גינוי עולמי להרג סודאנים במצרים

סיום טראגי להפגנת המהגרים שביקשו מהאו"ם מעמד של פליטים

מייקל סלאקמן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מייקל סלאקמן

ניו יורק טיימס

קהיר. "זהו סוף עצוב לאלה שברחו מהתופת הסודאנית רק כדי להיפגע מהאלימות המצרית". כך סיכם בסוף השבוע עיתון סודאני את מותם של 25 פליטים במהלך ניסיון של משטרת מצרים לפזרם בכוח. הסודאנים הקימו מחנה ארעי בספטמבר, מחוץ למשרדי נציבות האו"ם לענייני פליטים. הם דרשו מהאו"ם מעמד של פליטים, שיאפשר להם לקבל מקלט במערב. האו"ם וארגוני זכויות אדם ברחבי העולם גינו בחריפות את פעילות המשטרה המצרית.

מזכ"ל האו"ם קופי אנאן אמר כי מדובר ב"טרגדיה איומה שלא ניתן להצדיק אותה". נציב האו"ם לענייני פליטים, אנטוניו גוטרס, אמר כי "אין הצדקה להפעלת כוח כה אלים ולמקרי המוות". ארגון סודאני עצמאי לזכויות האדם הודיע כי לאחר דיכוי ההפגנה הובלו 1,280 מהגרים לשלושה אתרים מחוץ לעיר. ואולם, משרד הפנים המצרי טען אתמול כי רק 12 מפגינים נהרגו ו-74 שוטרים נפצעו. הרשויות המצריות מסרו שהמפגינים סירבו לפנות את הפארק שמול משרדי האו"ם, והצביעו על הנסיונות שנעשו לנהל משא ומתן עם מנהיגי המהגרים.

ואולם, מנהיגי המהגרים - פליטים, בראיית הסודאנים - מספרים סיפור אחר לגבי ההתרחשויות שהביאו ביום שישי לסיום הקטלני. ערב ההפגנה הקטלנית הצטופפו במקום יותר מ-3,000, גברים נשים וילדים. כשלושה חודשים הם תלו את נעליהם על גדר המתכת של הפארק, בישלו, טיפלו אלה בילדיהם של אלה, אספו כסף לקניית מזון, והתאבלו על אלה שמתו במקום. דרישתם פשוטה אבל גם מורכבת: הם רצו שנציבות האו"ם לפליטים תכריז עליהם כעל פליטים ותעביר אותם למקום טוב יותר.

ואולם, החוק היבש אינו מכיר בהם ככאלה. "פליט", הגדיר אחמד מוחסן, בכיר בסניף המקומי של הנציבות לענייני פליטים, "מבקש את הגנת החוק; מהגר מבקש לשפר את תנאי חייו הכלכליים". "הם מתייחסים למצרים כאל תחנת מעבר ואלינו כאל סוכנות נסיעות", הוסיף מוחסן. "ההנחה שכל מי שמגיע לכאן מקבל מעמד של פליט ומועבר למקום חדש היא הנחה שגויה. הדבר אינו בידינו. על מגיש הבקשה לעמוד בכמה תנאים של המדינה המארחת, ואין בידינו להשפיע על כך. הרעיון שאתה יכול לגשת לאו"ם והאו"ם ייתן לך כרטיס טיסה לארץ חלומותיך הוא סיפור אגדה".

אבל סיפור האגדה הזה שבה את לבם של רבים. על פי נתוני נציבות האו"ם לפליטים, כשלושה מיליון סודאנים חיים היום במצרים, וחלקם נמלטו אליה בשל המלחמה בארצם. על פי תקנות האו"ם וכללי החוק הבינלאומי, כדי לקבל מעמד פליט אין די בכך שאדם נמלט מאזור שסוע מלחמה, וגם מי שכן מקבל, איננו זוכה בהכרח בכרטיס טיסה למחוז חפצו.

עד לפני שבועיים היה נדמה שלסיפור יהיה סוף חיובי יותר. סוכנות האו"ם לפליטים התדיינה עם מנהיגי הקבוצה ואף הגיעה עמם להסכמה ראשונית, לפיה יובטח לכל אחד מהם מקום מגורים חדש - במצרים - ביטוח רפואי, וחשוב מכל, הבטחה שכל תיק ייבחן שוב לגופו. ואולם, ההחלטה נראתה כמו המשך הביורוקרטיה, והיתה רחוקה ממה שהסודאנים רצו. "יש לנו דרישה אחת: לצאת מהמדינה הזו", אמר סטיבן מוד בן 25 מדרום סודאן. הפליטים בפארק שמעו שמטרתם העיקרית לא הושגה וסירבו לעזוב את המקום.

ביטול ההסכם הביא להחלטה לשגר את המשטרה כדי לפנות את הפארק - ההחלטה שהביאה לקיצה הקטלני של מחאת הסודאנים. הרשויות המצריות והאו"ם מתנצחות כעת על הרקע למהלך, כאשר האו"ם מודה שביקש את פינוי המפגינים אך דובריו מדגישים כי ציפו לפינוי בדרכי שלום.

את הסודאנים זה מן הסתם פחות מעניין. נפוליאון רוברטס, סטודנט לכלכלה לשעבר בן 26, נמלט מכפרו בדרום סודאן לפני ארבע שנים, בתקווה שמצרים תהיה תחנתו הראשונה בדרך לקבלת מעמד של פליט והעברתו למדינה מערבית. רק לפני שבוע הוא אמר כי "הקהילה הבינלאומית יודעת שבסודאן מתחוללת מלחמת אזרחים זה 21 שנה ושבני אדם נהרגים בה. זהו המקרה שלי, ולכן יש להכיר בי כפליט".

ביום שישי היה רוברטס בין מאות המפגינים שנעצרו בהתנגשות עם המשטרה. הוא סיפר לתקשורת שהשוטרים מחזיקים אותו ואת חבריו - כ-1,700 איש לדבריו - בתנאים בלתי נסבלים. כעת תוהים הפרשנים האם סוף השבוע הקשה שעבר על המהגרים יסייע במשהו לפתרון הבעיה, ובינתיים כשלושה מיליון איש נותרים במצוקתם. "אינני חופשייה, ואני רוצה להיות חופשייה", אומרת ססיליה פיליפ, בת 22, בעוד היא מניקה את בנה התינוק.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ