בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצרים: הזמן פועל לרעת האופוזיציה

המהפכה לאן

תגובות

אחת ההתפתחויות המעניינות ביותר בכיכר א-תחריר במרכז קהיר בסוף השבוע ("ההפגנה" ביום שישי היתה רגועה יחסית) היתה פנייתו אתמול של מפקד פיקוד המרכז בצבא המצרי אל ההמונים בבקשה להתפזר כדי "להציל את מצרים". ללא אלימות או עימותים, אפילו ללא קריאות גנאי, נעמד הגנרל המצרי והפציר בהם לשוב לבתיהם. האלפים סירבו להיענות לבקשתו, וקראו לעומתו "העם רוצה בסילוק מובארק". אולם מתנגדי המשטר, כמו גם מצרים עצמה, נכנסים כעת לשלב ביניים מסוכן שבו אין החלטות או התפתחויות דרמטיות. הזמן פועל לרעתה של האופוזיציה, וגם לרעת המדינה. האופוזיציה, בעצם החלטתה בהפגנות יום השישי להישאר בכיכר א-תחריר ולא לצעוד לעבר ארמון הנשיאות, ויתרה למעשה על הרעיון לסלק בכוח את מובארק. הצבא מצדו מאפשר את כינוס ההמונים בכיכר ואינו מתערב בנעשה שם, מתוך מחשבה הגיונית כי מאות האלפים שהיו שם ביום שישי, שהפכו אתמול לעשרות אלפים, יהפכו בהמשך השבוע לאלפים - עד שהמחאה תתאדה לה. אולם מצרים בינתיים ממשיכה להיות משותקת. הכלכלה שלה סופגת הפסדים אדירים בכל יום שבו מוסדות המדינה אינם שבים לתפקד, הבורסה אינה פועלת, המשקיעים מחו"ל, כמו גם אנשי העסקים המקומיים, לא יסתכנו כעת בשום השקעה, והמהפכה שאמורה היתה לשנות לטובה את המצב במצרים, עלולה עוד להוביל את המדינה לפשיטת רגל.

האופוזיציה במצוקה מכמה סיבות, העייפות היא רק אחת מהן. מדובר ביותר מעשרה ימים של הפגנות, לעתים אלימות יותר ולעתים פחות, כאשר המעטים מבין המפגינים שיש להם עבודה אינם מתפרנסים בתקופה זו. אך הבעיה המרכזית של מתנגדי המשטר היא היעדר הנהגה אחת, מרכזית, שתקבע יעדים ואסטרטגיה. ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לשעבר, מוחמד אל-בראדעי, אינו כריזמטי במיוחד, ולמרות מאמציו לסמן עצמו כנשיא לעתיד, הוא אינו מצליח ללכד את האופוזיציה. רבים רואים בו טרמפיסט, נטע זר שחבר מהר מדי ל"אחים המוסלמים". בנוסף, מסתמן פיצול ברור בשורות האופוזיציה, בין הארגונים החילוניים הקטנים החברים בפרלמנט המצרי, כמו "אל-וופד", "א-תג'מע" ותריסר האחרים, לבין "האחים" ו-26 הקבוצות הקטנות (בהן זו של אל-בראדעי וכן "כפאיה", "שישה באפריל") שמובילות את המפגינים בכיכר. בעוד הארגונים שהשתתפו בבחירות בפרלמנט כבר הסכימו למשא ומתן עם סגן הנשיא עומר סולימאן על רפורמות במדינה, שייכנסו לתוקף לקראת הבחירות הבאות בחודש ספטמבר (ובמשתמע להותרת מובארק בתפקידו), המחנה השני אינו מסכים לכך.

אתמול התברר שגם בתוך מחנה ה-26 לא כולם מסכימים על כל פרט. אחד מבכירי האיגוד הלאומי לשינוי, עבד א-רחמן יוסף, שהיה אחד מנציגי המפגינים שנפגשו ביום שישי בערב עם ראש הממשלה אחמד שאפיק, הסביר כי הדרישה של המפגינים בכיכר היא כי הנשיא יעביר את כל סמכויותיו לסגנו, יישאר כנשיא סמלי בלבד, ואז תתפזר המחאה. מיד אחריו עלה לשידור אחד מראשי המפגינים בכיכר, מוחמד אל-חדירי (ראש בית הדין לערעורים לשעבר), שאמר כי המפגינים יישארו בכיכר עד לסילוק המוחלט של מובארק. בניסיון לאחד שורות החליטו הצעירים למנות ועדה מטעמם שתייצגם מול הממשל, שבה יהיו חברים אל-בראדעי, אחמד זוויל (זוכה פרס נובל לשעבר לכימיה) ועמר מוסא, מזכ"ל הליגה הערבית. הבעיה ששלושתם אינם מסתירים את רצונם להיבחר לתפקיד הנשיא בבוא העת. בנוסף, באופוזיציה ה"מתונה" יותר לכאורה, שומעים את הקולות העולים מקרב "האחים המוסלמים", כמו זה של רשאד אל-ביומי, אחד מראשי הארגון, שטען כי לאחר עזיבת מובארק ומינוי ממשלה זמנית, יש לבטל את הסכם השלום עם ישראל. חלק ממתנגדי המשטר החילונים מבינים את המחיר שתשלם מצרים ביום שאחרי - הגברת כוחו הפוליטי של הזרם האיסלאמיסטי.

במקביל, ממשיכים מובארק ואנשיו לעשות צעדים קטנים בניסיון לבלום את המחאה. אתמול הודיעה מפלגת השלטון כי חברי הלשכה המדינית שלה התפטרו. במקומו של ספוואת א-שריף, מזכ"ל המפלגה, ובנו של הנשיא גמאל מובארק, שעמד בראש הלשכה המדינית, מונה חסאם בדראווי. בנוסף, על אף הדיווחים בניו יורק טיימס על משא ומתן בין האופוזיציה לממשל על העברת הסמכויות של הנשיא, הבהיר ראש הממשלה כי אין שום כוונה לעשות זאת. מובארק, יש לזכור, כבר הוציא במעט את הרוח ממפרשי המתנגדים כאשר הודיע כי אין בכוונתו להתמודד בבחירות, וכי בנו לא יירש אותו.

אז אמנם תם עידן מובארק במצרים, אלא שהשאלה היא מתי תהיה מסיבת הסיום. לעת עתה, הכל פתוח. זה יכול לקרות בכל יום, מאחר שלרשות האופוזיציה עומד אחד הכלים החשובים ביותר, שלא ניתן להקל בו ראש: הזעם של ההמונים שרוצים לראות בנפילת מובארק. בנוסף, הנשק האולטימטיבי במזרח התיכון - אל-ג'זירה - ממשיך כל העת לשלהב את המהפכה. לעומת זאת מובארק מסרב לעזוב כל כך מהר, ושולף קלף אחר קלף - או במלים אחרות, אינו מסכים שאירוע הפרידה יהיה לפני ספטמבר.

באשר להתערבות האמריקאית לטובת המפגינים, לא ברור אם היא פועלת לטובת או לרעת מובארק. הממשל כבר חוצה קו אדום של התערבות בנושאיה הפנימיים של מדינה אחרת, צעד שאינו מתקבל באופן חיובי כל כך במצרים. גם באופוזיציה לא ממהרים לקבל את החיבוק של וושינגטון.

ההתנפלות על מובארק, שהואשם תמיד בהיותו סוכן אמריקאי, העלתה חשד בקרב כמה ממתנגדיו שאולי בכל זאת היה בו משהו טוב למצרים - אם הממשל האמריקאי תוקף אותו כך. על אף התקוות הגדולות של הנשיא ברק אובמה להפוך לחביב ההמונים בעולם הערבי - לצערו זה כבר לא יקרה. ועל אף ששמו האמצעי הוא חוסיין, הוא תמיד ייחשד בהיותו סוכן ישראלי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו