בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המפגינים שלא הסכימו להתפשר שברו את גב הרודן

מהפכה עממית ב-17 ימים פרשנות

תגובות

ספק אם ניתן בשלב זה אפילו להתחיל להעריך את ההשלכות של אירוע ענק זה בהיסטוריה של המזרח התיכון. נשיא במדינה הערבית הגדולה והחזקה ביותר באזור, שלה הסכם שלום עם מדינת ישראל, העביר אמש את כל סמכויותיו לסגנו ולמעשה סולק מתפקידו בעקבות לחץ ההמונים. בתוך פחות מחודש ימים, עוד מהפכה מביאה נשיא במזרח התיכון לסיים את תפקידו. ההמונים בכיכר א-תחריר, או ברחובות אלכסנדריה, עשו זאת בימים האחרונים כמעט ללא אלימות (מוקדי האלימות נרשמו בערים רחוקות וקטנות יותר), אלא באמצעים הדמוקרטיים ביותר שיכולים להיות - הפגנות רחוב, שביתות, ובסופו של דבר, שיתוקה של מצרים שעורר חשש לנזק כלכלי קשה מנשוא למדינה. ולמרות המחאה הלגיטימית, השאלה הגדולה נותרה מרחפת מעל כיכר א-תחריר גם לאחר נאום מובארק: מה הלאה?

בניגוד לתסריטי האימה בישראל, חוסני מובארק סיים את תפקידו לאחר 30 שנה, אבל לא בהפיכה אלימה או ניסיון חיסול שיזמו הארגונים האיסלאמיסטים במדינה. מובארק פורש מכהונת הנשיא (או, ליתר דיוק, מעביר את סמכויותיו) לנוכח מחאה עממית מעוררת התפעלות של מיליוני צעירים וצעירות, רובם ככולם חילונים, משכילים, שמחו על המצב הכלכלי הקשה - העוני, האבטלה, היעדר העתיד במדינתם, השחיתות השלטונית, הביורוקרטיה ובעיקר הדיקטטור ששלט ביד רמה במדינה תוך פגיעה גסה בזכויות האדם ובדמוקרטיה. מהרגע הראשון של ההפגנות ב-25 בינואר ועד דקות לפני נאומו אמש של מובארק, שבו המפגינים ודרשו את סילוקו של הנשיא. הם עמדו שם אמש, שמחים, מאושרים, כמעט באופוריה לנוכח ההישג של העברת הסמכויות מידי הראיס המצרי לסגנו עומר סולימאן. כל האמצעים האלימים שהופעלו נגדם ב-17 הימים האחרונים - המעצרים, העינויים, ההוצאות להורג ואפילו אלפי הבריונים שנשלחו להבהיל את ההמונים - לא סילקו אותם מהרחובות. יום אחר יום הם שבו לכיכר, בעוד אלפים אחרים הקימו עיר אוהלים במקום ונשארו ללון שם.

הנשיא מובארק וסגנו סולימאן ניסו כל תרגיל אפשרי. הם ניהלו משא ומתן עם נציגי האופוזיציה, פיטרו את הממשלה, החליפו את הנהגת מפלגת השלטון, הודיעו כי בנו של מובארק, גמאל, לא יירש אותו, והציעו שפע של רפורמות. אולם ההמונים לא היו מוכנים להתפשר. בעוד נציגי מפלגות אופוזיציה רבות, ובכלל זה נציגי "האחים המוסלמים", ניהלו שיחות עם סולימאן בתחילת השבוע, הרי שעשרות אלפי הצעירים בכיכר א-תחריר סירבו לפשרה המוצעת והמשיכו לבקש את "ראשו" של מובארק. בתחילת השבוע כבר היה נדמה כי הנשיא וסגנו מצליחים לפגוע באופוזיציה ולפצל אותה, בשל היעדר הנהגה מוסכמת. בראשון ושני אפילו נרשמה ירידה במספר המשתתפים בהפגנות, ועלה חשש כי המחאה מתמוססת אט-אט. אך בניגוד למצופה, ביום שלישי כבר חזרו מאות האלפים לכיכרות, והובהר שההפגנות אינן עומדות להסתיים.

אז מה גרם למובארק להפסיק את מלחמת ההתשה מול המפגינים ולעזוב את תפקידו? לא היו אלה הלחץ האמריקאי על המשטר במצרים ליזום רפורמות או פגיעה בתיירות המצרית שגרמה לנזק מצטבר, אלא נראה כי דווקא עובדי הממשלה שהחליטו לשבות מעבודתם ולהצטרף להפגנות. אלפי פועלים בחברות מפתח כמו "רשות תעלת סואץ", חברת הפלדה של סואץ ואלפי עובדי משרדי הממשלה (כמו גם עיתונאים שעבדו בכלי תקשורת של המדינה) הצטרפו ביום שלישי לפסטיבל הגדול בכיכר, ולא אפשרו עוד למדינה לפעול כיישות מדינית-פוליטית.

סולימאן, שר ההגנה מוחמד טנטאווי ומפקדי הצבא הבינו כי כדי להשיב את החיים למסלולם, יש להקריב את הסמל - מובארק עצמו, שממילא חולה בסרטן והצהיר כבר כי אין בכוונתו להתמודד בבחירות הקרובות. ומה הלאה? קשה לומר. ראשית, לא ברור מה יעשו כעת המפגינים בכיכר. האם יסתפקו בהעברת הסמכויות ממובארק לסולימאן, או שמא יישארו במרכז קהיר עד להסרת תקנות החירום במדינה או שינוי החוקה? רבים מהם ששוחחו עם עיתונאים אמש בכיכר כבר הבהירו שמבחינתם העברת סמכויות אינה מספיקה, ורק פרישה של מובארק תרצה אותם. אך במידה שיישארו, כיצד יפעל אז צבא מצרים, ואם יורה לאנשיו לפזר בכל האמצעים את המפגינים, לאחר שכבר זכו לכאורה בהישג נדיר שכזה. בכל מקרה, ניתן לשער כי מספר המשתתפים בהפגנות יפחת לאחר ההודעה אמש.

לא ברור גם כיצד תראה תקופת המעבר במצרים: מי ינהל את ענייני המדינה, הממשלה שמונתה רק לפני כשבוע וחצי בראשות אחמד שאפיק, או שמא תמונה ממשלת מעבר. כיצד ייראו יחסי הגומלין בין סולימאן למפקדי הצבא? סולימאן הוא איש צבא, וכוחות הביטחון מכירים אותו היטב מימיו כמפקד המודיעין הצבאי. ייתכן ששיתוף הפעולה ביניהם יצלח גם את האתגר הגדול הזה.

שאלה אחרת קשורה למגעים בין נציגי השלטון לגורמי האופוזיציה, ואם יצליחו להסכים על מועד בחירות לנשיאות ולפרלמנט, על שינויים נדרשים בחוקה, הסרת ההגבלות על התקשורת. והשאלה הגדולה שמטרידה את הציבור הישראלי, בהנחה שהצבא והאופוזיציה יסכימו על תאריך בחירות, מה יהיו תוצאתן ולאיזה הישג יגיעו "האחים המוסלמים", שהצטרפו להפגנות אך היו רחוקים מליזום אותן.

"האחים" לא יתמודדו על פי הודעתם על הנשיאות. במקרה שכזה הם ככל הנראה יתמכו במוחמד אל-בראדעי, ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לשעבר, אולם זו הערכה בלבד. סקר שנערך במצרים בימים האחרונים במימון "מכון וושינגטון למדיניות במזרח הקרוב", העלה כי במרוץ לנשיאות, הפופולריות של בראדעי נמוכה מאוד (3%), בעוד ש-25% אמרו כי יצביעו למזכ"ל הליגה הערבית עמר מוסא. סולימאן צפוי לקבל כ-16%-17% מהקולות. בבחירות לפרלמנט צפויים "האחים" לקבל כ-15% מהקולות. אלא שהמספר הזה צפוי להשתנות לטובת התנועה כאשר החשש מפני השלטונות ייעלם. בנוסף, ישנו נעלם במשוואה הזו - כמה מפלגות יתמודדו בבחירות לפרלמנט מול "האחים". תחרות קשה מדי בין המפלגות החילוניות החדשות עלולה לסייע ל"אחים" ולהפוך אותם לאחת המפלגות הגדולות ביותר בפרלמנט, ואולי אפילו לגדולה ביותר. בכל מקרה, כוחם יהיה משמעותי יותר משהיה עד היום. ומובארק? ככל הנראה הוא ייצא לנפוש מעט בשארם א-שייח ומשם יעבור לקבל טיפול בסרטן בגרמניה. מתוך שלל החידות הללו, מה שברור זה שמצרים כבר לא תהיה אותה מצרים בלעדיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו