בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך מדכאת מצרים את המחאה: מעצרים המוניים ואלימות קשה

מאות מפגינים נעצרו עד כה במהומות נגד המשטר ושבעה בני אדם נהרגו. כתב גרדיאן נעצר על ידי שירות הביטחון החשאי בבירה. הוא הוכה באכזריות ונלקח לחקירה עם עשרות אחרים * תיעוד מיוחד

תגובות

קהיר. בתום יום בו סיקרתי את ההפגנות בבירת מצרים, מצאתי עצמי אתמול לפנות בוקר בכיכר עבד אל-מונעים ריאד, צומת חשוב במרכז העיר, בקרבת כיכר תחריר - הכיכר המרכזית של קהיר ולב המהומה. בדיוק באותה שעה פתחו כוחות הביטחון במתקפה על הכיכר, ריח כבד של גז מדמיע נישא באוויר ואלפים נהרו לכיווני. כשראו ניידת ריקה מתקרבת, אחדים מהם החלו להכות עליה ובסופו של דבר הפכו אותה והעלו אותה באש.

במרחק נראו שוטרים מתקדמים מכיוון תחריר. התקשרתי למערכת כדי לדווח שהאלימות מתפשטת, ואז החלו השוטרים לתקוף. המפגינים החלו לרוץ ואני ביניהם. אחרי זמן קצר עצרתי, במחשבה כי הסכנה חלפה. כמה צעירים לבושים בגדים אזרחיים התחילו לרוץ לכיווני, וחשבתי שגם הם מפגינים הנמלטים מהשוטרים. ואולם, כששניים מהם הגיעו אליי, הם התנפלו עליי, הפילו אותי על הקרקע, הרימו אותי בכוח וגררו אותי לכיוון השוטרים.

אלה הם "אמין דאולה", שוטרים בלבוש אזרחי מהשירות החשאי הידוע לשמצה של מצרים. כל ניסיונותיי להסביר באנגלית ובערבית שאני עיתונאי זר נענו במכות ובסטירות. בין מכה למכה ראיתי מפגינים בודדים אחרים שנתפסו וזכו לטיפול דומה.

נגררנו לבניין שירותי הביטחון בקצה הכיכר, מרחק שני רחובות מהדירה שלי. כשהגענו, באו שוטרים אחרים והמשיכו לבעוט בי ולהכות אותי. ראיתי קצין גבוה לבוש מדים וצעקתי אליו שאני עיתונאי בריטי. הוא ניגש אלי, הכה אותי פעמיים ואמר בערבית: "זין עליך ועל בריטניה".

המפגינים האחרים ואני נזרקנו לחדר אחר, בו התנפלו עלינו שוטרים נוספים במקלות. הם דחפו אותנו אל הקיר, הורו לנו לעמוד עם הפנים אליו ולקחו את הארנקים והטלפונים הניידים שלנו. עוד ועוד מפגינים הושלכו לחדר והועמדו מאחורינו. כל מי שהסתובב, הוכה מיד. אחרי כשעה נגררנו החוצה, אחד אחד.

בחוץ הועמסנו על אחת המשאיות הירוקות של שירות הביטחון המרכזי, שבלטו בנוכחותן ברחובות באותו יום. דלתות המשאית היו נמוכות וצרות ובקושי אפשר היה להידחק דרכן. כשנכנסתי, שוטר חבט את ראשי אל מסגרת הדלת המתכתית. בפנים כבר היו עשרות מפגינים שהצטופפו בחשכה.

היינו 44 בני אדם באותה משאית קטנה, ורבים מאתנו היו פצועים. מאחר שכמעט לא היה מקום לזוז הטמפרטורה עלתה במהירות ומספר אנשים התעלפו.

הבחנתי שהשאירו אצלי את מכשיר ההקלטה שלי והתחלתי להקליט. תיארתי מה קרה וראיינתי אחדים מהאנשים שעמדו מסביבי. המשאית נסעה במהירות עצומה מזרחה, אולי לפאתי העיר. בכל פעם שבלמה המשאית בפתאומיות או פנתה, כולנו הועפנו. אחד המפגינים, חולה סוכרת, שקע בתרדמה והיה ברור שמצבו קשה. אך למרות שחבטנו בכוח על דפנות המשאית, הנהגים לא עצרו.

בסופו של דבר עצרנו ליד מטה משטרת הביטחון בקצה העיר. אחרי עיכוב ממושך פתח אחד השוטרים את הדלת וקרא לאסיר בשם "נור" לצאת. נור, פעיל צעיר, הוא בנו של איימאן נור - מתנגד מפורסם למשטר. ברגע שהשוטר פתח את הדלת, התנפלנו עליה והפלנו אותו. הוצאנו מהמשאית את האיש חסר ההכרה ועצרנו מכונית שלקחה אותו לבית חולים. אנחנו, הנותרים, נאלצנו לשוב לעיר בכוחות עצמנו.



מפגינים בקהיר, אתמול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו