סוף לעמימות: כך תקפה ישראל את הכור הגרעיני בסוריה - הפצצת הכור הסורי - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבצע "מחוץ לקופסה"

נובמבר 2006

מבנה מרובע בשטח 1,600 מ"ר במזרח סוריה מעורר חשד באגף המודיעין

רס"ן י', חוקר באמ"ן, מפרסם פרשנות חריגה: הנשיא אסד בונה כור בסיוע צפון-קוריאני

במוסד ספקנים: "לא דובים ולא כורים"

ינואר 2007

צינור המוביל מהמבנה החשוד אל נהר הפרת זוהה בצילומי הלוויין - עדות לקיומה של מערכת קירור החיונית לכור גרעיני

המעקב המודיעיני מגלה כי אזרחים צפון קוריאנים, עובדי גוף טכנולוגי העוסק בפיתוח טילים וגרעין, שוהים בסוריה

באמ"ן ובמוסד החלו לפעול בניסיון לאשש או להפריך את ההשערה של רס"ן י'

תחילת מארס 2007

לפי פרסומים זרים, סוכני מוסד פורצים לדירת הנציג הסורי בסבא״א בווינה וגונבים תמונות מהמחשב המתעדות את המתקן ואת שיתוף הפעולה עם צפון קוריאה

8 במארס 2007

ראש המוסד דגן מציג את המידע המרשיע לאולמרט: סוריה מקימה כור גרעיני במדבר

1 בספטמבר

ישראל מעדכנת את האמריקאים על כוונתה לתקוף

6 בספטמבר, 00:45

שמונה מטוסי קרב של חיל האוויר תוקפים ומשמידים את הכור

מבצע "מחוץ לקופסה"

סוף לעמימות
כך תקפה ישראל את הכור
הגרעיני בסוריה ב-2007

סוף לעמימות: כך תקפה ישראל את הכור הגרעיני בסוריה

לכתבה

זה היה אחד המבצעים המוצלחים של צה"ל, אך במשך יותר מעשור נאסר לדבר עליו. עתה חושף תחקיר "הארץ" את אחורי הקלעים של תקיפת "הקובייה" הסורית, רגע לפני שהפכה כור גרעיני פעיל: מהכישלון המודיעיני שאפשר את הקמת המתקן, דרך גרירת הרגליים של האמריקאים, חילוקי הדעות בצמרת המדינית ועד איום המלחמה הכוללת עם סוריה

210תגובות

זה סיפור על לילה אחד, לפני יותר מעשור, ועל פעולה נועזת, מסמרת שיער, של חיל האוויר, צה"ל וקהילת המודיעין הישראלית, שבה הושמד מתקן גרעיני בצפון מזרח סוריה. אך באותה מידה, זהו גם סיפורו של מחדל מודיעיני גדול — החמור ביותר מאז מלחמת יום הכיפורים, לפי כמה מבכירי הקהילה — שבו הצליחה ישראל להחמיץ במשך שנים כור שנבנה מתחת לאפה, במדינה שכנה, שבמעקב אחר המתרחש בשטחה הושקעו משאבי עתק.

המבצע היה הישגו הגדול ביותר של ראש ממשלה, שרק שנה קודם לכן הוליך את ישראל למלחמה כושלת בלבנון, ופחות משנתיים מאוחר יותר נאלץ לפרוש מתפקידו, בדרך לריצוי עונש מאסר על עבירות שחיתות. בה בעת, נוצר כאן הבסיס לצמיחתה של איבת עולם בין ראש הממשלה לשר הביטחון שלו (שנולדה במהלך אותו קיץ בשנת 2007), ושל מלחמת קרדיטים רוויית יצרים בין בכירי זרועות הביטחון הישראליות.

2004

ובאופן מפתיע במיוחד, זהו גם סיפורו של סוד שנשמר בישראל במשך זמן רב, חרף העניין האישי הגדול של אחדים מהמעורבים בפרסומו. רק כעת, יותר מעשר שנים מאוחר יותר, מתירה הצנזורה הצבאית לתקשורת הישראלית לגולל את תולדות הפרשה הזו, וגם זאת עדיין תוך מגבלות.

הפצצת הכור הסורי - סיקור נרחב | סוף לעמימות: כך הושמד הכור | המחדל המודיעיני: הכור התגלה באיחור של עשור, רגע לפני שהפך פעיל | עשר שנות איפול: למה דווקא עכשיו | ההפצצה ששינתה את מדיניות מערכת הביטחון הישראלית | גם לסודות המבצעיים הגדולים ביותר יש תאריך תפוגה | הסרת האיפול תפתח סבב נוסף במלחמת אהוד נגד אהוד

תחקיר "הארץ" על הפצצת הכור מתבסס על שיחות עם כ–25 מהמעורבים במבצע ובאירועים הקשורים בו, בישראל ובארצות הברית. "רבים מהמעורבים בפעולה זכאים לאשראי וגם דורשים אותו", אמר לנו אדם שמילא תפקיד מרכזי בהכנות למבצע. "אבל בסוף, הפצצת הכור לא היתה יוצאת לדרך בלי שלושה אנשים שהאמינו במטרה הזו ודחפו את המבצע קדימה, ללא ליאות, לאורך כל הדרך: ראש הממשלה אז אהוד אולמרט, ראש המוסד מאיר דגן ומפקד חיל האוויר, אלוף אליעזר שקדי".

הקובייה

מבנה גדול ומרובע שהיה עדיין בשלבי בנייה בלב המדבר הסורי, לא הרחק מן העיר דיר א־זור, עמד במוקד העניין של מערכת הביטחון הישראלית החל בשלהי שנת 2006. עד מהרה גם הודבק לו שם: הקובייה ההונגרית, ובהמשך, בפשטות, הקובייה. ככל שחלפו החודשים, התחזק החשד כי מתחת לגג הרחב של הבניין מסתתר פרויקט הדגל החשאי של הנשיא, בשאר אל־אסד: כור גרעיני מתוצרת צפון קוריאה, שנועד לאפשר לאסד הבן את ההישג שחמק מאביו, חאפז אל־אסד, בשדה הקרב ובין המלחמות — התקרבות לנקודת איזון אסטרטגית, שבכוחה לבטל את היתרון הצבאי והטכנולוגי המובהק של ישראל.

הכור בסוריה

אינדיקציות ראשונות בדבר התעניינות של המשטר הסורי ברכישת מתקני מחקר גרעיניים התקבלו בישראל ובמדינות במערב בסוף שנות ה–90, סמוך לסיום שלטונו של אסד האב. אבל הפעם הראשונה שבה החלה ישראל לבחון את האפשרות ברצינות היתה לאחר התגלותו של פער מודיעיני חמור במדינה אחרת, לוב. "ב–20 בדצמבר 2003, בשבת בבוקר, פתחתי רדיו ושמעתי במהדורת החדשות שהאמריקאים והבריטים שכנעו את לוב להתפרק מתוכנית הגרעין שלה", מספר אמנון סופרין, אז ראש אגף המודיעין במוסד. "למחרת בבוקר אספתי את אנשיי ואמרתי שנחלנו כאן שני כישלונות טוטאליים: ראשית, לא היו לנו מושג בכלל שקיימת תוכנית כזו. ושנית, לא ידענו שמתנהל מו"מ לפירוקה במשך שמונה חודשים. התחלנו לנתח לאחור את התוכנית הלובית ולנסות לברר איפה עוד באזור עלולות להסתתר לנו תוכניות דומות".

רמי בן ברק
אלי בן מאיר

משטר קדאפי בלוב ניסה לפתח מתקן להעשרת אורניום, בסיועו של עבד אל־קאדיר חאן, אבי תוכנית הגרעין הפקיסטאנית. אתרים הקשורים בפרויקט הלובי הוסתרו בלולי תרנגולות ובבנייני בתי ספר. ניתוח לאחור של מסעות חאן במזרח התיכון העלה שבעשור החולף הוא ביקר בין היתר בסוריה. לפי סופרין, כעבור חודש וחצי של בדיקה, הגיע צוות חוקרים של המוסד למסקנה כי סוריה עובדת על תוכנית גרעין משלה (אף שלבסוף לא נמצא קשר בין התוכנית לפקיסטאן). בפברואר 2004 הפיץ אגף המודיעין במוסד מסמך ובו הערכה כזו, אך מאיר דגן התייחס אליו בספקנות. יתר על כן, סוריה לא עמדה בראש סדר העדיפויות של פעולות המוסד באותם הימים, וההערכה לא הובילה לפריצת דרך באיסוף הוכחות של ממש.

אפשרות דומה נבחנה באותן שנים גם בחטיבת המחקר של אמ"ן. בהערכת המודיעין השנתית שהוצגה לרמטכ"ל, דן חלוץ, ערב מלחמת לבנון השנייה ב–2006, הוזכרה הערכה שסוריה עוסקת בתחום הגרעין. שנה קודם לכן נכנס תא"ל (מיל') אלי בן מאיר לתפקיד ראש הזירה הטכנולוגית בחטיבת המחקר. "איראן היתה במוקד העניין שלנו, אבל הפקדנו צוות חוקרים לבחון את האפשרות של תוכנית גרעין בסוריה. היתרון שלי היה שלא היה לי שום ניסיון קודם בזירה הסורית", אמר ל"הארץ". "כל אנשי המודיעין שהכירו את בשאר אמרו לי: זה לא מתאים לבשאר. אבל כשאתה שם חוקרים על פרויקט, אם יש משהו, הם ימצאו אותו". אלוף (מיל') יוסי בידץ, שהיה אז ראש חטיבת המחקר, מגדיר את הממצאים הראשוניים מסוריה "קילוחי עשן". באותה עת, האקדח המעשן עדיין לא נמצא. ראש אמ"ן אז, אלוף (מיל') עמוס ידלין, אומר שבהעדר תשתית מחקר מתאימה בסוריה, חיפש המודיעין עדות לשיתופי פעולה של משטר אסד עם מדינות זרות. האפשרויות שהועלו היו צפון קוריאה ואיראן.

במסגרת הבדיקה, עורר מבנה באתר מרוחק ומבודד בשם אל קיבאר, פחות מקילומטר מנהר הפרת, תשומת לב מיוחדת. היתה זו הקובייה: מבנה מרובע, ששטחו כ–1,600 מ"ר וגובהו כ–20 מטרים. "היו לנו צילומי לוויין של בניין גדול באמצע המדבר, בלי שום הסבר", אומר ידלין. לפי סופרין, "הקוריאנים והסורים בנו מעל הכור מתקן הסוואה, שמבחוץ נראה כמו מפעל. אתה לא רואה מה נעשה בפנים. זה רחוק מכל יישוב. אין סיבה למישהו להסתובב באזור הזה חוץ מרועי צאן. התחלנו לחשוד ששם, באור השמש, מסתתר לו הכור". סביב הבניין הגדול פוזרה פסולת והמקום נראה מוזנח למדי, אולי במתכוון. באזור לא נרשמה תכונה רבה. האנשים המעטים שנראו בקרבתו הגיעו אליו לרוב באופנועים, ונראה היה שהמבנה עומד ריק בלילות. במקום לא נראו שום סידורי אבטחה — גדרות או שומרים — ובאזור גם לא נפרסו סוללות טילי קרקע-אוויר להגנה מפני מטוסים.

פריצת הדרך המחקרית הראשונה אירעה בנובמבר 2006. רב־סרן י', חוקר בזירה הטכנולוגית באמ"ן, חיבר מסמך תחת הכותרת "סוגיה לבחינה". זהו הליך מוכר באמ"ן שבו, באישור ראש אמ"ן וראש חטיבת המחקר, רשאי חוקר לפרסם פרשנות חריגה, גם אם אינה מקובלת על שרשרת הפיקוד, כדי להניע בחינה של השערה חדשה. עד אז התמקד אמ"ן בנתיב המקובל יותר על מדינות המוציאות לדרך פרויקט גרעיני — מתקן להעשרת אורניום, המתבסס על צנטריפוגות. י' הגיע למסקנה שהחיפושים מתנהלים בערוץ הלא נכון. אסד בונה כור פלוטוגני, טען. כלומר כור למטרות צבאיות בלבד.

מ"הסוגיה לבחינה" ועד תוכנית האיסוף. המסמכים של אגף המודיעין

המסמך, בן עשרות עמודים, הופץ לבכירי מערכת הביטחון. במוסד נותרו ספקנים. לדברי אנשי אמ"ן, באחת הישיבות המשותפות שללו בכירי המוסד את התזה שהעלה י'. "לא דובים ולא כורים", אמרו. בדצמבר הגיע לארץ ג'ון נגרופונטה, הממונה על סוכנויות המודיעין בממשל בוש. ידלין מספר שכשהוצגו לו החשדות הישראליים, ביקש האורח האמריקאי הערכה בדבר סבירות החשדות. "אמרנו לו: 50–50. הוא אמר: זה לא מספיק טוב. אמרתי: בסדר, אז 51–49 שיש שם כור".

אמנון סופרין
עמוס ידלין

בינואר 2007 זוהה בתצלומי הלוויין צינור המוביל מהקובייה אל נהר הפרת. החוקרים סברו שזהו סימן לקיומה של מערכת קירור, מרכיב הכרחי בכור. באמ"ן ובמוסד החלו לפעול בניסיון לאשש או להפריך את ההשערה של רב־סרן י'. מלאכת האיסוף היתה כרוכה גם בסדרת מהלכים שהובילו אגפי המבצעים של המוסד, במדינות זרות. בראש סדר העדיפויות של המוסד באותה עת עמדו המאבקים בתוכנית הגרעין האיראנית ובחיזבאללה. לסוריה ניתנה עדיפות נמוכה יותר והקצאת המשאבים למבצעים הקשורים בה, באותם חודשים, היתה כרוכה במאמץ חריג — ולעתים במשא ומתן בין שני הארגונים.

"דגן הטיל עלינו משימה לברר אם יש או אין פרויקט", אומר רמי בן־ברק, שהיה באותה תקופה בכיר במוסד. "הגישה היתה: שוללים או מאשרים. אין באמצע. לא משאירים את זה פתוח. מרגע שזו ההוראה, אתה מכניס את המבצע לתוכנית העבודה ומשקיע בה משאבים בהתאם. על זה בנינו תוכנית מבצעית. אתה עושה סדרת פעולות חובקות עולם במשך כמה חודשים, עד שמתמזל מזלך. מישהו עושה טעות במקום אחד — ואז מישהו מרוויח במקום אחר. למאיר היתה נחישות עצומה. הרבה אנשים אמרו לו: לא יכול להיות שיש כור. חבל על המשאבים והזמן. אבל אנחנו, בהוראתו, לא הרפינו מזה הרבה זמן".

אקדח מעשן בווינה

פריצת הדרך הבאה, בעצם נקודת המפנה בפרשה כולה, אירעה בתחילת חודש מארס 2007 בווינה. ישראל מעולם לא התייחסה למה שאירע אז בבירה האוסטרית, וגם לא נטלה אחריות רשמית. על כן, הדברים המובאים כאן מתבססים על תחקיר שפרסם העיתונאי האמריקאי דייוויד מקובסקי במגזין "ניו יורקר" בשנת 2012. לפי הפרסום, איברהים עותמאן, ראש הוועדה הסורית לאנרגיה אטומית, בא לאוסטריה כדי להשתתף בדיוני הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). בזמן שעותמאן נטל חלק בכינוס, פרצה לדירתו חוליה של סוכני מוסד מאגף קשת, איתרה שם את מחשבו האישי, ובתוך פחות משעה "שאבה" את המידע שהיה עליו. הרשלנות של עותמאן התבררה כעבירת ביטחון המידע החמורה ביותר בתולדות סוריה. אלמלא חוסר הזהירות שלו, והביצוע המבריק של המוסד, ספק אם המבצע להשמדת הכור היה יוצא לפועל.

ליבת הכור הסורי וצינורות הקירור. תמונה שנגנבה ממחשבו של ראש הוועדה הסורית לאנרגיה אטומית
אי־פי

בחומר שנלקח מהמחשב נמצאו כ–35 תצלומים מתוך הבניין המסתורי במדבר הסורי. כשאנשי המודיעין פיענחו את החומר, חשכו עיניהם. בתמונות נראו פנים הכור, ובו גלילים ומוטות היתוך וכמה מהעובדים הקוריאנים. הממצאים לא הותירו מקום לספק: הכור הפלוטוגני שעליו כתב רב־סרן י' אכן קיים — הוא אותר בלב המדבר ונמצא בשלבים מתקדמים של בנייה, לקראת השלמתו.

"החומר פוענח ביום רביעי בלילה", אומר אמנון סופרין. "למחרת ב–8 בבוקר נקבעה לדגן הפגישה השבועית עם ראש הממשלה בתל אביב. אמרתי לו בטלפון: כל מה שחשבנו נכון". דגן ביקש שסופרין ובכיר נוסף באגף יצטרפו אליו, כדי לתדרך את אולמרט. בסביבת ראש הממשלה לשעבר, הגרסה הזכורה מעט אחרת: פענוח החומר התמהמה במשך ימים אחדים; כשהחומר פוענח, דגן התקשר וביקש פגישה וזו התקיימה למחרת בחמש אחר הצהריים, משום שאולמרט לא רצה לבטל סיור שנקבע מראש בצבא. בפגישה שלף דגן צילומים מתוך מעטפה חומה. "זה כור גרעיני פלוטוגני", אמר ראש המוסד לראש הממשלה.

פתחי מוטות דלק האורניום. תתמונה שנגנבה ממחשבו של ראש הוועדה הסורית לאנרגיה אטומית
אי־פי

אנשי המוסד, לפי עדותם, אמרו לאולמרט ש"נגמרו סימני השאלה. עכשיו יש רק סימני קריאה". ראש הממשלה "פלט אוויר ושאל: מה עושים עם זה? אמרנו לו: משמידים". בסביבת אולמרט, כפי שקורה לעתים במקרים כאלה, זוכרים השתלשלות הפוכה. "דגן שאל: אדוני ראש הממשלה, מה עושים? אולמרט השיב: נהרוס אותו". בעדותו במשפט שנוהל נגדו בפרשת טלנסקי ב–2011, סיפק אולמרט התייחסות פומבית נדירה לפרשה: "צלצל אלי ראש המוסד. אני נפגש אתו כדבר שבשגרה. לעתים נדירות קורה שראש מוסד מתקשר ואומר 'אני חייב לראות אותך'. ראש המוסד מגיע ויושב אצלי. שמו על שולחני פרט מידע שלעתים נדירות קורה במדינה. היתה דממה. אני הסתכלתי עליהם, הוא הסתכל עלי... ידעתי שמאותו רגע שום דבר לא יהיה אותו דבר. (האיום) ברמה הקיומית, הוא מסדר גודל שלא היה כמוהו".

לאחר שהתצלומים הוצגו למומחי גרעין, בהם ראשי הוועדה הישראלית לאנרגיה אטומית גדעון פרנק וד"ר אלי לויטה, התברר כי אכן מדובר בכור צפון קוריאני שהועתק מכור בריטי נושן שנבנה בשנות ה–50. הזירה הטכנולוגית של חטיבת המחקר באמ"ן איתרה את השרטוטים של המקור הבריטי. "ידענו להגיד בוודאות: הכור הזה נועד לייצור פלוטוניום — ולמטרה צבאית בלבד", אומר ידלין.

המבנה שהוקם מעל הכור כדי להסתירו
מתוך המצגת של המודיעין האמריקאי

רה"מ בצרות, צבא מדוכדך

בסביבת אולמרט מתארים אווירה קשה שהשתררה לאחר הגילוי. "לא קרה אי פעם שבאו לראש ממשלה ישראלי ואמרו לו: ליד ביתך נבנה משהו שיכול להרוס את המדינה. אלה לא בונקרים עם צנטריפוגות במרחק 1,500 קילומטרים. זה ליד הבית. זה קשה מאוד". ברקע, בזיכרון ההיסטורי, עמדו כמובן "דוקטרינת בגין" ותקדים הפצצת הכור בעיראק ב–1981 (פעולה שבה היה ראש אמ"ן ידלין אחד משמונת הטייסים התוקפים). היה זה ראש הממשלה אז, מנחם בגין, שקבע את הדוקטרינה שלפיה ישראל לא תאפשר לאף אחת מיריבותיה במזרח התיכון לפתח נשק גרעיני.

אולמרט, כפי שהודה בעצמו באותה תקופה, היה ראש ממשלה מאוד לא פופולרי. ישראל עדיין עיכלה את תחושות האכזבה מהמלחמה בלבנון, ובחלק מסקרי דעת הקהל הוא זכה לאחוזי תמיכה חד־ספרתיים. באפריל 2007 פרסמה ועדת וינוגרד את דו"ח הביניים הקטלני שלה על התנהלות המלחמה, שמתח ביקורת חריפה ביותר על תפקודו. המערכת הפוליטית המתינה במתח למסקנות הדו"ח הסופי, שעתיד היה להתפרסם בינואר 2008. כמה ממשתתפי הדיונים בפרשת הכור מעידים כי המלחמה ושני הדו"חות של וינוגרד, זה שפורסם וזה שעדיין נכתב באותה תקופה, ריחפו כל הזמן בחלל החדר. לצד הצורך הדחוף להסיר את האיום החדש והמפתיע בסוריה, אולמרט היה להוט לתקן את הפגמים שנחשפו בתפקודו בלבנון — ולא פחות מכך את הרושם הציבורי ממנו. הרוב המוחלט של מי שנטלו חלק בישיבות מתארים מנהיג חד מאוד, נחוש, כמעט שש אלי קרב. בה במידה, ניכרה הפעם הקפדה יתרה על נוהלי הדיונים וקבלת ההחלטות, תקלות שעליהן קיבל אולמרט "שטיפה" בדו"ח הביניים. התהליך, מעידים רבים, היה מסודר ומאורגן, מופתי במונחים ישראליים.

כדי לשמוע גם חוות דעת אחרות מאלו של ראשי הצבא וקהילת המודיעין, התייעץ אולמרט (ובנפרד, גם שר הביטחון עמיר פרץ) עם אנשים מנוסים נוספים ועם צוותי בקרה חיצוניים. היועצים, וכמוהם שרים אחדים ובראשם שרת החוץ ציפי לבני, זומנו לרוב בנפרד לפגישות אישיות עם ראש הממשלה בביתו, שבהן נחשפו לפרטי הפרשה, לרוב מפי ידלין ודגן. מרואיין אחר מרואיין תיארו בפנינו שיחות אחד-על-אחד עם אולמרט, שהאווירה בהן היתה כמעט הרת גורל.

אינפו רגע אחרי רגע

בהמשך כונסו גם פורומים מעט רחבים יותר. היועצים התבקשו לחתום על טפסי שותף־סוד (שו"ס) ביטחוניים, המכירים באפשרות שהמדינה תנקוט נגדם צעדים פליליים אם יפרו את התחייבותם לשתוק. אולמרט נועד, בנפרד, עם שלושה מקודמיו בתפקיד: שמעון פרס (שנבחר כעבור כמה חודשים לנשיא המדינה), יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו והאזרח אהוד ברק. נתניהו וברק, באותן פגישות, היו נחרצים בדעה שישראל צריכה לתקוף את הכור. פרס, שכיו"ר האופוזיציה בעת הפצצת הכור בעיראק הסתייג גם מהתקיפה ההיא, הפתיע את אולמרט בהצעה לנסות ולהידבר תחילה עם הסורים. ראש הממשלה בחר להתעלם מהמלצתו.

תהליך הכנה נרחב החל גם בצה"ל, ובחיל האוויר בפרט. בראשית פברואר, פחות מחודש לפני הפעולה בווינה, התפטר מתפקידו רמטכ"ל המלחמה דן חלוץ והוחלף בידי גבי אשכנזי. אשכנזי מצא צבא מדוכדך, שהיה שקוע במשבר עמוק לאחר שאחדים מבכיריו פרשו ואחרים נאבקו עדיין במסקנות התחקירים הפנימיים וחששו ממה שייאמר עליהם בדו"ח הסופי של וינוגרד. המלחמה והתחקירים חשפו פערים עצומים ביכולתו של צבא היבשה, ברמת האימון והכשירות של יחידותיו ובהיקף המלאים שעמדו לרשותו. הרמטכ"ל החדש החל להוביל את תהליך השיקום. נדרשה כאן חזרה לבסיס, בהיבטים מסוימים ממש לאל"ף־בי"ת של הפעילות הצבאית. אבל כשידלין ובידץ הציגו בפניו את הממצאים מהמחשב של עותמאן, הבין אשכנזי שעומדת בפניו סדרת בעיות אחרת לחלוטין מזו שאליה התכונן: כיצד להסיר את האיום החדש, איך לעשות זאת בצורה שלא תצית מלחמה חדשה עם סוריה וחיזבאללה — ובמקרה שזו תפרוץ, כיצד להבטיח שצה"ל יכריע בה הפעם, או בלשונו של הרמטכ"ל, שאף אחד לא יצטרך לשאול הפעם מי ניצח.

כפי שהתברר עד מהרה לקצינים שהוכנסו בסוד הפרשה, הבעיה הראשונה עמדה בסתירה מסוימת לשתי האחרות. כדי לוודא שהפעולה תהיה אפקטיבית, כלומר שהכור יושמד, נדרשה הפעלת כוח רב עוצמה, כמו הפצצה אווירית נרחבת יחסית. אבל פעולה נרחבת עלולה להיתפס כהשפלה של הנשיא אסד ולדחוק אותו לפינה, באופן שיראה עצמו מחויב להגיב. לעומת זאת, מהלך שקט וחשאי יחסית עשוי להתקבל בסוריה בהתרגשות פחותה, אך במקרה כזה לא תהיה ודאות שהאיום הגרעיני הוסר.

עידו נחושתן
יוסי בידץ

כשבגין הורה על הפצצת אוסיראק, הכור העיראקי, הסיכון העיקרי שהטריד אותו נגע לחיי הטייסים המבצעים. הפעם, אולמרט היה צריך להביא בחשבון תגובה שעלולה לכלול פגיעה ישירה במטרות תשתית צבאיות ואזרחיות, מהצפון ועד גוש דן.

אליעזר שקדי
משה קפלינסקי
ציפי לבני
עמדת בכירי הממשל האמריקאי
אולמרט עם בוש בוושינגטון, 2007. רצה שארה"ב תפעל בסוריה - דווקא בגלל איראן
אבי אוחיון/לע"מ
ברק חוגג ניצחון בפריימריז העבודה. חילוקי הדעות עם אולמרט התגלעו מהר
אלון רון
ברק ואשכנזי. בכירים לשעבר מתארים את התנהלות שר הביטחון כ"בלתי מתקבלת על הדעת"
טס שפלן
אסד עם שר ההגנה אל-טורקמאני והרמטכ"ל עלי חביב, חודש לאחר תקיפת חיל האוויר
אי־אף־פי
דגן בוועדת החוץ וביטחון. הגישה היתה: שוללים או מאשרים, אין באמצע
תומר אפלבאום / באו
מפת התקיפה
הכור אחרי ההפצצה
AP
מכל הדלק (הבידון) שהופל בשטח טורקיה. תקלה מבצעית
שר הביטחון ברק בישיבת הממשלה, יומיים אחרי התקיפה. בן מאיר: "העובדה שאצלנו, לשם שינוי, לא פטפטו, עזרה למנוע מלחמה"
רויטרס
הכור באל-קיבאר כמה שבועות לאחר ההפצצה. "סיפור עם סוף טוב"
החיוכים בהרמת הכוסית במטכ"ל, ימים אחרי התקיפה המוצלחתערוץ עשר

הדילמה הישראלית בין אפקטיביות לחשאיות לא הסתיימה בשאלת הפעולה עצמה. אם צה"ל צריך להיערך לתרחיש הפסימי, שלפיו אסד מגיב בעוצמה ופורצת מלחמה, כיצד אפשר לעשות זאת בלי להכין מראש את היחידות ובאופן כזה לחשוף את הסוד ולאפשר לסורים להיערך לסיכול הפצצת הכור?

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: סיכום כותרות הבוקר אצלכם במייל מדי יום

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות