בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מובארק שלט במצרים 30 שנה אך מעולם לא נתפס כגיבור לאומי

הנשיא המודח השכיל לשמור על היחסים עם ישראל ולהשיב לארצו את ההגמוניה בעולם הערבי, אבל לא הקפיד להקשיב לעמו

תגובות

"כל מדינה מצמיחה את הדמוקרטיה שמתאימה לה ושנובעת מתרבותה", אמר פעם חוסני מובארק בראיון עיתונאי כאשר נשאל על הרפורמה הפוליטית הדרושה במצרים. הדמוקרטיה של מובארק, מתברר, לא התיישבה עם ההגדרה של הדור הצעיר במצרים.

לפני שלוש שנים התפרסם בעיתון רוז אל-יוסף, אחד העיתונים הממשלתיים החשובים, סקר שנערך בין צעירים מצרים על יחסם למולדת ולמנהיגיה. ייתכן שקריאה מעמיקה יותר של תוצאות הסקר היתה מונעת את נפילת שלטונו של מובארק. בין היתר, עלה ממנו כי על השאלה "מה היא המדינה אליה אתה חולם להגר?", השיבו רק כ-25% כי אינם רוצים כלל להגר למדינה אחרת. 75% ביקשו לעזוב את מולדתם.

נתון מפתיע אחר נוגע להזדהות הצעירים עם גיבורים לאומיים או עם דמויות מופת. 15% אמרו כי אין להם גיבור לאומי, ואילו 12% סברו כי האזרח המצרי הוא הגיבור האמיתי. לנשיא סאדאת העניקו רק 5.7% את התואר גיבור לאומי ולקודמו עבד אל-נאצר 7%. מובארק לא צוין.

מובארק לא היה גיבור לאומי. הוא עלה לשלטון בשלהי 1981, אבל ללא מהפכת שלטון כמו גמאל עבד אל-נאצר וללא מהפכה מדינית כמו אנואר סאדאת, אשר חתם על הסכם השלום עם ישראל. הוא נולד ב-1928 למשפחת איכרים מהכפר מוסולוחה, מצפון לקהיר. אביו אמנם רצה שיהיה מורה, אך מובארק בחר דווקא בקריירה צבאית והתקדם בסולם הדרגות של חיל האוויר המצרי עד שפיקד עליו במלחמת יום כיפור. לאחר מכן שימש סגנו של הנשיא סאדאת, ולאחר הירצחו מונה לנשיא ונבחר לתפקיד שוב ושוב.

מובארק היה מנהיג של המשך ושל בלמים ואיזונים. איש צבא שלמד בשקידה חסרת ברק את תורת המדינה האזרחית ובעיקר הבין איך לתמרן את המנגנונים האזרחיים והכלכליים לטובת השלטון. אלא שגם זו איננה המצאה פרי רוחו. הוא ירש את רוב המנגנונים, את האיגודים המקצועיים רבי העוצמה, את מפלגת השלטון שעמד בראשה ואת הממסד הדתי שכפוף למשטר.

כל שהשכיל לעשות מובארק הוא לשכלל את השליטה בהם. אבל הוא גם השכיל להרחיב את מרחב השיח הציבורי, כאשר העלים עין בדרך כלל מהופעותיהם של עיתונים חדשים, חלקם ללא אישור ממשלתי, הניח לעורכי עיתונים למתוח את גבולות הביקורת על שרי ממשלה, נתן היתר לפתוח תחנת טלוויזיה פרטית (אמנם בבעלות איש עסקים מקורב לו) והיה סלחני יותר מקודמו במתן היתרים לסרטים, מחזות, ספרים ושימוש באינטרנט. בה בעת הוא לא ויתר על מנופי הכוח החוקיים, על העמדת עיתונאים לדין ועל סגירת עיתונים ועל חוק העיתונות הדרקוני שעל פיו אפשר היה לאסור עיתונאים או להטיל עליהם קנסות כבדים.

כללי המשחק של חופש הביטוי היו ברורים: כל ויתור הוא בחזקת מחווה, כל דיכוי - חלק מן החוק. "מובארק היה מנהיג פחדן", אמר השבוע פרשן מצרי, "מנהיג שבמשך שלושים שנות כהונתו מחזיק את המדינה בחוקי חירום המאפשרים לו לסתום פיות הוא מנהיג פחדן".

אחד ההישגים החשובים שלו הוא החזרת מצרים לחיק הערבי, אחרי שב-1990, 12 שנה אחרי חתימת הסכם השלום עם ישראל, הוסרה השעייתה של מצרים כחברה בליגה הערבית ומרכז הליגה שב לקהיר אחרי גלות בתוניסיה. זאת היתה הירושה שעמה נאלץ מובארק להתמודד, והוא עשה זאת ללא פשרות. הסכם קמפ דייויד עמד במבחן עליון גם בעת מלחמת לבנון הראשונה, שגרמה אמנם להחזרת השגריר המצרי אבל לא חוללה ניתוק ביחסים. יחסים אלה עמדו במבחן גם בתקופת האינתיפאדה וגם כאשר הצטרפה מצרים למדיניות הסגר של ישראל על עזה.

מובארק הצליח למקם את מצרים במעמד של מדינת ציר במזרח התיכון ולהקנות לה חשיבות בינלאומית, ולא משום שהצליח לפתור סכסוכים אזוריים. את הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא השאיר עכשיו ללא פטרון וללא פתרון, במשבר בלבנון הוא לא נגע, עם בשאר אל-אסד איננו מדבר, ואת מלחמת עיראק הוא לא הצליח למנוע. אבל חשיבותו היא בכך שהוא הפך למעניק לגיטימציה למהלכים אזוריים. ההכרה בכך שיש לגייס את מצרים כדי להכשיר מהלכים חשובים על מנת שרוב מדינות ערב יסכימו להתגייס לכך יכולה להירשם על שמו של מובארק.

מדיניות חוץ, ערבית ובינלאומית, התפתחה להיות תחביבו העיקרי. כאן הוא ראה את עיקר תרומתו ויכולתו. את מדיניות הפנים הוא תיחזק באמצעות מקורבים, רבים מהם מושחתים, אשר ניצלו את קרבתם כדי לעשות הון. בדמוקרטיה של מובארק, לציבור ממילא לא היה כוח על פי הבנתו. הציבור צריך להסתפק במה שהאב מעניק לו. כך הוא גם אמר בנאומו האחרון, שעות ספורות לפני שעלה על המסוק שלקח אותו ואת משפחתו לשארם א-שייח.



מובארק כסגנו של הנשיא סאדאת, ב-1981


מובארק מארח את רבין וערפאת, בטקס החתימה על הסכם קהיר ב-1994



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו