הזכות לארח אירועי ספורט קודמת לא פעם לזכויות האדם של האזרחים

פחות ופחות מדינות מערביות מארחות אירועי ספורט גדולים, כי לצד ההשקעה הכספית העצומה, ההכנות להם עשויות לפגוע בזכויות אדם. רואים את זה באולימפיאדות, אך בייחוד במונדיאלים

עוזי דן
עוזי דן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עוזי דן
עוזי דן

באוקטובר 1968, עשרה ימים לפני פתיחת המשחקים האולימפיים במקסיקו סיטי, התכנסו סטודנטים מתנועת "מקסיקו 68" בכיכר טיאטלולקו בבירה. השקיעו את הכספים בחברה, היה המסר הברור, שלווה בקריאות "o queremos Olimpiadas, queremos revolución" ("אנחנו לא רוצים משחקים אולימפיים, אנחנו רוצים מהפכה").

תגובת הממשלה להפגנה, בהשתתפות רבבות בני אדם, היתה מהירה ואכזרית: הצבא הקיף את הכיכר, שריוניות דהרו אליה וחיילים פתחו באש. על הפרשה הוטל איפול מלא והופעל טיוח. עד היום לא ברור עד תום מה התרחש שם. אנשים שהיו במקום טוענים למספרי הרוגים של שלוש ספרות, 300 הוא מספר שעלה יותר מפעם אחת — ועוד מספר דומה של פצועים. בדיעבד הודו השלטונות שהצבא ירה ואנשים נהרגו, אך טענו כי היה זה רק לאחר שירו לכיוון החיילים. היסטוריונים מקסיקאים רואים בגרסה זו משהו שנע בין סיפור לא סביר לסיפור מצוץ מהאצבע. הקריאות המפגינים להעברת המשחקים כמובן לא התקבלו — המשחקים במקסיקו, הראשונים בעולם שני או שלישי, התקיימו כסדרם והיו מוצלחים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ