בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום לפני 54 שנה: הלך לעולמו המנצח ארתורו טוסקניני

תגובות

באחד מלילות יוני של שנת 1886, בשעה שהתיאטרון בריו דה ז'נירו שבברזיל היה מלא מפה לפה לקראת הופעה של "אאידה" בביצוע להקת האופרה האיטלקית קלאודיו רוסי, פרצה קטטה בין המנצח למוזיקאים האיטלקים והוא התפטר. נראה היה שייאלצו לפזר את הקהל, כשברוב ייאוש קרא אחד הזמרים: "הוא יכול להציל אותנו, הוא יודע את כל האופרות בעל פה".

הזמר הצביע על צ'לן צנום בשם ארתורו טוסקניני, שנודע לא רק בכישרונו המוזיקלי אלא גם בזיכרונו המופלא. טוסקניני הובל בחיפזון אל דוכן המנצח וקיבל לידו את שרביט המנצחים. בסוף הערב, אחרי שניצח על האופרה כולה, זכה לתשואות סוערות. טוסקניני היה אז בן 19. כשחזרה הלהקה מדרום אמריקה לאיטליה, הפיצו חבריה את דבר כישרונו של הצ'לן הצעיר. בתחילה ניצח על כמה תזמורות קטנות. 12 שנים אחרי אותו ערב מקרי, הגיע לשיא הקריירה שלו בהתמנותו למנצח הראשי של בית האופרה "לה סקאלה".

הסיפור האגדי על עלייתו של המנצח הגדול הובא ב"הארץ" למחרת מותו ב-16 בינואר 1957, והוא בן 89. המאסטרו מת בשנתו בביתו בניו יורק, בה התגורר מאז היגר מאיטליה מולדתו במחאה על עליית הפאשיזם. "המנצח הישיש מת בשנתו - כנראה מהתקפת לב", דיווח "הארץ", "בריאותו החלה מתערערת כבר בשנת 1954, כאשר התפטר מתפקידו כמנצח תזמורת אן-בי-סי ולאחרונה היה כמעט עיוור".

הוא היה המנצח הראשי של לה סקאלה, ובשנות השלושים ניצח על הפילהרמונית של ניו יורק והביאה לפסגת ההכרה הבינלאומית. הוא נחשב למנצח עז מזג שכפה על עצמו ניצוח מדויק ורציונלי; לאדם חד לשון ונחוש, שהצטיין בענווה אנושית נדירה ובטשטוש מתמיד של עצמיותו למען שירותה של המוזיקה. אבל בישראל הוא זכור, יותר מכל, כמי שנענה להזמנתו של מייסד התזמורת הארץ ישראלית, ברוניסלב הוברמן, לנצח על הקונצרט הראשון של התזמורת, ב-26 בדצמבר 1936.

המנצח האורח וויליאם שטיינברג הכין את הקונצרט עם התזמורת, וטוסקניני - אשר ב-1922 התנגח בו המון איטלקי לאחר שסירב לנצח על ההמנון הפשיסטי; וב-1933 סירב להופיע בגרמניה שהחלה מיישמת יותר ויותר את חוקי הגזע שלה - ניצח בערב הפתיחה.

יותר מ-7,000 חזו בו, כיצד, כפי שנזכר שמעון סאמט ב"הארץ" 20 שנים אחר כך, המנצח "נפנף בחיבה כלפי התזמורת כולה" אחרי כל יצירה - תזמורת שרבים מחבריה היו פליטי גרמניה הנאצית, שניגנו כעת בתל אביב בתנאים לא-תנאים. היישוב נתן אז לטוסקניני במתנה חמישה דונמים של פרדס הדרים ביישוב רמות השבים, והוא ביקר בו עם רעייתו וצחק: "יש המאמינים בשרביט הניצוח שלי, אך מי יאמין בכושר הפרדסנות שלי?".

מארחיו הבטיחו לו שאחרים יהיו אמונים על גידול פירות הפרדס שלו, וישלחו לו את תנובתו לכל מקום בו יימצא טוסקניני. אבל שנים לא רבות אחר כך הפרדס נעקר. במקומו הוקם אולם הופעות בשם "אולם טוסקניני".

יומיים לאחר מותו הובא ארונו של טוסקניני לאיטליה, עטוף בדגל הלאום, והונח על במת "לה סקאלה", שם חלפו על פניו רבבות. אחר הועבר הארון לקתדרלה של מילאנו, לעיני אלפי אזרחים שהצטופפו בעברי הרחובות. הבישוף של מילאנו ערך את טקס האשכבה, וטוסקניני הובל לבית הקברות, שם הורד ארונו לקולות 400 זמרי האופרה "לה סקאלה" שהשמיעו את "ווה פנסיירו" מתוך האופרה "נבוכדנאצר" של ורדי. באותה שעה בתל אביב נערך ערב זיכרון לטוסקניני בבית ציוני אמריקה. באוקטובר 1957 נקרא רחוב על שמו ליד היכל התרבות בתל אביב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו