בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האופוזיציה באיראן שואלת: למה אצלנו המחאה נכשלה

הרפורמיסטים מקווים שהאירועים במצרים יעוררו מחדש את המחאה האיראנית. חמינאי מצדו מדבר על התעוררות איסאלמית

תגובות

כמו במערכת של כלים שלובים בוחנים מנהיגים ואזרחים איראנים את האירועים במצרים ושואלים את עצמם: איפה נכשלנו אנחנו? מדוע ההפגנות שהתחוללו באיראן אחרי הבחירות לא הצליחו להביא לשינוי משטר ולהפלת הנשיא כפי שעשו ההפגנות בתוניסיה ואולי גם אלה במצרים. בלוגרים איראנים כבר מתחילים לרחוש ברשת ולהציע לחדש את פעילות "התנועה הירוקה" של מיר חוסיין מוסאווי, והממשל כבר נכנס לכוננות. "אם הממשל במצרים לא היה גונב את הבחירות הדברים לא היו מגיעים לאן שהגיעו", שיגר מוסאווי רמז עבה לממשל האיראני. מוסאווי מצביע על כך שבעוד המשטר האיראני מדבר על עוניים של אזרחי מצרים ועל כך שמשטרה נופל כי היה גרורה של ארה"ב, המשטר "שוכח" להזכיר את השחיתות שחוללה את העוני המצרי, שחיתות שקיימת בשפע באיראן.

המשטר לא נשאר חייב. אתרי אינטרנט תומכי המשטר כבר החלו לכנות את מוסאווי ואנשיו "הפרעונים הירוקים" ולהסביר שבאיראן המרי היה של קבוצות חילוניות, "רפורמיסטים פרו-אמריקאים וכופרים כמו הבהאיים" בעוד במצרים הגורם המשמעותי הם האחים המוסלמים "וזה צריך להוכיח לאן האזור הולך". "מוסאווי קושר בין מצרים לבין איראן אבל שוכח להצביע על כך שהמשטרים במדינות ערב כרוכים אחר ארה"ב", נכתב באתר רג'אא שמקורב לנשיא. המנהיג העליון, עלי חמינאי, אמר שלשום כי ההתקוממויות בתוניסיה, במצרים ומדינות אחרות מסמלות התעוררות איסלאמית באזור כולו. חמינאי הוסיף כי אם תצלחנה ההתקוממויות במזרח התיכון, ארה"ב עומדת בפני "תבוסה חסרת תקנה".

אם מוסאווי מייחס את ההפגנות במדינות ערב למרי האיראני, המשטר באיראן מייחס אותן למהפכת 1979 ולדגם שהביאה איראן לעולם. ככלל, במשך ימים נמנעה התקשורת הממשלתית האיראנית לדווח על המהפכה בתוניסיה, ומשהחלה לדווח עליה היא התאמצה להעניק לה צביון איסלאמי ולהשוות את נשיא תוניסיה לשאה האיראני שהודח.

ואולם, התחרות בין המשטר האיראני למתנגדיו על "מקור ההשראה" של המרי במדינות ערב אינה עונה על השאלה אם התנועה הירוקה עשויה להתעורר מחדש. ההבדל בין מצרים לאיראן מהותי. בעוד המשטר באיראן לא היסס להשתמש במיליוני מתנדבים ומשמרות המהפכה כדי לדכא בכוח את ההפגנות ולפגוע ישירות במנהיגי התנועה הירוקה, גילה המשטר המצרי נכונות להידברות, ונמנע עד כה מלהפעיל את הצבא. גם מרחב השיח הציבורי שקיים במצרים אינו דומה לזה שמעניק המשטר באיראן, ועל אף שהמתנגדים בשתי המדינות משתמשים באינטרנט כפלטפורמה לגיוס, התביעות אינן זהות.

באיראן כוונו ההפגנות נגד אחמדינג'אד וזיוף הבחירות אבל לא נגד שיטת המשטר, ואילו במצרים המחאה היא נגד המשטר כולו גם אם תביעתם המיידית עכשיו היא לסלק את מובארק. באיראן קל היה למשטר להאשים את המפגינים בפעולה אנטי-איסלאמית שנדחפת בידי המערב. האשמה כזאת, שעה שהמדינה נמצאת במצור מצד המערב, יכולה לערער את הלגיטימיות של המפגינים בעיני הציבור. לעומת זאת, במצרים הטענה היא הפוכה. המשטר נתפש כמשרת המערב למרות הגיבוי הפומבי האדיר שהמפגינים המצרים מקבלים עתה מארה"ב. למרות ההבדלים, איראן איננה חסינה מהפגנות ומרי אזרחי שממתינים עכשיו לניצוץ חדש שישמש עילה לחידושם. ייתכן שהוא יימצא דווקא בקהיר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו