בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מנהיגת הימין הקיצוני בצרפת, מרין לה פן: אנו גזענים? תסתכלו במראה

מנהיגת "החזית הלאומית" הצרפתית שהיתה להפתעת הבחירות, עשויה לקבוע את זהות הנשיא הבא. להלן ראיון שנתנה ל"הארץ" בתחילת הקמפיין

17תגובות

 

בנעלי אביה

 

פאריס. שלג כבד החל לרדת על פאריס. פתיתים גדולים נופלים על דוכני העיתונים, נדבקים על חלונות הראווה שלהם. פניה המחייכות של מרין לה פן ניבטות מהם. היא מעטרת את שער שבועון ה"אקספרס" היוקרתי ומככבת כמעט בכל מקום: מעל מרקעי הטלוויזיה "הנמסים", מעל דפי העיתונות, בכנסים מפלגתיים, מעל גבי לוחות המודעות.

נפגשנו בשבוע שעבר במטה החדש של "החזית הלאומית" בנאנטר, שמחוץ לעיר. מבנה מתכת קר ברחוב קטן וצדדי. לולא דגל צרפת בחזית והפסל המתבקש של ז'אן דארק לצדו, איש לא יכול היה לנחש שזהו מטה המפלגה שהוקמה ב-1972, בידי ז'אן מארי לה פן, האבא של מרין וה"דמון הגדול של הפוליטיקה הצרפתית".

היא מגיעה לבושה ג'ינס אופנתי וסריג כחול-לבן מפוספס. על צווארה צלב משובץ אבנים נוצצות. "השיבוט" - זהו הכינוי שהצמידה לה אמה. "לה פן (האב) עם יותר שיער", אמרה על עצמה פעם. ואכן אי אפשר לטעות. מידותיה הגדולות, פניה המרובעים, קולה המחוספס, עיניה הבהירות - כל אלה מעידים שהיא הבת-של-אבא. "החזית הלאומית עם השיער של סינדרלה", כך נכתב עליה באחד העיתונים.

מאז התגייסה למסע הבחירות לנשיאות של אביה, לפני יותר משמונה שנים, הפכה לה פן לפנים הבלתי מעורערות, הכמעט בלעדיות, של המפלגה. בעוד שבוע - כך על פי כל הסקרים - תביס בנקל את סגנו הוותיק של אביה, ברונו גולניש, ותקבל לידיה את הנהגת "החזית", לאחר כמעט 40 שנות שלטון יחיד של האב המייסד.

זעזועים בזירה הפוליטית

העברת המושכות ב"חזית הלאומית" כבר גורמת לזעזועים קשים בפוליטיקה הצרפתית. במסגרת ה"דה-דמוניזציה" שהיא מובילה, החליטה לה פן למתוח קו על הפרובוקציות והשערוריות האנטישמיות של אביה. היא מבקשת להוציא את החזית מהגטו הגזעני שלה ולהפכה למפלגה המונית לגיטימית. הסקרים שמעניקים לה בין 17 ל-27 (!) אחוזי תמיכה והתזזית החריפה שאחזה במפלגות הממסד מעידים כי מטרתה הושגה כנראה.

"מעולם בתולדות הרפובליקה החמישית לא היתה מפלגת ימין קיצונית כה פופולרית בקרב שכבות הביניים", נכתב באחד העיתונים, "החזית הלאומית עלולה להוות איום של ממש בבחירות 2012"; "הם מפחדים", היתה פחות או יותר הכותרת של מאמר שפורסם לאחרונה ב"לה מונד". "הם" - הן השמאל והן הימין, פשוט לא יודעים איך להתמודד איתה. לפי האסכולה האחת, "אסור להיכנע לסדר היום שהיא מכתיבה מחשש להגדלת הפופולריות שלה"; לפי השנייה "אי אפשר להתעלם מהבעיות שהיא מעלה, אשר מעסיקות את הצרפתים". בהקשר הזה התריע ה"ליברסיון" "כי ה'ניו-לוק' של לה פן כבר פותח בפניה אופקים חדשים ומקרב את החיבור בין החזית לימין הממסדי - שעד כה נחשב ללא אפשרי".

החרם הפוליטי הופר

לה פן עצמה מתמוגגת כמובן. בראיון מקיף ל"הארץ", היא אומרת כי הסקרים מראים שהחרם בן עשרות השנים שכפה הממסד על מפלגתה כבר הופר: "עובדה היא שהסקרים מראים כי 53% ממצביעי UMP (מפלגת השלטון של סרקוזי) מסכימים עם דברי". אביה זעזע את צרפת והעולם כולו כשהצליח בבחירות לנשיאות של 2002 לגבור על המועמד הסוציאליסט ליונל ז'וספן ולהעפיל לסיבוב השני מול הנשיא שיראק. לה פן מבטיחה זעזוע גדול הרבה יותר: "נוצרת כאן דינמיקה שגורמת ליריבינו הפוליטיים לרעוד; בסופה של אותה דינמיקה תובס, לדבריה, "השכבה הפוליטית השלטת הלא-ראויה" והיא - מרין - תיכנס לארמון האליזה. הנשיאה לה פן. לא פחות.

הפרשנים בצרפת אומרים ששינית את הטון במפלגה, אבל לא את התוכן. שאת משחקת משחק כפול; עבור 80% מהצרפתים אין הבדל בינך לאביך. אז מי היא מרין לה פן האמיתית?

"כולם מגלים היום - באיחור רב - שהמצע שלנו, על כל סעיפיו, היה מוצדק כבר כשנהגה לפני 30 שנה. אין לכן שום סיבה שנשנה אותו. היינו הראשונים שצלצלו בפעמוני האזעקה והזהירו מהשלכות המדיניות שהובילה להגירה מסיבית, ומכאן גם לשגשוג האיסלאם הרדיקלי, שמסרב לקבל את חוקי הרפובליקה הצרפתית; היינו הראשונים שהתנגדו להעברת סמכויות של ריבונות לאומית למוסדות האיחוד האירופי, הראשונים שדחו את אמנת מאסטריכט ואת כינון האירו שמתמוטט היום מול עיני כולנו; אם כל כך צדקנו, מדוע עלינו להשתנות?".

כשאביך טען ב-2005 ש"הכיבוש הנאצי לא היה בלתי-אנושי במיוחד", טרקת את הדלת והיית על סף עזיבת המפלגה; מצד שני, את בעצמך עוררת עכשיו סערה עצומה כשהשווית בין תפילות המוסלמים ברחובות לבין הכיבוש הנאצי. פליטת פה או הצהרה מכוונת?

"זו לא היתה פליטת פה, אלא חזרה על דברים שאמרתי כמה ימים קודם לכן במסיבת עיתונאים, שלה נתתי את הכותרת: "סרקוזי - המפלה". השוויתי בין המצב היום ל-1940, שהרי ראשית, אנחנו נתונים היום לשליטה מוניטרית גרמנית; ושנית, אזורים שלמים משטחנו נמצאים במצב של כיבוש, בין אם מפני שמיושמים בהם חוקים דתיים (איסלאמיים), ובין אם מיושמים בהם חוקי המאפיה. הכוונה היתה להציג את בעיית החילוניות מול האיסלאם הרדיקלי, את בעיית מימון המסגדים ואת העובדה שיש אימאמים רבים בצרפת שאין לנו מספיק מידע לגבי תוכן דרשותיהם; הכוונה היתה להראות שחוקי הרפובליקה והריבונות הלאומית של צרפת הולכים ונעלמים. הדיון שהתלקח סביב דברי הוא חיובי. לראשונה בהיסטוריה של החזית הלאומית, הממסד הפוליטי לא מתאחד נגדנו אלא רץ אחרינו, מבלי להציע שום פתרון לבעיות שאנו מציגים".

תפילות מוסלמיות ברחובות

את לא רואה בחקיקה נגד הבורקה פתרון?

"ההנהגה הפוליטית היום חסרת אומץ ונעדרת חזון. היא טיפלה בסוגי מלבוש אלה, אבל צריכה היתה לאסור גם עטיית כיסוי ראש בחוצות; זו הרי הצהרה פוליטית, וכך גם התפילות ההמוניות ברחובות. בעבר איפשרו השלטונות לסגור רחוב אחד בלבד בצרפת לצורך התפילה. היום יש 15 רחובות כאלה, ובעתיד יהיו 100. בעבר לא היו להם רמקולים, היום הם משמיעים את תפילותיהם ב'פול ווליום'. זה בלתי אפשרי. צריך היה להכניס לחוקה סעיף שמעגן את עקרונות החילוניות באופן נוקשה ביותר".

כמה מבכירי חברייך בימין הקיצוני האירופי ביקרו לאחרונה בישראל, שאליה הוזמנו על ידי המתנחלים וגורמים בימין הקיצוני הישראלי. מה דעתך על החיבור הזה?

"הדאגה המשותפת מהאיסלאם הרדיקלי היא שמסבירה את החיבור... אבל ייתכן שעומד מאחוריו גם הצורך של המבקרים מאירופה לשנות את תדמיתם במדינותיהם... באשר לשותפיהם בישראל, אני כשלעצמי לא מבינה את הרעיון של המשך פיתוח ההתנחלויות. אני רואה בכך טעות פוליטית, ומבקשת להבהיר בהקשר הזה שצריכה להיות לנו הזכות לבקר את מדיניותה של ממשלת ישראל (כפי שמותר לנו לבקר כל ממשלה ריבונית) מבלי שזה ייחשב לאנטישמיות. החזית הלאומית הרי תמיד היתה ציונית, ותמיד הגנה על זכות קיומה של ישראל".

האם העובדה שמי שהוגדרו אנטישמים מובהקים עוטים על עצמם את תווית האיסלאמופובים מוכיחה שהאנטישמיות לא משתלמת יותר באירופה של היום?

"אין אנטישמיות היום באירופה. הביטוי של העוינות הזו נעלם לאחר מלחמת העולם השנייה. האנטישמיות (האיסלאמית) הגוברת בשטחנו קשורה בסכסוך הישראלי-פלסטיני. כפי שכבר הצהרתי בעבר, יש היום בצרפת אזורים שלמים שבהם עדיף לא להיות יהודי, אשה, הומוסקסואל או אפילו סתם צרפתי-לבן".

בהקשר הזה, הצהיר לאחרונה הנציב האירופי לשעבר, ההולנדי פריץ בולקסטיין, שיהודי ארצו צריכים להגר לישראל או לארה"ב מאחר שלא ניתן להגן עליהם יותר. מה לגבי יהודי צרפת?

"יהודי צרפת הם צרפתים, הם כאן בביתם, ועליהם להישאר כאן ולא להגר. המדינה חייבת לספק פתרונות להתפתחות האיסלאם הרדיקלי באזורים הבעייתיים".

"ייתכן נשיא יהודי בצרפת"

לפי הסקרים, אחד מאותם יהודים, נשיא קרן המטבע הבינלאומית דומיניק סטרוס-קאהן, עשוי להיות הנשיא הבא של צרפת. נשיא צרפתי-יהודי, זה אפשרי?

"בהחלט. סטרוס קאהן טען ש-5% מהצרפתים לעולם לא יצביעו ליהודי. השבתי לו שיש ודאי גם 5% שלעולם לא יצביעו עבור אשה. בניגוד לתדמית שמדביקים לצרפת, היא אחת המדינות הכי פחות גזעניות בעולם; לא שופטים כאן אנשים על פי צבעם או דתם, אלא על פי איכויותיהם. קוראים לזה מריטוקרטיה. זה עיקרון חשוב ויקר מאוד לצרפתים. בניגוד לתרבות האנגלו-סקסית, זו הצרפתית מושפעת מהנצרות אשר שופטת אנשים ולא קהילות".

ונשיא מוסלמי, זה גם משהו שאפשר להעלות על הדעת?

לה פן נאנחת, מהרהרת ומשיבה: "הכל אפשרי. יש עשרה מיליון מוסלמים בצרפת (חמישה עד שישה מיליון לפי משרד הפנים הצרפתי, א"פ). המוסלמים - כשהם צרפתים כמובן - אינם מצביעים באופן קהילתי, אלא כמו יתר האוכלוסייה. אם בעקבות התגברות האיסלאם הרדיקלי, ינסה מועמד לייצג אקסקלוסיבית את הקהילה המוסלמית, זו תהיה התפתחות חמורה".

רבנים בישראל פרסמו הצהרה הקוראת לא להשכיר דירות לערבים. את מזדהה עם זה?

"מדובר בערבים ישראלים, לא כן? ואם כן, הרי שיש להתייחס אליהם באותו האופן שבו יש להתייחס לכל בעלי האזרחות. על המדינה להחליט אם היא מעניקה אזרחות לתושביה או לא, אבל מרגע שעשתה כן, יש להתייחס אליהם באופן שוויוני".

וכמי שעוקבת אחרי תופעת המהגרים לישראל, מה דעתך על התמודדותה של החברה הישראלית עם התופעה; על הרעיון להקים גדר בגבול מצרים ומחנה מעצר בדרום?

"אם היינו אומרים בצרפת אלפית ממה שאומרים בישראל בנושא זה, היו משליכים אותנו מיד לכלא בגלל הסתה לשנאה גזעית. מבחינה מעשית, על המדינה לאמץ מדיניות הגירה מונעת ויעילה, שבמסגרתה יועמדו מעסיקי הזרים לדין ויוטלו עליהם קנסות כבדים. כמו כן יש ליישם את רעיון ההעדפה הלאומית ולבטל את כל התמריצים שמושכים את המהגרים - כך למשל סיוע סוציאלי, חינוך לילדים, שירותי בריאות ושיכון. אמצעים אחרים כמו גירוש המהגרים חזרה למולדתם לא יעזרו. כל עוד יהיו להם פיתויים, הם ימשיכו לבוא. אני הרי מבינה אותם: אפילו אם הם מובטלים אצלנו, בשל ההטבות הם מרוויחים כאן הרבה יותר מאשר לו נשארו לעבוד בארצם. אם לא יהיה להם יותר אינטרס להגר, הם פשוט לא יגיעו יותר".

"לא אדבר סרה בארצי"

בראיון הראשון אי-פעם שעשית יחד עם אביך ("הארץ", מארס 2004), גינית את הנשיא שיראק על הצהרתו ההיסטורית מ-1995 שבה קיבל - בשם צרפת - אחריות לפשעי משטר וישי. האם את מוכנה לגנות היום את משטר המרשל פטאן ואת פשעי הפשיזם הצרפתי?

לה פן מתפרצת ומשיבה בכעס ניכר: "לחלוטין לא, אדוני. ראשית, איני מתכוונת לדבר סרה בארצי. שנית, אני סבורה שז'אק שיראק שגה. לא צרפת היתה אחראית ולא מדינת צרפת, אלא המשטר. אני גם מוצאת פגם בהכאה תמידית ושיטתית על חטא. עלינו לקבל את ארצנו כמו שהיא, עם רגעיה הטובים והרעים, עם תקופות ההדר שלה והתקופות שהיו פחות זוהרות, עם הכישלונות והטעויות, עם הדרמות והאירועים המצערים. ההיסטוריה של צרפת ארוכה היא. ההגינות מחייבת להתייחס אליה כמכלול, ולא לפרוס אותה כפרוסות נקניק שאינן מתחברות כדי לנסות להיראות טוב יותר ברמה הפוליטית".

קורצת לישראל, לא משתחררת ממורשת אבא

"לה פן זה לה פן ומרין היא מרין", אומרת היורשת. "כבר הצהרתי 8,293 פעם שאיני שותפה להשקפה שלו על ההיסטוריה". אלא שמתשובותיה ל"הארץ" ניכר שהיא נקרעת בתמרוניה בין רצונה לזכות בתדמית חדשה ומהוגנת לבין חוסר היכולת שלה להתנתק באמת מאביה, ממורשתו ומהגרעין הקשה, הווישיסטי והאנטישמי של מפלגתה.

כמה ניסיונות שלה להגיע לישראל, בין היתר במסגרת משלחת של הפרלמנט האירופי, טורפדו על ידי השלטונות בישראל. כך גם ניסיונות "לפתוח דף חדש" עם הקהילה היהודית בצרפת. "מסקנתי היתה שישראל סובלת מעודף חברים", היא צוחקת במרירות. יו"ר הקהילה היהודית (קרי"ף), רישאר פראסקייה, סבור כי דווקא בגלל הצלחת ה"דה-דמוניזציה" שלה, היא מסוכנת יותר מאביה. שגרירות ישראל בפאריס שותפה לדעתו, שלפיה עד שלא תתנער ותגנה את דברי אביה אין לקיים איתה שום מגע.

אלא שלא כולם מסכימים: הפילוסוף היהודי אלן פינקלקראוט אמר בעבר כי אין לו "טיפת סימפתיה לימין הקיצוני בצרפת", אבל מי שמדאיג אותו זה דווקא השמאל הקיצוני, "שם מגייסים היום את האנטישמים החדשים". הפילוסוף, מחבר הספר על האנטישמיות "בשם האחר", אמר עוד כי "האנטישמיות של הימין הקיצוני נגמרה. לה פן אנטישמי, אבל בתו לחלוטין לא".

שני נשיאים לשעבר של הקרי"ף, אנרי אז'דנברג ותיאו קליין, אומרים כי כמי שנולדה ב-1968, מרין לא נושאת על מצחה את אותות הקין ההיסטוריים של הימין הקיצוני - שיתוף הפעולה עם משטר וישי, המאבק למען "אלג'יריה הצרפתית" וההאשמות בעינויים, שרודפות את ז'אן-מארי לה פן. אלא שבעוד קליין סבור שצריך לפיכך "לגשש את הדרך אליה ולבחון את האפשרות לקיים איתה דיאלוג", אז'דנברג דווקא מסיק בדאגה שהיא "תוכל למשוך אליה את האלקטורט הימני המתון וטמונה כאן סכנה פוטנציאלית ממשית". החששות של פראסקייה עמוקים אף יותר: "אל מעגל מצביעיה עלולים להצטרף יהודים 'מאוכזבי סרקוזי' שנוטרים לו טינה על התערבותו בתהליך השלום ועל הלחצים שהוא מפעיל על בנימין נתניהו", הוא אומר. בינתיים, היא כבר הספיקה לרקום קשרים עם הכהניסטים בצרפת, חברי "הליגה להגנה יהודית" (LDJ), שרואים בראשי הקהילה "בוגדים שדינם מוות".



ז'אן מארי לה פן ובתו מרין
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו