בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצרים: "שמענו את העצירים מוכים וצורחים"

עיתונאי ניו יורק טיימס היו לכודים "במבוך האכזרי שבו מצרים הולכים לאיבוד במשך חודשים ואפילו שנים"

תגובות

קהיר. נעצרנו בידי השלטונות המצריים, הועברנו לחקירה לידי המוחבראת, המשטרה החשאית המפחידה. הם החזיקו אותנו לילה שלם בחדר קר, על שרפרפי פלסטיק כתומים קרים, מתחת לנורות פלואורסצנט. ואולם, אי-הנוחות שלנו היתה כאין וכאפס לעומת המכות וצעקות הכאב של המצרים העצורים. באחד המקרים, בין צעקת כאב אחת לשנייה, אמר קצין בערבית: "דיברת עם עיתונאים? אתה משמיץ את מולדתך?" וקול אחר אמר, גם כן בערבית: "אתה חוטא. אתה חוטא".

אנחנו, שני עיתונאים ונהג שלא השתתף בהפגנות, נעצרנו ביום חמישי אחרי הצהריים במחסום ביקורת בכניסה לקהיר. כך החל מסע שנמשך 24 שעות של מעצר וחקירה בידי המשטרה החשאית. המעצר היה נורא. הרגשנו חסרי אונים. לא ידענו היכן אנחנו וכמה זמן נוחזק שם. ואולם, החלק הקשה ביותר היה לא היחס שקיבלנו, אלא מה שראינו, ובעיקר שמענו, דרך הקירות של אותו מקום נורא - התעללות הממשלה המצרית בבני עמה.

יום אחד היינו לכודים במבוך האכזרי שבו מצרים הולכים לאיבוד במשך חודשים ואפילו שנים. המעצר שלנו שפך אור מחריד על מעשי שירותי הביטחון, המשטרה, המשטרה החשאית והמודיעין, והסביר לנו למה בראש רשימת התלונות של המפגינים נגד השלטון נמצאת התנהגות שירותי הביטחון.

עיתונאים רבים חוו חוויה דומה לשלנו, ורבים מהם הוחזקו בתנאים הרבה יותר קשים ואף נפגעו פיזית. בבוקר שמענו קול חרד של גבר, שדיבר באנגלית במבטא צרפתי: "איפה אני? מה קורה לי? תענו לי. תענו לי". התחינה המריצה אותנו לדרוש בתקיפות ופחד שישחררו אותנו. שוטר בבגדים אזרחיים שהזדהה בשם מרואן קרא לנו ואמר: "בואו לדלת והביטו החוצה".

בחדר, שהיה ריק כשהגענו, היו כעת יותר מ-20 בני אדם, מצרים ומערבים, שעיניהם היו מכוסות וידיהם אזוקות. "יכולנו להתייחס אליכם הרבה יותר גרוע", אמר מרואן בקול חסר הבעה. לדבריו, אלפי מצרים נעצרו, ובלילה שמענו רבים מהם מוכים וצורחים אחרי כל מכה.

היינו בפאתי קהיר כשנעצרנו ליד מה שנראה כמו מחסום ביקורת של אזרחים. עברנו לפני כן דרך מחסומים רבים ללא בעיות, אך כשהנהג שלנו פתח את תא המטען פרצה מהומה. הבודקים ראו תיק שחור גדול שממנו בצבץ מיקרופון של תחנת הטלוויזיה הגרמנית ZDF. הקהל המקיף אותנו החל לצעוק, לדפוק על המכונית ולפתוח את הדלתות. צוות ZDF, שהיה במכונית השנייה, הצליח להימלט. אבל אנחנו היינו תקועים. במקום לגרור אותנו מהמכונית, כפי שציפינו, שני גברים נכנסו לתוכה בכוח והתיישבו במושב האחורי. חשבנו שהם מחלצים אותנו מההמון ונרגענו, עד שאחד מהם שלף את תעודת השוטר שלו ועצר אותנו.

השוטר הורה לנהג לנסוע לתחנת משטרה מאולתרת, שהוקמה על גג מחסן עצים בשכונת שראבייה בקהיר. הקצין האחראי שם, שהזדהה בשם איהאב, אמר שהם אנשי המשטרה החשאית. הם ערכו חיפושים בתיקי הטלוויזיה הגרמנית ומצאו שלל רב. "אשה ממוצא ערבי עם דרכון גרמני, גבר אמריקאי וכן מצלמה, ציוד לווייני ועשרת אלפים דולר במזומן במכונית", אמר הקצין. "זה חשוד מאוד, אני חושב שצריך לחקור אותם".

נרגענו כשגילינו שמעבירים אותנו לבסיס צבאי. הצבא שמר, לכאורה, על היציבות, וחשבנו שאחרי שנסביר מי אנחנו ונציג את התעודות שלנו, נוכל לנסוע למלון. אך התבדינו.

בערב אמרו לנו להביא כל מה שהיה במכונית. הכל נבדק, מהגרביים ובקבוקי המים ועד לחבילה של 50 שטרות של מאה דולר. הטלפונים הניידים, המצלמות והמחשבים שלנו הוחרמו.

נלקחנו לחדרים נפרדים, שקירותיהם היו מרופדים בעור חום, ונחקרנו. החוקר של קוליש דיבר אנגלית מושלמת, סיפר שבעבר התגורר בפלורידה ובטקסס והתלוצץ על הסדרה "חברים". בזמן שנחקרנו, שמענו גבר מוכה בקרבת מקום. בין הצעקות שלו שמענו מישהו צורח בערבית: "אתה בוגד, עובד עם זרים".

סועד שאלה את החוקר: "איפה אנחנו?" והוא ענה: "בשום מקום". עינינו נקשרו ונלקחנו לחדר ריק. הושיבו אותנו על כיסאות פלסטיק כתומים וכך נשארנו עד אחרי הצהריים ביום המחרת. הצרחות ששמענו מחדרי העינויים הסמוכים לא אפשרו לחשוב.

לא התעללו בנו. כל אחד מאתנו קיבל פפסי וחבילת עוגיות קטנה. השעה היתה 10 בלילה ולא אכלנו מאז הבוקר, אך לא היה לנו תיאבון בגלל הצעקות ששמענו ללא הרף. נאמר לנו שנשתחרר בבוקר, ומ-6 התחלנו לבקש שישחררו אותנו. מרואן הופיע ב-11 ואמר בכעס שאלפי אזרחים מצרים מוחזקים במעצר. שעה אחר כך קיבלנו בחזרה את חפצינו והורשינו לנסוע עם הנהג שלנו, אך לא לפני שראינו עצירים חדשים מובאים לבניין.



חיילים מקיפים עיתונאי אחרי שהוכה בידי מתפרעים, שלשום בקהיר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו