למרות ההסכמים, העולם מפנה את גבו לריסון הנשק הגרעיני

ההגבלות על מספר ראשי הנפץ הגרעיניים עומדות לפוג, הסכמים היסטוריים לא מכובדים וטראמפ ופוטין מתחרים בעיקר בלמי יש גרעין גדול יותר. מבט על מה שנותר משורת האמנות להגבלת נשק שנחתמו בעשורים האחרונים, ערב פסגת ארצות הברית־צפון קוריאה

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניסוי בשיגור טיל מצוללת גרעינית רוסית, בחודש שעבר

חגיגות היובל מתקרבות. אם לא יתרחש משהו בלתי צפוי, חגיגות 50 שנות בקרה על נשק גרעיני — שהחלו השנה במלאת חצי מאה לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (שחרף מצבה הלא מחמיא עדיין מחזיקה מעמד) — יימשכו עד 2022. אז יגיע תורו של ההסכם שחתמו האמריקאים והסובייטים ב–1972 להגבלה אסטרטגית של נשק (סאל"ט 1). בינתיים הוא עדיין כאן. ואולם, עוד לפני שממהרים לחגוג גם את תוצאותיה החיוביות האפשריות של פסגת ארה"ב־צפון קוריאה מחר בסינגפור, יש לתת את הדעת על הגורמים שהולכים ומעכירים את האווירה. אחד הגדולים שבהם הוא העובדה שתוך שלוש שנים בלבד, ב–2021, יפוג תוקפן של המגבלות על מספר ראשי נפץ והפרוטוקולים להעברת מידע שנחתמו ב–2011 בהסכם NEW START (האמנה להפחתת נשק אסטרטגי). ההשלכות של ביטול הברית הזו יהיו פתיחתו של מרוץ חימוש מסוכן ויקר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ