בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצרים: בלי הנהגה, בלי כיוון

הצעדים שהציע מובארק אינם מחסלים את החשבון ההיסטורי בינו לבין הציבור ואינם מסלקים את תחושת העלבון והזעם שמופנה אליו

תגובות

"מסע המיליון" שהביא מאות אלפי מפגינים אל כיכר תחריר בקהיר והקים "סניפים" בערים אחרות במצרים הפך לחוויה לאומית ממכרת יותר מאשר לפעולה פוליטית. ככזאת היא דורשת לסלק את הסמל העליון, את הנשיא מובארק, גם אם לא ברור לאן הסילוק יוביל. הודעתו של מובארק - שנשמעה כסיכום כהונתו - לפיה לא יתמודד בבחירות הבאות או ידרוש מן הפרלמנט לשנות את סעיפי החוקה שמגבילים את ההתמודדות לנשיאות, עלולה לפיכך לא לספק את הציבור שדורש את ראשו ולאלתר. מובארק מצידו עדיין מנסה לקבל עוד מרחב נשימה, לסיים את תקופת כהונתו החוקית הפעם כדי לשמור על כבודו. הצעדים שהציע עד כה אינם מחסלים את החשבון ההיסטורי בינו לבין הציבור ואינם מסלקים את תחושת העלבון והזעם שמופנה אליו באופן אישי.

אבל ההודעה הדרמטית של מובארק מותירה עדיין חלל פוליטי ומדיני שעלול לקלוע את מצרים לתקופת אי-יציבות שיכולה להתפתח למאבק שלא יהיה נקי מאלימות, ושיהיו לה השלכות מטלטלות על מאזן הכוחות במזרח התיכון כולו שבו מצרים עלולה לחדול להיות גורם מנהיגותי. שכן הסיסמה "העם רוצה שמובארק ילך" מתקשה לייצר הנהגה משותפת, מצע מתואם ומטרות ברורות. דוגמה לכך אפשר היה לראות אתמול בדבריהם של שלושה אישים שמייצגים את האופוזיציה. מוחמד אל-בראדעי, הכוכב שצנח אל המרחב הציבורי המצרי דיבר בשטף על כך "שיש תחילה לסלק את הנשיא ואחר כך אפשר להתחיל בדיאלוג". על מה יהיה הדיאלוג, הוא נשאל. "אפשר לדבר על שינויים בחוקה, אפשר לקבוע חוקה זמנית", אבל לאל-בראדעי אין למעשה מצע פוליטי מסודר שיכול לגייס את הציבור סביבו.

לסייד אל-בדווי, מנהיג מפלגת האופוזיציה הוותיקה אל-וופד גם אין חזון או אסטרטגיה. "צריך לפרק את הפרלמנט ולקיים בחירות חדשות", הוא מציע. אבל מי ינהיג את המדינה עד הבחירות? אין תשובה. עמרו מוסא אמנם איננו איש אופוזיציה מוגדר, אבל הוא רואה עצמו מועמד להנהיג את מצרים ובעבר דובר בו כמועמד מתחרה. מוסא מבין את הקושי בהעברת שלטון ומציע מצידו לנהל דיאלוג עם ההנהגה של מובארק עוד לפני הדרישה לסילוקו. "צריך לעשות זאת בדרך תרבותית נאותה. אפשר לנהל דיאלוג על הצעותיו של עומר סולימאן ואם לסלק את מובארק אזי רק באמצעות דיאלוג".

באשר לתנועות הצעירים, לאיש מהם אין תוכנית פוליטית ברורה, ואלה עלולים למצוא עצמם במאבק קשה אל מול האחים המוסלמים על זכויות היוצר של ההישג. האם הזרמים החילוניים, שמתעבים את האחים המוסלמים, יהיו מוכנים להתיר את הקמתן של מפלגות דתיות? האם הצבא יתיר את פעילותם או שיחליט לקבוע את הכללים בעצמו? על כל אלה אין בינתיים תשובה.

ללא זרם שליט קיים חשש גם בקרב מנהיגי התנועות שמרכיבות את המופע ההמוני להכריז על מנהיג או על קבוצת מנהיגים מחשש שאחד יתחיל לנטרל את השני, להאשים את השני בניצול ושתלטנות ובסופו שלדבר עלולה המחלקות ביניהם לרסק את ההישג הציבורי העצום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו