בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוקי המחזור מצטברים - אבל אין מי שיקלוט וימיין את הפסולת

בשבוע שעבר נכנס לתוקפו החוק למחזור ציוד חשמלי ופסולת אלקטרונית. השאלה שנותרה פתוחה היא איך ומתי יוקמו התשתיות הדרושות לביצועו

2תגובות

ישראל הולכת וסוגרת את הפער בינה לבין מדינות מפותחות בחקיקה הקשורה במחזור פסולת. החידוש האחרון הוא החוק למחזור ציוד חשמלי ופסולת אלקטרונית, שנכנס לתוקף בשבוע שעבר. אבל חוקים אינם מבטיחים שהמציאות אכן תשתנה. השאלה שנותרה פתוחה היא, אם יהיה אפשר להקים תשתיות מתאימות למיון ולטיפול בפסולת שתיאסף בעקבות החוקים השונים.

החוק למחזור פסולת אלקטרונית הוא בשורה של ממש לצרכנים רבים, החשים מתוסכלים מכך שהם נאלצים להשליך מכשירי חשמל ישנים אל פח האשפה. על פי חוק זה, משווקים של מוצרים חשמליים מחויבים לקבל פסולת אלקטרונית, במשקל ובכמות דומה לציוד שנמכר. בנוסף יוכלו תושבים להחזיר מוצרים חשמל מסוגים שונים למתקני איסוף שיוקמו ביישובים וערים; בכמה יישובים כבר יש מכלים לקליטת פסולת זו. באיסוף מהמשווקים וממתקני האיסוף ובמיון שלאחר מכן יעסקו חברות, שיקבלו את אישור המשרד להגנת הסביבה. שתי חברות כאלה - "מ.א.י." ו"אקומיוניטי" - כבר קיבלו את האישור, ו"מ.א.י." אף הספיקה לחתום על הסכמים עם חברות המייצרות ומשווקות ציוד אלקטרוני, שיהיו שותפות במימון פעולתה, כפי שדורש החוק. חברת "אקומיוניטי" הודיעה, שבכוונתה להעסיק במתקניה אנשים בעלי מוגבלויות.

היקף הפסולת האלקטרונית בישראל נאמד כיום ב–130 אלף טונות בשנה. יצרנים ויבואנים של ציוד אלקטרוני מחויבים להגיע לשיעור איסוף ומחזור של 50% מפסולת זו עד שנת 2021, וליעד דומה של איסוף ומחזור סוללות עד שנת 2019. יבואנים ויצרנים של מוצרים אלקטרוניים בהיקף שנתי של פחות מטונה אחת בשנה יהיו פטורים מחובת האיסוף. יש החוששים, שבעלי חנויות למוצרי חשמל ינסו להתחמק מחובתם החוקית, בדומה למה שהתרחש במקרה של חוק הפיקדון על מכלי משקה. לדברי גלעד אוסטרובסקי, מעמותת "אדם טבע ודין", על המשרד להגנת הסביבה לפעול כבר עכשיו לאכיפה ולהגברת ההסברה בקרב הציבור והמשווקים.

אליהו הרשקוביץ

החוק הישראלי כבר עורר עניין בינלאומי. תאגיד האיסוף והמחזור האירופי (ERP) יהיה אחד השותפים של "אקומיוניטי", ובשבוע שעבר ביקר בישראל מנהלו, אומברטו ראייטרי. "התאגיד שלנו הוקם על ידי חברות גדולות מאוד ועל בסיס יבשתי, לא לאומי", אמר. "המטרה היא לעודד תחרות בין הגורמים האוספים, ובכך להביא לירידת מחירים. מה שאנחנו עושים הוא לסייע ליצור שרשרת לוגיסטית, שבסופו של דבר תביא חומרי גלם מהמוצרים למפעלי מחזור. אנחנו מרוויחים בין השאר ממכירת פלסטיק ומתכות למפעלים".

אף שלדברי ראייטרי מחזור הפסולת האלקטרונית התבסס כבר במספר רב של מדינות באירופה, ביבשת מטפלים כיום רק ב–40% מפסולת זו. היתר מגיע לאתרי הטמנה, או מושלך בסביבה, או מועבר למדינות אפריקה, שם הוא יוצר זיהום מסוכן. "יעד האיסוף שקובע החוק הוא 65%, וזה יצריך אותנו למאמצים הרבה יותר גדולים, ובכלל זה פעילות חינוכית והסברתית", מציין ראייטרי. לדבריו, הליך החקיקה וההתארגנות ליישום החוק בישראל דומים מאוד לאלה שבמדינות אירופה.

חוק מחזור הפסולת האלקטרונית הוא האחרון בשרשרת חוקי המחזור בישראל. קדמו לו החוקים למחזור צמיגים ומכלי משקה וכן למחזור אריזות. לאלה נלווה הצעד החשוב של קביעת היטל על הטמנת פסולת, האמור לייקר את תהליך ההטמנה, וכתוצאה להגביר את כדאיות המחזור. בשנים האחרונות קודמו גם חוקים המחייבים טיפול בבוצות שפכים (שאריות של תהליכי טיהור שפכים) ובפסולת בניין.

כדי שחוקים אלה יגיעו לידי מימוש יש הכרח בתשתית של מפעלי מחזור, שיוכלו לקלוט את סוגי הפסולת השונים. אבל כיום יש מחסור חמור במתקנים כאלה - בעיקר בתחום הטיפול בפסולת אורגנית, המורכבת משאריות מזון בפסולת הביתית. יש כמה מתקנים לטיפול בפסולת זו ובבוצות שפכים והפיכתן לדשן חקלאי, אך חלקם אינם פועלים משום שלא עמדו בדרישות סביבתיות או לא היה להם רשיון עסק. גם כשמדובר במתקנים למיון הפסולת לפני העברתה למחזור לא חסרות בעיות; רבים מהמתקנים מיושנים ונתונים בסכנת סגירה.

במשרד להגנת הסביבה מקווים, שבשנה הקרובה יתקדם הליך התכנון וההקמה של מתקנים חדשים. אם זה לא יקרה, יהיו בישראל כמויות גדולות של פסולת שהופרדה לצורכי מחזור, שלא יהיה מקום להעביר אותה אליו. התפתחות חיובית היתה בשבוע שעבר, עם פתיחת המתקן לייצור קומפוסט באתר דודאים בנגב. המתקן מצויד גם באמצעים למניעת ריחות, שסיפקו חברת "טכנולינק" הישראלית והחברה הגרמנית "גורה־טקס". ליד אתר חירייה החלה הקמת מתקן גדול, שיטפל במחצית הפסולת הביתית של גוש דן. מרבית הפסולת במתקן זה תשמש כחומר דלק למפעל המלט "נשר".

ראייטרי אינו מוטרד מהעובדה, שבישראל יש רק כמה מפעלים קטנים היכולים לקלוט ולמחזר ציוד אלקטרוני. הוא סבור, שבדומה למה שקרה באירופה, ברגע שתצטבר מאסה גדולה של פסולת אלקטרונית, יהיה תמריץ להקמת מפעלי מחזור נוספים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו