מפרקים את המאהל

מטה המאבק סיים את תפקידו

לוח המספרים שמנה את ימיו של שליט בשבי הוסר לקול צהלות שמחה. "אין לי ספק שנשמור על קשר עם נועם ואביבה", אמרה אחת מפעילות המטה

עוז רוזנברג
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עוז רוזנברג

המאהל של מטה המאבק לשחרור גלעד שליט סיים היום (שלישי) את תפקידו, לאחר שפעילי המטה הסירו את לוח המספרים שמנה את ימיו של שליט בשבי. בדיוק בשעה 12:13 הורידו הפעילים את הלוח, כשהכיתוב "1940" מתנוסס עליו. הלוח הוסר לקול צהלות שמחה, מחיאות כפיים, דמעות וברכות "שהחיינו והגיענו לזמן הזה". המאהל עצמו, שנמצא מול בית ראש הממשלה בירושלים ובו ישבו הוריו של שליט מדי יום בשנה וארבעת חודשים האחרונים, יפורק בזמן הקרוב.

לאחר חמש שנים וארבעה חודשים, פירוק המאהל היום הוא כנראה הפעולה האחרונה שיעשו הפעילים במסגרת המאבק הארוך והעיקש שניהלו להשבתו של שליט לישראל. חלק מן הפעילים שנכחו במקום סיפרו כי עבורם מדובר בתחושה מתעתעת - כזו שמזכירה סיום של תקופה חיובית, עם נוסטלגיה והשראה, למרות, שלמעשה ההיפך הוא הנכון. "אני אתגעגע", אמרה מיכל עידו, דמות מרכזית במטה המאבק. "אבל זה געגוע בריא. נוצר גרעין קשה של פעילים שבאו ממקום אמיתי, אנשים שקורצו מערכים, נתינה אזרחית אמיתית... יש מחנק בגרון. בסופו של דבר אני שמחה שהייתי שותפה".

מעברה האחר של יריעת המאהל המשיכו לרצד באותה עת תמונות השחרור של שליט, רגע אחר רגע, כפי שהשתקפו משידורי ערוצי החדשות. כל התפתחות לוותה בהמולה של אושר. עשרות הפעילים ששהו במאהל, אולי בפעם האחרונה, רותקו אל המסך, צורחים ובוכים עם כל התפתחות. חלקם מלווה את משפחת שליט מזה כמה שנים, חלקם פיתח עם בני המשפחה קשרים אישיים.

"הבום הראשון עבורי היה לשמוע על ההכרזה: 'גלעד שליט בישראל'", אומרת עדי עמידרור, אשר מזה למעלה משנה נמנית על הגרעין הקשה של פעילי מטה המאבק. "הבום השני היה לראות אותו מחובק עם נועם. אבל השיא האמיתי היה לראות אותו במדי צה"ל - כי ניתנה לו הבחירה ללבוש אותם או לא והוא החליט שהוא רוצה". עבור עמידרור, עיקר הקושי בפעילות למען שחרור שליט, מלבד השהיית חייה האישיים, היה טמון דווקא בייחוס המשפחתי שלה. עמידרור היא ביתו של יעקב עמידרור, ראש המטה לביטחון לאומי, אשר מתוקף תפקידו לקח חלק בכינון עסקת שליט. "בהתחלה לא סיפרתי לנועם ואביבה מי אני, אלא רק אחרי כמה שבועות. רציתי שהם יידעו שזה בא ממקום אמיתי", היא מספרת. עם הזמן פיתחה קשר אישי עם הוריו של החייל החטוף, למרות הייחוס שלה. זה היה הסנטימנט אשר גרם לה להישאר היום בירושלים ולא להגיע למצפה הילה. "אני רוצה לתת להם את השקט שלהם. בעוד חודש-חודשיים אעלה למצפה הילה, אפגוש את נועם ואביבה ואתן להם חיבוק. גם אביא להם אלבום תמונות גדול שמתעד את הפעילות שלנו לאורך השנים".

בשעות בין הערביים נותרו באוהל רק קומץ פעילים, לבושים בחולצות המאבק, חבוקים
ושרים יחדיו. מיכל עידו יודעת שתשמור על קשר רק עם חלקם. "עשינו תהליך של פרידה", אמרה, ומיד הוסיפה: "אבל עם נועם ואביבה אין לי ספק שנשמור על קשר. זה כבר לא ברמה אקטיביסטית ואפילו לא חברותית- אנחנו משפחה".

הורדת לוח המספרים במאהל, היוםצילום: בר און דניאל

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ