בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צבי בראל | למה התרחשה ההפיכה דווקא בתוניסיה?

תגובות

פירוט מעלליה של אשת נשיא תוניסיה, לילה טרבלסי, במברקים שנחשפו בוויקיליקס, כבר הכתירו את המהפכה האזרחית בתוניסיה כ"מהפכה הראשונה של ויקיליקס". זה אינו התואר היחיד בו היא זכתה: "מהפכת פייסבוק", "טוויטר" ו"יו-טיוב", אלה השמות שהחליפו בימים האחרונים את תואריה הקלאסיים של המהפכה בתוניסיה: "מהפכת הרעבים" ו"מהפכת המדוכאים". אין זה מקרה שאת התארים הראשונים, שמציגים לכאורה את האמצעים ליישום המהפכה, מעניקים לה במערב, בעוד שבתוניסיה עצמה מעדיפים את השמות שמתארים הסיבות למהפכה: דיכוי ועוני. אין זה מקרה, לאור התפישה כי סילוק שלטון במהפכה אזרחית הוא פטנט מערבי בלעדי, שלא ייתכן כמותו במזרח התיכון. לכן, גם כשמתחוללת מהפכה ב"מזרח", מהפכה שאיננה צבאית או דתית כמו באיראן או בסודאן, הרי שהיא מחקה את המערב, אם לא בסיבות, לפחות באמצעים.

מכאן גם הציפייה שהמהפכה בתוניסיה תתפתח למגפה מידבקת. תגלוש דרך הרשתות החברתיות למצרים, ירדן, סעודיה, איראן, תימן וסוריה. בכולן הרי יש אינטרנט, ובכולן יש משטרי דיכוי ועוני. בכולן רוב האוכלוסייה צעירה, בת פחות מ-30, ובכולן יש "שאיפות פרו-מערביות" ואמצעים מערביים. הנה הפתעה: באיראן נוסתה המהפכה הירוקה, ולא חוללה את הנס. מצרים הקדימה את כולן בשימוש באינטרנט, אבל מהפכה לא היתה בה, וכנראה גם לא תהיה בה. בירדן הרשת היא יותר חברתית מפוליטית, ובסעודיה מתחוללות מהפכות באינטרנט, אבל מסוגים אחרים.

אז מדוע בתוניסיה? המדינה שזכתה לציוני שבח רבים כל כך במערב, שכלכלתה דומה יותר מכל מדינה ערבית אחרת לכלכלה מערבית פתוחה ומשגשגת, עם תיירות פעילה, פסטיבלי סרטים וג'אז, דת שנדחקה לשוליים ודוכאה בכוח, זכויות רבות לאשה ושיעור הנשים בפרלמנט הגבוה יותר מזה של הקונגרס האמריקאי, דווקא היא יצאה לרחובות. הסיבה היא שתוניסיה יצרה מראית עין משובבת, אבל המציאות בה קשה. מפלגת השלטון זוכה שוב ושוב ברוב בבחירות. הנשיא, כמו במדינות ערביות אחרות, זוכה בבחירות בשיעורי תמיכה שנעים בין 89% (בבחירות האחרונות), ל-99%. מפלט האינטרנט - אותו מרחב שיח שמאפשר להביע דעה חופשית, הפך בעצמו לכלי בידי השלטון כדי לאתר את מבקריו ולהענישם.

לכאורה, תנאים כאלה שוררים גם במדינות אחרות במזרח התיכון, השאלה היא עד כמה מעריך הציבור את יכולתו לשנות את המציאות. באיראן למשל, המרי האזרחי עדיין לא חדל, והתנועה הירוקה חיה ונושמת. אולם באיראן משמרות המהפכה ומיליוני מתנדבי הבסיג' הם כוח רב עוצמה, חלק של מנגנון המשטר שהוכיח את יכולתו לטהר את הרחובות ממתנגדי שלטון. כך גם בסוריה, שבה גם מרחב האינטרנט מוגן מפני מתנגדים. במצרים, לצד הכוח הצבאי והמשטרתי שמפעיל השלטון, מוענק מרחב פעילות מרשים לביקורת פומבית. לא רק באינטרנט, אלא גם ברחובות יכולות להתקיים הפגנות, במפעלים שביתות, ומאמרים ביקורתיים אפשר לקרוא גם בעיתונות הממשלתית. שסתום הבטיחות הזה, לצד שליטה מוחלטת במנגנוני גיוס כמו איגודים מקצועיים, ויצירת "איום משותף" כמו האחים המוסלמים, מאפשרים לשלטון להפריד בין ביקורת ומחאה לבין הגשמת מאוויהם של המבקרים.

עם זאת, הפוטנציאל שרוחש מעל ומתחת לפני השטח קיים בכל אחת מן המדינות הללו. על אף שמהפכות אינן מגפה מידבקת, תוניסיה שברה מסורת ויצרה מציאות חדשה. בפעם הראשונה נכנע שלטון בפני לחץ ציבורי ובורח מן המדינה, ולא בשל הפיכה צבאית. בעוד חודשים מספר צפויות הבחירות לנשיאות במצרים, והיא תהיה כנראה המדינה הראשונה שבה אפשר יהיה לבחון את השפעתה של המהפכה התוניסאית.



משליכי אבנים נענים בגז מדמיע בתוניס, אתמול


הפגנה נגד מחירי המזון הגבוהים בעמאן, שלשום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו