בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל והמדינות השכנות לא מחזיקות מים

בין מדינות המזרח התיכון קיימת תחרות על משאבי המים. הנילוס, הירדן וגם הפרת והחידקל משמשים כלי לצבירת כוח ע"י ייבוש האויב

21תגובות

המחסור במים מעיק על תושבי המזרח התיכון, ומומחים מסכימים על כך שהוא הביא להידרדרות המצב הכלכלי ולהסלמת המתיחות החברתית בכמה מדינות באזור, ואף להשפיע לרעה על היחסים בין המדינות, כולל יחסי ישראל והפלסטינים.

ב–24 במארס יקיים האיגוד הישראלי למים את הכנס השנתי שלו, בכפר המכביה. מתוך הכרה בחומרת המשבר ייפתח הכנס בהרצאה של פרופ' אילון אדר - חוקר במכון צוקרברג לחקר המים במדרשת שדה בוקר, הפועלת במסגרת אוניברסיטת בן גוריון - שתעסוק בניהול ופיתוח של משאבי מים חוצי גבולות במזרח התיכון ותסקור את המתחים בין המדינות בגלל תחרות על משאבי המים.

מוקד משבר בולט הוא אגן נהרות הפרת והחידקל, שמקורותיהם בטורקיה, ומשם הם זורמים עד סוריה ועיראק, ומהווים מקור מים חיוני למדינות אלו. טורקיה הקימה שורה של סכרים, המצמצמים את קצב זרימת המים לשכנותיה. בשנות בצורת משמעות הדבר היא מחסור חמור במים, כפי שאפשר ללמוד ממחקר שפורסם באחרונה בכתב העת "Water Resource Research". חוקרים מארצות הברית וטייוואן ניתחו צילומי לוויין של אגני הנהרות הפרת והחידקל.

רויטרס

להערכתם, בשנים 2003–2009 ירדה כמות המים באזור ב–144 קילומטרים מעוקבים - נפח מים השווה לזה של ים המלח. באזור התחוללה בצורת, ובעיראק הממשלה והחקלאים ערכו מאות קידוחים לצורכי השקיה, ודילדלו מאוד גם את מאגר מי התהום.

מוקדי מתיחות נוספים: מי הנילוס, העלולים להיהפך למוקד לסכסוך בין מצרים לסודאן ואתיופיה, הזקוקות לעוד ועוד מים, והירדן ויובליו, המשמשים מקור מים חשוב ביותר לישראל ולירדן, והגברת ניצולם על ידי סוריה ולבנון, הנמצאות במעלה הנהר, עלולה להזין ביתר שאת את הסכסוך הקיים ממילא.

פרופ' אדר מציין, שבמזרח התיכון יש גם משאבי מי תהום חוצי גבולות, בהם אקוויפר הגליל המערבי, הנמצא בשטח לבנון וישראל, אקוויפר ההר, שישראל ורשות הפלסטינית חולקות את השימוש בו, אקוויפר הדיסי, שירדן וסעודיה מנצלות במשותף והוא הולך ומידלדל, והאקוויפר המשותף למצרים וללוב; במצרים חוששים, שניצול מואץ שלו בידי שכנתה יפגע בנאות המדבר בתחומה.

גידול האוכלוסייה באזור צפוי להימשך, ושינויי האקלים יגרמו ככל הנראה לירידה נוספת בכמויות המשקעים. כל זה יחריף את המאבקים על ניצול מקורות מים, שילכו ויידלדלו. האם ניתן לשתף פעולה בניהול משאבי המים באזור הסובל מסכסוכים לאומיים ועדתיים בלתי פוסקים? פרופ' אדר ומומחים נוספים אומרים, שאין ברירה אחרת בגלל החשיבות הקיומית של המשאב. הארגון הסביבתי "ידידי כדור הארץ - המזרח התיכון" אף גיבש הסכם אפשרי לניהול משאבי המים שבהם משתמשים הפלסטינים והישראלים.

פרופ' אדר מציין, שעל פי הערכת הפלסטינים, הם יזדקקו בשנים הבאות לתוספת של 300 מיליון מ"ק לצריכה השנתית, תוספת שעלותה 160 מיליון דולר בכל שנה. לדבריו, ניתן למצוא הסדרים כלכליים שיאפשרו לישראלים ולפלסטינים לנצל במשותף ובאופן אחראי את משאבי המים הדלים. "המים הם בגדר משאב כלכלי, וייתכן שיהיה כדאי לישראל לקנות שפכים מהפלסטינים", אמר השבוע בשיחה עם "הארץ".

כך תשיג ישראל מים נוספים להשקיה ותמנע את בעיית הזיהום, הנוצרת בשל העובדה שהפלסטינים לא מטהרים את שפכיהם. הדגם העומד לנגד עיני פרופ' אדר הוא הסכם השלום עם ירדן, שניצול המים היה מרכיב מרכזי בו. במסגרת ההסכם ישראל מספקת לירדן מים מהכנרת, והירדנים מאפשרים לישראל לנצל קידוחי מים בחלק המזרחי של הערבה. באחרונה הסכימו שתי המדינות להגדיל את מכסת המים הנשאבים מהכנרת, ובמקביל לאפשר אספקת מים ממתקן התפלה באזור עקבה ליישובי הערבה בישראל.

המומחים שעקבו אחרי המתרחש בנהרות הפרת והחידקל מתריעים על המשך המצב, שבו כל מדינה חושבת רק על האינטרסים שלה, ואין כל הסכם לשיתוף פעולה בניהול המשאב המשותף.

הם הזכירו, שאחרי הבצורת של 2007 קטן מאוד היקף היבולים החקלאיים בעיראק ובסוריה, דבר שהביא למשבר כלכלי חמור בשתי המדינות. טורקיה מצדה אגרה מים במעלה הנהרות, לסיפוק צרכיה החקלאיים. התערערות הסדר הכלכלי והחברתי בסוריה בעקבות הבצורת והמשבר בחקלאות הביאה לתהליכי הגירה המוניים לערים, דבר שהחמיר את המצוקה החברתית והכלכלית בהן - מה שהיה מהגורמים לפרוץ המרד נגד המשטר של בשאר אסד.

ישראל והפלסטינים יצטרכו למצוא בהקדם דרך לגבש הסדרי מים, גם אם לא יצליחו להגיע בקרוב להסכם מדיני. רצוי מאוד להתחיל ברצועת עזה, שבה מצוקת המים קשה במיוחד. מי התהום שם הולכים ומזדהמים בגלל חדירת שפכים ודשנים חקלאיים והתפשטות מי ים עקב שאיבה מוגברת. ההערכה היא, שבתוך שנים ספורות לא תהיה כמות מספקת של מי שתייה בעזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו