמצם את הפגיעה בחיות בר. המסמך החדש והמקיף נקרא בשם "קיטוע בתי גידול על ידי תשתיות תחבורה: מדריך לאיתור קונפליקטים ולתכנון פתרונות". המסמך חובר בידי האקולוגית ד"ר תמר אחירון-פרומקין, שכתבה לפני כשלוש שנים דו"ח מקיף ביותר על מצב הטבע בישראל.

לחצו לקריאת המסמך המלא

כבישים ומסילות נבנים על שטחים פתוחים ומצמצמים את שטח המחיה של חיות בר.
בישראל היו ב 2010 כבישים באורך כולל של 8,136 קילומטרים, והם תפסו שטח של 76.8 קמ"ר. אם מביאים בחשבון את השטח הצמוד לכביש, שגם בו המערכת האקולוגית נפגעת, שטחם גדול פי שישה, והוא שני אחוזים משטח מדינת ישראל.

חיות בר נדרסות כשהן מנסות לחצות כבישים. במדריך החדש מופיעים נתונים שאספה רשות הטבע והגנים, ולפיהם בין אפריל 2009 לינואר 2011, למשל, תועדו כ 700 מקרי דריסה של בעלי חיים באזור הנגב, בהם 31 מינים של יונקים. גם עופות נפגעים כשהם עפים בגובה נמוך מעל כביש.

ניר כפרי

לפעמים נפגעים כך מינים נדירים - בין דצמבר 2010 לאפריל 2011 תועדו באזור הגליל
העליון 81 מקרים שבהם נדרסה סלמנדרה כתומה, דו-חי בסכנת הכחדה. לפעמים אוכלוסיות שלמות של מין מסוים סופגות פגיעות קשות: באחד האזורים בבלגיה נדרסת מדי שנה יותר מ 40% מאוכלוסיית הגירית המצויה (החיה גם בישראל).

תשתיות התחבורה קוטעות בתי הגידול ומנתקות בין אוכלוסיות של חיות בר. משמעות הדבר היא פגיעה קשה ביכולת לחפש מזון, למצוא אתרי רבייה ולחמוק מטורפים. קיטוע זה פוגע גם בהפצה של צמחי בר, ואף לכך השלכות על עתיד חיות הבר. בגלל ההיקף של תשתיות התחבורה הן כיום אחד האיומים החמורים בעולם על קיום המגוון הביולוגי.

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם בעיית הדריסות והקיטוע היא להימנע במידת האפשר 
מהוספת צירי תחבורה בשטחים פתוחים. לפעמים ניתן לבחור תוואי שיפגע פחות, בין על
ידי הסטתו לשטח אחר או על ידי העברתו בתוך מנהרות. עם זאת ברור, שגם בעתיד יוקמו צירי תחבורה חדשים ומערכת הדרכים הקיימת תמשיך לפעול. על פי המדריך החדש, הדרך היחידה להימנע מאפקט החיץ המבודד היא בניית מעברים מיוחדים לבעלי חיים.

חלק הארי של המדריך שכתבה ד"ר אחירון-פרומקין הוא פירוט של אמצעי המעבר (חלקם כבר קיימים בהיקף מצומצם בישראל). המגוון הוא רחב ומתייחס למינים רבים של בעלי חיים. במקביל הולכות ומשתכללות במקומות שונים בעולם השיטות לאיתור אזורים שיכולת התנועה של חיות הבר נפגעת בהם, כדי שיהיה אפשר לרכז מאמץ מיוחד בהקמת מעברים שם.

אחת השיטות לשמור על יכולת התנועה של חיית בר בעת סלילת כביש היא הקמת "מעבר רצף", הנמצא מעל לכביש מהיר בן כמה נתיבים. זה נעשה בין היתר על ידי חציבת מנהרה קצרה, כך שתוואי הכביש עובר מתחת לשטח שנותר טבעי. מעברים כאלה הם בדרך כלל רחבים ושומרים על הצמחייה הטבעית. הם המתאימים ביותר למעבר יונקים גדולים כמו צבאים, איילים וטורפים.

שיטה נוספת היא להעביר כביש בתוך אפיקי נחלים באמצעות גשרים, ולא על ידי הקמת 
סוללה החוסמת את האפיק ועליה נבנה הכביש. שיטה שכיחה ושימושית במיוחד היא הקמת מעבר מתחת לכביש. זה יכול להיות גם מעביר מים שנועד לצורכי ניקוז, אבל תוכנן
והורחב כך שיוכל לשמש כמעבר לחיות בר. בכמה מדינות באירופה אף טרחו והכינו מעברים מיוחדים מתחת לכבישים בעבור גיריות ולוטרות.

ניתן להקים גם מעבר עילי לבעלי חיים, שהוא מעבר המוקם במיוחד מעל לכביש ומהווה 
בעצם סוג של גשר אקולוגי. לכך אפשר להוסיף גדרות ליד תוואי הכביש, המתוכננות כך
שהן מתעלות את תנועת בעלי החיים אל המעבר ומונעות מהם לחצות את הכביש עצמו. מעבר זה מיועד לבעלי חיים גדולים, אך יכול להתאים למגוון רחב של מינים.

כעת, כשחברת נתיבי ישראל מצוידת במדריך מקיף ומפורט, השאלה החשובה ביותר היא 
כמובן, האם תשתמש בו. אם לא תעשה בו שימוש של ממש, כלומר תשלב אותו בהליכי התכנון של כבישים, יהיה אפשר לראות בו מסמך שנועד לצבוע את החברה בירוק, ותו לא. אם תשתמש החברה במסמך, הדבר צפוי להביא להוספת עלויות בפרויקטים תחבורתיים. אבל זהו מחיר שחברה ממשלתית המשרתת את צורכי כלל הציבור אמורה לשלם ברצון. כי אחד הצרכים הציבוריים החשובים ביותר הוא קיומו ושימורו של עולם הצומח והחי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו